רז טחן, אלמנתו של רני טחן ז"ל, מאוד רצתה להיות "האישה שרצה". היו כמה פעמים, לפחות עשר ככל שהיא זוכרת, שהצליחה לרוץ למרחק של 5 ק"מ. אבל אז הגיעו התקפי החרדה ואיתם הקושי לנשום. היא לא יכולה לגעת בזה, בספורט, בריצה. זה של רני. "הספורט היה קודש הקודשים עבור רני", נזכרת רז (42). "הוא גם היה כל כך טוב בזה. ממש איילה. אני אישית מעדיפה את הכאב הנפשי על פני הפיזי ויודעת להתמודד איתו טוב יותר. כשרני ואני יצאנו לריצה הוא הלך לידי בזמן שאני רצתי, היו לנו שיחות וזה מציף אצלי המון דברים. אני עוד לא שם".
רני טחן ז"ל – טריאתלט, לוחם ואיש משפחה
רס"ם במילואים רני טחן ז"ל, לוחם בחפ"ק מג"ד 8717, חטיבה 261, נפל ב-18 בנובמבר 2023 במהלך קרב בצפון רצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. הוא היה בן 40 בנופלו. רני התמודד עם פוסט טראומה מאז שירותו הסדיר ב-2003, ורק אחרי מבצע צוק איתן התחיל בתהליך ההכרה. לכן, היה משוחרר משירות מילואים סדיר. עם זאת, הוא התעקש בכל זאת להגיע ולהילחם במלחמה שפרצה בעקבות טבח ה-7.10.
רני טחן ז"ל עם המשפחה | צילום: באדיבות המשפחה
"המשאבים מנותבים בעיקר לילדים"
"אני שורדת טוב", אומרת רז בשיחה עימה לקראת יום הזיכרון, השלישי בלי רני. "יש לי אורך נשימה וארבעה ילדים מאוד צעירים שאני עליהם – יהונתן בן ה-11, הבכור, אלון בן ה-9.5, נטע-רחל בת ה-7.5 ונועה-אסטלה שעוד מעט תחגוג 5. אני מקווה שבתוך שנה גם אני אהיה בתוך הסיפור הזה אבל כרגע המשאבים מנותבים בעיקר עבורם".
"בזמני הפנוי אני בודקת איך להיטיב איתם ולא איתי", ממשיכה רז. "אני לא קורבן של המצב הזה, אלא אני בוחרת לחיות כך. יהונתן, לדוגמה, יכול לחזור מבית הספר לבית ריק ולארוחה שמחכה לו על הגז. אבל אני צריכה להיות שם כדי לאסוף אותו, לדבר איתו ולשאול מה נשמע. לבדוק איך עבר עליו היום כי היו לא מעט שלא היו סבבה. אולי היה חבר שדיבר על אבא שלו, או שבדיוק התקיים תרגיל של פיקוד העורף והסתובבו בבית הספר המון חיילים. כמו פעם כשאבא של חברה של נטע-רחל הגיע לאסף אותה מבית הספר כשהוא לבוש מדים. החיים מלאים בטריגרים ואני רוצה להיות זו שמתווכת אותם לילדים שלנו".
רני ורז טחן | צילום: באדיבות המשפחה
אבל איפה המקום שלך בכל המציאות הזו? מתי מגיע הזמן שלך?
"זה קורה בדרך כלל סביב השעה שבע בערב עם שלוש מכונות כביסה שמחכות לקיפול. פעמים רבות אחרי ימים עמוסים עם הילדים עולה קודם כל המון כעס ושאלות של 'מה, איפה אתה?! תביא כיף לחילוף. מה היה לך דחוף למות. לא צריך להיות גיבור, זה ממש מיותר'. רגע אחר כך עולה הגעגוע למה שהיה וגם עצב על מה שהיה יכול להיות ולא יקרה. ואז אני חוזרת לכביסה כי צריך לתפעל את האירוע ואסור לי לשקוע. אני לא יכולה להתכסות בשמיכה ולהגיד שמחר יהיה בסדר, כי גם מחר הוא לא יבוא. עכשיו זה הילדים, לא אני. עד מתי? אני לא יודעת".
רני טחן היה טריאתלט למרחקים ארוכים שהתאמן לפני פרוץ המלחמה לקראת השתתפות בצ'אלנג' ישראמן. הוא הצטרף לעולם הספורט בשנים האחרונות, ובפרט לעולם הטריאתלון, והתאמן בקבוצת 4Fitness תחת המאמן דן קוני. הוא התחרה ב-TRI כנרת האחרון לפני מותו במקצה האולימפי וסיים במקום ה-14 בקבוצת הגיל שלו, כשמטרתו הגדולה מאז הייתה ההכנות למרחק איש ברזל, אותו התכוון לבצע בצ'אלנג' ישראמן אליו כבר היה רשום.
רני טחן ז"ל ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
"היה מגיע רחוק כטריאתלט"
"רני מבחינתי היה ספורטאי מאוד מיוחד. הוא לא היה רק חזק או מוכשר, אלא קודם כל מדויק בצורה יוצאת דופן", נזכר קוני בשיחה עם שוונג. "הוא כמעט לא פספס אימונים, אהב שהכול מסודר ומובנה עד הפרטים הקטנים, ואם משהו בתוכנית לא היה מדויק הוא מיד שם לב.
"רני נראה בספורט הרבה מעבר לעוד תחביב. האימונים נתנו לו מסגרת, אופק ומטרה, ובתקופה שהוא התכונן לישראמן מלא היה ברור שהוא הולך על זה בכל הלב. הוא מאוד אהב ריצה ורכיבה, נהנה מאוד מהדרך, ותמיד גם היה שם בשביל אחרים, לעזור, להסביר ולתת מעצמו. אני חושב שאם רני היה ממשיך במסלול הזה, הוא היה מגיע רחוק מאוד. לא רק בגלל היכולת אלא בגלל האופי. הוא היה אחד האנשים האלה שאתה יודע שאפשר לבנות עליהם לאורך זמן – עקבי, מחויב, מדויק, ועם לב גדול".
דן קוני עם החולצה לזכרו של רני טחן ז"ל | צילום: צלמי שוונג
שישה שבועות של נדודים
"ב-6.10.23 חזרנו מחופשה של 10 ימים באילת כי רני התאמן לישראמן. היישר לבית בקיבוץ שדה נחמיה שבצפון", נזכרת רז. "יום אחר כך רני גייס את עצמו בלי צו 8 ואני נשארתי עם ארבעה ילדים בקיבוץ. ב-8.10, עם אותן מזוודות מאילת שטרם פרקתי, אנחנו בורחים לאחותי הצעירה בפתח תקווה ומשם במשך שישה שבועות אנחנו עוברים בין האחים שלי, עד שדופקים בדלת של אחותי הגדולה בבת חפר ומודיעים לנו שרני נהרג. ואין לנו בית כי שדה נחמיה היה אז קיבוץ שהתפנה מרצון. את קיבוץ העוגן, שאליו עברנו אחרי השבעה, עזבנו בחודש אוגוסט האחרון למזכרת בתיה. היינו צריכים התחלה חדשה כשהדבר הראשון שנכנס אליי לבית החדש היה הטריינר והאופניים של רני, שעמדו באמצע הסלון, וגם הארגז הכחול שקיבלתי מצה"ל. זה מה שנשאר לי".
ואני מניח שהטריינר היה משהו שאת העברת?
"אני הרמתי את הטריינר בעצמי. זה היה חשוב לי. זה שלי, אל תגעו בזה. מיקמתי אותו בתחילה בסלון אבל היום הוא כבר לא במרכז הבית, כי צריך מקום לחיים ולא אנדרטה. אני וילדיי לא נהיה אנדרטה, ולא נהיה ממלכתיים ונבכה כי יום הזיכרון. היום רני הוא לא אנדרטה אצלנו בבית אלא ישות מרחפת".
אופניו של רני טחן ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה
רז טחן עוסקת לפרנסתה בהדרכה ובליווי הורים. בתחילה חשבה שאם תחזור לשגרה יהיה בסדר, אבל הדבר היה "שקר גמור" כפי שגילתה. ברגע שהבינה שהיא מוצאת את עצמה כועסת על הורים שמתלוננים על זה שהילד שלהם לא ישן, עצרה לרגע ולקחה פסק זמן. עכשיו היא חוזרת לעבודתה שוב. אך לא באינטנסיביות כמו בעבר, כי עדיין הקשב שלה נתון בראש ובראשונה לילדים שלה ולא של אחרים.
"ביום הזיכרון הקרוב יהונתן הודיע לי שהוא רוצה להשתתף בטקס בבית הספר", מגלה רז. "בשנתיים הקודמות כל ארבעת הילדים ביקשו להישאר בבית עם בני הדודים שלהם. לצפות בסרט בקול גבוה ולא לעמוד בצפירה. קורים תהליכים ויהונתן רוצה עכשיו לעמוד ולדבר על אבא שלו בבית הספר. זה וואו מבחינתי".
"היום הספורט נוכח נפקד", מסכמת רז. "האופניים של רני, והטריינר, והאלקטרודות. הכל מונח שם. אנחנו מסתכלים עליהם והם עלינו. היו מקרים שאמרתי לילדים שאולי נסובב רגליים בטריינר אבל לא הצלחנו. זה קצת כמו לגעת בבית המקדש. הספורט היה עבור רני מקום של בריאות הנפש ואני חושבת שאחד המשפטים שנחרטו בי לאורך הזמן מאז שנהרג היה 'כמה אדם יכול לבחור לכאוב פיזית כדי להימנע מכאב נפשי'. חרבות ברזל היא למעשה אותה מלחמה שממשיכה גם היום וכמות האנשים שנופלים מבלבלת. לבסוף מדובר בכמות גדולה של אנשים שנשארים להחזיק זיכרון של אדם שאם הם לא יעשו זאת, הוא פשוט לא יהיה. אני צריכה שתעזרו לי שרני יהיה".
קברו של רני טחן ז"ל עם מדבקת הישראמן עליו | צילום: באדיבות המשפחה
