בתחילת חודש אוגוסט האחרון, או ליתר דיוק ב-5.8, יצא ניב הנדלר בשעות הבוקר לאימון שגרתי בכוכב יאיר. ישוב הנחשב לידידותי מאוד לרוכבי אופניים. התכנון היה לצאת מהבית במושב שדי חמד, לרכוב במשך כשעה ואז להיכנס לסינגל באזור. אלא שבנקודה הזו בדיוק, בשעה שהגיע לאחת הכיכרות ביישוב, כלי רכב שהגיח מימינו חצה את הכיכר ופגע בו.
לכתבות נוספות בנושא:
עם טעם של עוד: צפו בסרטון הרשמי של גראן פונדו אילת 2025.
"אף פעם לא שמחתי ככה": נועם סילברברג, הזוכה המפתיע בגראן פונדו אילת, בראיון מיוחד.
יו"ר איגוד האופניים: "רוצים להביא את אליפות אירופה לאילת".
"אני זוכר את עצמי נופל במהירות לרצפה", נזכר הנדלר. "ניסיתי לנשום, הסתכלתי על הרגל שלי והבנתי שלא אצליח לקום. האזור מהברך שלי ומטה היה מסובב ל-90 מעלות".
מימין: אופניו של ניב הנדלר אחרי התאונה, משמאל: צילום השבר בירך
מה עבר לך בראש באותו הרגע?
"היה לי ברור ששברתי משהו. בהתחלה הייתי יחסית אופטימי וחשבתי שמדובר בשבר שיעבור בתוך שלושה שבועות עד חודש ושיש לי עוד סיכוי להתחרות באליפות ישראל בכביש שהתקיימה חודש אחרי התאונה. הייתי בטוח שאחזור לעצמי מהר, אבל כמה ימים אחר כך הבנתי שזה יותר מסובך, אחרי שחיפשתי בצ'אט ג'י.פי.טי על הפציעה שלי – שבר בירך. הוא כתב לי שמדובר בהחלמה של שלושה עד שישה חודשים".
הערכת הרופאים: שנה בחוץ
ניב הנדלר, בן 17, החל לרכוב בחוג המקומי במועצת דרום השרון בכיתה ד' לפני תשע שנים. היום הוא חבר נבחרת הנוער של ישראל ברכיבת כביש ושטח, ורוכב בקבוצת IGP. כמה ימים לפני התאונה הוא רק נחת בישראל אחרי אליפות אירופה לנוער באופני הרים לנוער שנערכה בפורטוגל והייתה מוצלחת.
הטלפון הראשון שעשו האנשים שבשטח אחרי התאונה היה לאביו של ניב, ניצן הנדלר, שנחשב לאחד מרוכבי העילית של ישראל בעבר, וכיום נמנה על צוות המאמנים ב-IGP.
ניב הנדלר בקו הסיום בגראן פונדו אילת | צילום: צלמי שוונג
"פינו אותי באמבולנס לבית החולים מאיר בכפר סבא", מתאר הנדלר. "אחרי כשבועיים של אשפוז, שבמהלכו חששו שאני סובל מדימום ברגל ועם המוגלובין נמוך וקושי לתפקד, שוחררתי הביתה. הגיעו אליי פיזיותרפיסטים ואנשי רפואה שלקחו לי מדדים והמשיכו את הטיפול בבית".
ההערכה הראשונית של הרופאים דיברה על שיקום של כשנה עד לחזרה לרכיבה תחרותית, אבל את הנדלר זה לא עניין. "התניידתי במשך חודשיים על כיסא גלגלים", הוא מגלה. "אחר כך קביים. ואז צלעתי קצת. חזרתי לאט לאט, גם ללימודים בכיתה י"ב בבית חינוך ירקון".
חוזר לאוכף
ומתי חזרת לאופניים בפעם הראשונה מאז התאונה?
"התחלתי לסובב את הרגליים על הטריינר עוד כשהתנהלתי עם קביים. ב-7.10 התקיימה רכיבת זיכרון במתחם הנובה וחברי נבחרת ישראל ברכיבת שטח הוזמנו להוביל אותה. בהם גם חברים שלי. יום לפני כן עוד עליתי על האופניים בחשש, אבל לבסוף זו הייתה הרכיבה הראשונה שלי מאז התאונה והיא היתה למרחק של 35 ק"מ".
ניב הנדלר (משמאל) בגראן פונדו אילת | צילום: צלמי שוונג
וכשעלית על האופניים חשבת כבר על ההמשך? על הרכיבה הבאה? על להתחרות בגראן פונדו אילת?
"לא חשבתי על זה. הסכנה הייתה שאפול ושאגרום לעצמי עוד נזק. לכן זה בכלל לא היה בראש שלי".
שבוע לפני הזינוק למרוץ באילת, החליטו ניב וניצן ללכת על זה הרבה בזכות שיחה שקיים צחי בויגן, המנהל ואחד המאמנים גם כן ב-IGP, עם הנער בזמן שהיה מאושפז. "אני זוכר שצחי הגיע אליי שישה ימים אחרי התאונה, כשאני בקושי מזיז את הרגל, ואמר לי שיש את הגראן פונדו בעוד שלושה חודשים ושזו המטרה שלי. הסתכלתי עליו ועל הרגל שלי, ולא חשבתי שעוד שלושה חודשים בכלל אוכל לרכוב. לא האמנתי שזה יכול לקרות".
המטרה – אילת
גראן פונדו אילת, בהפקה של שוונג ובשיתוף איגוד האופניים, יצא השנה לדרך אחרי הפסקה של שלוש שנים. מדובר באחד מהאירועים האייקונים ביותר של רכיבת הכביש בישראל, במהלכו מאות רוכבים לקחו חלק במסלולים סגורים לצד נופים מרהיבים וטיפוסים מאתגרים. הנדלר, כארבעה חודשים אחרי התאונה, סיים את שני ימי המרוץ במקום הראשון לנוער, וכמובן גם בדירוג הכללי עם התואר אלוף גראן פונדו לנוער 2025.
ניב הנדלר על ראש הפודיום בגראן פונדו אילת | צילום: צלמי שוונג
"לא הייתי מגיע להתחרות אם המצב שלי היה לא טוב", מודה הנדלר. "ידעתי שאני שווה לכולם ושיש לי סיכוי לנצח. הופתעתי כמו ניצחון בכל תחרות, אבל לא הייתי יותר מדי בהלם. ידעתי שאני מגיע עם קלפים טובים. לא מעט חולשות, אבל כאלה שאני יכול להתמודד איתן בזכות הקבוצה שלי והמצב שלי".
אז מה הביא לך את הניצחון בסוף?
"העובדה שמאוד רציתי את זה. חשבתי על זה הרבה, מהרגע שנרשמתי ידעתי שאקבל המון עזרה מהקבוצה והכל היה מוכן אצלי בראש. המאמן שלנו יובל בן משה בנה לנו אסטרטגיה שהצליחה לנו".
הפודיום הקבוצתי בגראן פונדו אילת, עם IGP במרכז | צילום: צלמי שוונג
מה למדת מהתאונה?
"אני מעריך הרבה יותר כל רכיבה שאני יוצא אליה, ומבין שזה לא דבר מובן מאליו. צריך ליהנות בכל פעם שיש לנו את האפשרות לכך. וגם להיזהר הרבה יותר אפילו במחיר של להאט את קצב האימון".
ומה השאיפה להמשך?
"להשתפר, ללמוד כל הזמן וליהנות. ולהתחרות באליפות אירופה בשטח שתתקיים בסוף חודש יולי ובאליפות העולם שתהיה כחודש אחר כך".
