מה מאפיין פיזיולוגית את רוכבי האופניים הטובים בעולם

אחת הסוגיות המרתקות בהקשר הפיזיולוגי היא מה מסתתר מאחורי רוכבי האופניים המסוגלים לסיים את הטור דה פראנס או הג'ירו ד'איטליה. הפיזיולוג איתי גולדפרב מנתח את היעילות המכנית הגבוהה של הגוף שלהם
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
פאביו ארו רוכב בג'ירו ד'איטליה בירושלים
פאביו ארו רוכב בג'ירו ד'איטליה בירושלים

הג'ירו ד'איטליה נמשך כ-21 קטעים יומיים וכולל רכיבה מצטברת של כ-3,500 ק"מ, בהחלט אורך לכל הדעות. המרוץ החל לראשונה בשנת 1909 ולמעט ביטולו במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה, הצליחו המארגנים לשמור על המסורת האיכותית שלו מדי שנה. לפני שנתיים במהדורה ה-101 שלה, זכתה ישראל לארח לראשונה את המרוץ ושלושת הימים הראשונים של המרוץ עברו בחיפה, תל אביב וכל הדרך עד אילת, כאשר זכרו של חסיד אומות העולם הרוכב האגדי ג'ינו ברטלי היה חלק מהמרוץ.

גיא ניב בג'ירו ד'איטליה 2018 על רקע הכנסת | צילום: דגנית מקא-קראוז

עוד כתבות פיזיולוגיה בשוונג
כיצד אימוני כוח תורמים לשיפור ריצה למרחקים ארוכים?
מה ההבדלים האמיתיים בין המונחים "אירובי" ו"אנאירובי"?
האם הסף האנאירובי הנו סף חומצת החלב?

מה מסתתר מאחורי רוכבי האופניים האגדיים?

אחת הסוגיות המרתקות בהקשר הפיזיולוגי היא מה מסתתר מאחורי רוכבי האופניים האגדיים, כיצד רוכב אופניים מסוגל לסיים בהצלחה מסע רכיבה חוצה גבולות, ימים ושעות ולהתמיד בכך לאורך שנים. ממחקרים פיזיולוגים בנושא בחנו בעיקר את היכולת האירובית של רוכבי האופניים בשתי התחרויות המרכזיות והגדולות בעולם: הטור דה פראנס והג'ירו ד'איטליה. נמצא כי באופן מובהק רוכבי האופניים מסוגלים לנצל את יכולתם האירובית לקלוט חמצן ולשמור על יעילות מטבולית עד כ-90% מצריכת החמצן המרבית (צח"מ) תוך רכיבה בהספק עבודה גבוה בכל קטע רכיבה נתון ולשמור על כך, בממוצע, לאורך כל ימי התחרות.

פאביו ארו בג'ירו ד'איטליה בירושלים | צילום: דגנית מקא-קראוז

עבור ספורטאי חובב, בגיל 35, צריכת החמצן המרבית עשויה להגיע לערך ממוצע של 50-55 מ"ל/חמצן/דקה ובהתאמה היכולת האירובית שלו (הנמדדת בסף האנאירובי או סף יציבות הלקטט) תעמוד על כ-70 אחוזים מהצח"מ ואו עד כ-\80 אחוזים מהדופק המרבי חזוי לגיל. רוכבי האופניים האגדיים מצליחים לנצל את יכולתם האירובית עד רמות של 90 אחוזים מהצח"מ. קרי, מסוגלים לבצע מאמץ עצים וממושך תוך ניצול ושמירה על המסלולים האירוביים ולהתאושש תוך כדי הרכיבה גם בין המאוצים האנאירוביים השונים במסע.

הוויסות המיטבי בין יכולות אירוביות לאנאירוביות מאפשרים לרוכב המוביל, במקרה של הג'ירו בעל החולצה הוורודה, להוביל ולשמור על הספק עבודה גבוה בכל קטע נתון במרוץ. נמצא כי רוכב אופניים בטור דה פראנס רוכב במהירות ממוצעת של 45 קמ"ש, כ-70 קמ"ש בספרינטים, כ-500 וואט, בין 6-8 ליטר חמצן לדקה במאמץ (30-40 קק"ל לדקה במאמץ) וכ- 100 שעות רכיבה!

יעילות מכנית גבוהה של הגוף

מנקודת מבט פיזיולוגית על תכניות האימון, נדרשת הסתגלות קרדיווסקולרית ומטבולית משמעותית בכדי לעמוד בדרישות הענף. כלומר, שיפור ועלייה בתפוקת לב המרבית התורמת ליכולת התכווצות הלב, לשמירה על נפח הפעימה, להגברת ההחזר הורידי (שמירה מספקת על זמן מילוי החדרים) ולוויסות מנגנוני חומציות בהתאמה. יתרה מכך, ישנה תופעה פיזיולוגית ייחודית המאפיינת בספורטאים אירוביים אגדיים המונעת קוצר נשימה במאמץ (היפרוונטילציה – או במינוח המדעי: "A lack of Tachypnea Shift") המאפשרת לרוכב לנצל מסלולים אירוביים גם מעל ערך הסף האנאירובי (סף יציבות הלקטט).

ניצול עומק נשימה, עיכוב ההגעה לסף נשימות היתר (היפרוונטילציה) במאמץ עצים וממושך תורם לשמירה על אספקת חמצן מיטבית בתאי השריר, שמירה על מנגנוני וויסות חומצה בסיס וניצול מטבוליזם של שומן לאורך זמן, קרי עלייה בסף האנאירובי ושיפור ביצועיים אירוביים באופן משמעותי. יתרה מכך, ההסתגלות העצבית שרירית תורמת ליעילות מכנית גבוהה ברכיבה תוך שמירה על הספק מכני גבוה ותנגודת לעייפות בשרירי השלד לאורך זמן.

לסיכום, רוכבי האופניים האגדיים מהווים מודל מחקרי מאתגר ביכולת האירובית הגבוהה ובשימוש במטבוליזם שומני, גם בערכים העולים אבסולוטית מעל הסף האנאירובי, ובכך מאפשרים לרוכב לפתח כוח ולנצל באופן איכותי את האנרגיה הנדרשת בהתאמה לתנאי הרכיבה, מזג האוויר, משק הנוזלים ושאר ההיבטים הפסיכופיזיולוגיים בתחרות. רצוי לזכור כי הסתגלות פיזיולוגית זו דורשת זמן ואינה יכולה להתרחש באופן אקוטי או חד פעמי ועל העוסקים בתחום לתכנן מראש את האימונים בהתאמה אישית וקבוצתית תוך שילוב בין אימונים עצימים וממושכים בתקופתיות ממוקדת מטרה ולהצליח לעמוד ביעד כללי של כ-30,000 עד 35,000 ק"מ בשנה.

בנימה אישית, נסיים בציטוט מעורר השראה, מדבריו של הרוכב ג'ינו ברטלי: "דברים טובים עושים, לא אומרים. ומדליות מסוימות יש לתלות על הנפש, ולא על הז׳קט" ("Il bene si fa, ma non si dice. E certe medaglie si appendono all'anima, non alla giacca"). ברטלי למי שלא מכיר היה רוכב אופניים נערץ באיטליה בין שנות השלושים לשנות החמישים במאה הקודמת. באותן שנים נמנות גם זכיותיו המפוארות בשלושה ניצחונות בג׳ירו ד'איטליה ובשני ניצחונות בטור דה פראנס. אך אולי הניצחון הגדול ביותר שלו היה שבמהלך מלחמת העולם השנייה, ברטלי, שהיה נאמן לוותיקן והתנגד למשטר הפשיסטי בארצו, חבר לרב הראשי של פירנצה ותר את איטליה לאורכה ולרוחבה כשבשלדת האופניים הסתיר מסמכים ותעודות זהות מזויפות שנועדו להצלת פליטים יהודיים שהסתתרו במנזרים. ברטלי נהג לצאת לרכיבות ההברחה הללו לבוש בבגדי אימון וזאת על מנת לא לעורר את חשד המשטר. אנשי המשמרות הפשיסטיות נהגו להצדיע לו ולבקש ממנו חתימה, מבלי לדעת שבאותה העת הוא לוקח חלק בפעילות מחתרתית למען היהודים.


איתי גולדפרב | פיזיולוג מאמץ, חוקר, מרצה ורכז חינוך גופני



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג