ביום שישי הקרוב, 19 בדצמבר, יוזנק בפעם החמישית, הפעם בפלא פארק יקנעם, המרוץ השנתי 'בשביל הגיבורות' למען חולות ומחלימות סרטן השד. את המרוץ ייסדה גלית תמיר מנהלל, חודשים ספורים לאחר שהחלימה מסרטן השד. עכשיו היא מספרת על המסע שעברה, על ההתמודדות עם המחלה, על תהליך ההחלמה ששינה את חייה ועל המרוץ שכבר הפך למסורת ומגיעים אליו אלפי רצים מכל הארץ.
בוקס לבטן
תמיר (54), נשואה ואם לשניים, הייטקיסטית לפני המחלה והיום מאמנת ריצה ויוגה-תרפיסטית, לא שוכחת את הרגע הנוראי בו קיבלה את שיחת הטלפון שבה הודיעו לה כי היא חולה בסרטן השד. זה היה ביולי 2018 באמצע חופשה משפחתית. "אני זוכרת את הרגע הזה כי זה היה נורא מפחיד", היא מתארת, "זו הודעה שהיא כמו בוקס לבטן. באותו זמן בכלל חיינו ברילוקשיין באפריקה ולכן נשארתי לבד כי בעלי היה צריך לחזור לגאנה, שם היה אז מרכז החיים שלנו. הוא המשיך לעבוד ואני נשארתי לבד עם הילדים וההתמודדות עם חוסר הוודאות, תלישה מהחיים דאגה לילדים הכל נפל עלי בבת אחת. הרגשתי מאוד לבד".
גלית תמיר בתקופת המחלה | צילום: פרטי
משפחה של ריצה
עוד כשהתגוררה בגאנה הקימה תמיר קבוצת ריצה שבה היו חברות נשים מכל העולם. במסגרתה, הן היו שותפות במרוץ שנתי למען חולות ומחלימות מסרטן השד, שהתקיים בבית הספר שבו למדו הילדים. "היינו רצות ביחד ברחובות המלוכלכים, נטולי המדרכות בגאנה, ונהנות מכל רגע של יחד. נהיינו ממש כמו משפחה".
"רצה הגורל וביולי 2019, באמצע החופשה נאלצתי לשלוח להן הודעה שהפעם זו אני החולה, שאני נשארת בארץ למרתון אחר: מרתון על החיים שלי. הרגשתי כאובה, לבד, מבוהלת…. לא ידעתי לאן זה הולך. ואז בוקר והטלפון שלי התחיל לצפצף. זה היה פשוט מדהים – הן שלחו לי מלא תמונות שלהן מצולמות עם חולצות ורודות. הן התייצבו במרוץ השנתי הזה ועשו חולצות שכתבו עליהן TEAM GALIT. רצו למעני. הן שלחו את החולצות האלה לבנות שכבר לא גרו בגאנה, כך שבין רגע קיבלתי מיליון תמונות ורודות מכל העולם של בנות שרצו בשבילי והיו מוכנות לשים נעליים ולצאת. זה היה מאוד מרגש".
הבנות עם חולצת "טים גלית" | צילום: פרטי
התרופה הכי חזקה שקיבלתי
זה היה הרגע שבו הבינה תמיר כי היא צריכה להעביר את מתנת החיים הזו הלאה. "אני עד היום יודעת שזו התרופה הכי חזקה שקיבלתי. התמיכה שלהן לא נעצרה שם, ב-12 במרץ היה הטיפול האחרון שלי ויום לאחר מכן כל הבנות מקבוצת הריצה של 'טים גלית' הגיעו לארץ ורצתי איתן את 100 המטרים אחרונים של מרתון ירושלים. הן נתנו לי את ה'בוסט' שהייתי צריכה כדי להבין שיש לי מאיפה להרים כזה דבר".
"הידיעה שמישהו מוכן לנעול נעלי ריצה ולצאת עבורך. הידיעה שהן לא שכחו אותי גם כשאני רחוקה וחלשה הייתה משנת חיים עבורי. מאז בכל מרוץ אני נתקלת במאות סיפורים על מתמודדות שמקבלות כוחות על בזכות המחווה הזו ברגעים הכל כך קשים האלו".
מטרת המרוץ
ידעתי שאני רוצה שהמרוץ יפעל להעלות את המודעות למחלה, לחשיבות הגילוי המוקדם ולאורח חיים בריא, להביע תמיכה רגשית וגאווה במתמודדות עם סרטן השד אבל גם החלטתי שהמרוץ יגייס כספים למען רפואה משלימה שהייתה מה שתמך בי בדרך. ולכן השתתפות במרוץ מעבר להבעת תמיכה היא גם תרומה למרכז לטיפול תומך במרכז הרפואי העמק כדי לספק טיפולים משלימים לחולות
מרוץ בשביל הגיבורות | צילום: באדיבות גלית תמיר
תפנית חדה
המחלה וההחלמה שינו לחלוטין את חייה של גלית: "בתהליך ההחלמה שלי הבנתי שאני רוצה להחלים לא רק מהסרטן אלא גם מהחרדות שלי והבנתי שאני רוצה להגשים את עצמי ולתת לאחרות. היום שיניתי לגמרי את החיים שלה וכמי שעסקה בניהול פרויקטים בעולם התוכנה היום אני מאמנת ריצה יוגה-תרפיסטית ומעבירה הרצאות על סיפור האישי. מעבירה הלאה כל מה שעזר לי להתגבר. כל בוקר הייתי צועדת או רצה בהתאם למה שהגוף שלי היה יכול ועושה יוגה מתכנסת פנימה נושמת מתחברת לכוחות החיים . כל הדברים האלה אפשרו לי לצאת חזקה אל העולם ולהגשים את עצמי ממקום של אהבה".
ואיזה מסר יש לה לנשים אחרות שמתמודדות עם המחלה? "אני זוכרת את הרגעים המפחידים הראשונים האלה כשגילו לי את המחלה. כשעמדה מעליי מי שעשתה לי את הבדיקה ונורא פחדתי, והיא הסתכלה עליי ואמרה לי 'יש פתרון לכל דבר'. ואני הולכת עד היום עם המשפט הזה. החיים חזקים מהכול ויש תמיד מקום לתקווה ולאופטימיות. צריך להיות בתנועה של הגוף, בתנועה של החיים ובתנועה של הנשימה ולדעת שכל אחת עוברת את זה בדרך שלה וכל דרך היא נכונה. כל אחת מוצאת בדבר הזה את מה שנכון לה, איך היא מתמודדת עם זה. חשוב להקשיב לעצמך, למה שנכון לך".
