שון קלי מוכר לצופי יורוספורט בתור פרשן האופניים המעט רגוע או אולי יהיה מדויק יותר לומר מעט עצור של הערוץ. הוא ממעט להתלהב, מתקשה להגות את שמות הרוכבים במבטאו האירי, ולא חושש להציג צד יותר אנושי של הענף. בבלוג שפרסם לפני כשנתיים, הוא הביע דאגה מהרזון של הרוכבים ועודף אימונים, והמליץ להם לנוח בחופשת החורף ולשתות כמה בירות (למעוניינים, יש אפילו בירה על שמו). "כרס בירה קטנה היא סימן של בריאות", כתב. כדאי להקשיב לו, כי "קינג קלי" הוא לא עוד רוכב עבר שהתמקם על כס הפרשן, אלא אחד הרוכבים הגדולים בהיסטוריה.
קלי, 66, התבלט בתחילת הקריירה המקצועית שלו בסוף שנות השבעים בתור ספרינטר, ואף ניצח פעם אחת את אדי מרקס על קו הסיום. למרות כמה ניצחונות, כולל בקטעים בטור דה פראנס, יצא לו שם של מאיץ שלא מסוגל לנצח.
ב-1981 כל זה השתנה, דווקא בעקבות ניצחון של בן ארצו סטפן רוש בפריס-ניס. "זה נתן לי מוטיבציה, בעיטה, הייתי חייב להתאמץ יותר", סיפר. "המרוץ אל השמש" הוא מרוץ בן 8 ימים שנחשב בעבר למרוץ הקטעים החשוב הראשון של השנה ומשך אליו את הרוכבים הבכירים ביותר. אבל בשנות השמונים הוא הפך להצגה של איש אחד. שבע שנים ברציפות, בין 1982-1988, קלי זכה בחולצה הלבנה של המנצח. הישג שלא ישוחזר לעולם.
צ פ ו | מיטב הניצחונות של שון קלי על המסלול
עוד כתבות "גלגלי ההיסטוריה" בשוונג
גדול רוכבי איטליה בכל הזמנים פאוסטו קופי
אדי מרקס, ה"קניבל" שהשאיר חותם על ההיסטוריה
"השטן בשמלה" שעשתה היסטוריה על אופניים
אבל קלי היה הרבה יותר מרוכב של מרוץ אחד. שלוש פעמים ניצח "מלך הקלאסיקות" בג'ירו דה לומברדיה, ופעמיים בפריז-רובה, ליאז'-בסטון-ליאז' ובמילאן-סן רמו. תשע הזכיות שלו במונומנטים מציבות אותו במקום השלישי בהיסטוריה, יחד עם פאוסטו קופי. מבין חמשת המרוצים החד יומיים החשובים ביותר, רק בטור של פלדנריה הוא לא זכה, אבל סיים שני שלוש פעמים.
הוא זכה במספר רב של מרוצי קטעים קצרים, אבל בגרנד טורים הוא נהנה מפחות הצלחה. בסטנדרטים שלו. הוא זכה ב-16 קטעים בוואלטה אספניה וארבע פעמים בחולצת הנקודות, וב-1988 ניצח בספרד בגרנד טור היחיד שלו. הוא סיים ארבע פעמים בעשירייה המובילה בטור דה פראנס, אבל לא הצליח להתברג לפודיום. יחד עם זאת, הוא ניצח בחמישה קטעים וארבע פעמים בחולצה הירוקה.
ב-1989 עבר לקבוצת PDM, שלא השתתפה בפריס-ניס. "שמחתי", אמר, "היה חייב להגיע הרגע שבו אפסיד בפריס-ניס, וזאת היתה דרך להתחמק מזה". כשחזר למרוץ באמצע שנות התשעים, כבר לא היה אותו רוכב אימתני.
ב-1984, כשלראשונה פורסם דירוג הרוכבים של איגוד האופנים, קלי היה במקום הראשון – חמש שנים ברציפות. עשר שנים לאחר מכן, ב-1994, הוא השתתף במרוץ המקצועי האחרון שלו, בעיירת הולדתו. 1,200 רוכבי עבר והווה, בהם אדי מרקס, ברנאר אינו, לורן פיניון ורוש, באו להיפרד מ"מלך השמש".
במהלך 16 השנים בהן רכב קלי זכה ב-159 ניצחונות, נכשל פעמיים בבדיקות סמים, זכה בשתי מדליות ארד באליפות העולם ומדורג על פי האתר "סייקלינג רנקינג" כרוכב השני הכי טוב בכל הזמנים. ואולי הכי חשוב, הוא אף פעם לא נאלץ לשלם על הבירה שלו באירלנד. כיאה למלך.
