לקראת טוקיו 2020: הדרך בה מתנהלים המבחנים האמריקאיים למרתון האולימפי

בסוף השבוע ייערכו באטלנטה המבחנים לקביעת הסגל האולימפי האמריקאי במרתון ושלושת הראשונים בגברים ובנשים יזכו בכבוד הגדול לייצג את ארה"ב במרתון האולימפי
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

ב-29 בפברואר, תאריך שקורה רק אחת לארבע שנים, ייערכו באטלנטה, ג'ורג'יה המבחנים לקביעת הסגל האולימפי האמריקאי במרתון. שלושת הראשונים בכל אחד מהמינים יזכו בכבוד הגדול לייצג את ארה"ב במרתון האולימפי. המרוץ האולימפי שיועד בתחילה להיות בטוקיו, הועבר לעיר הצפונית יותר של סאפורו ויתקיים בסוף השבוע השני של אוגוסט. הנשים תזנקנה בשבת והגברים ביום סגירת המשחקים, ביום ראשון.

המבחנים לקביעת הסגל האולימפי האמריקאי במרתון לקראת טוקיו 2020 | צילום: Cesar I. Martins

יש הרואים את המבחנים האולימפיים כמרתון החשוב ביותר שנערך בארה"ב. בתחילה זה יכול להישמע מוזר עבור מדינה המארחת מדי שנה את המרתונים של בוסטון, שיקגו וניו יורק. אבל, המבחנים הם אירוע תחרותי מאוד והפעם היחידה בארבע שנים שבהם כל גדולי המרתוניסטים האמריקאיים מתחרים ראש בראש.

כללי המשחק

האמריקאים בוחרים את הנבחרת שלהם למשחקים האולימפיים בשיטה המקובלת עליהם: תחרות ישירה. אבל, לפחות במרתון, זה לא תמיד היה כך. עד 1964 היו נשלחים למשחקים האולימפיים רצים שהגיעו להישגים הטובים ביותר במספר מרתוני צמרת במהלך השנה הקודמת למשחקים עצמם. זו שיטה בעייתית והיא הוחלפה בתחרות ישירה בשנת 1968, לקראת משחקי מקסיקו סיטי. עד 1984 המבחנים היו לגברים בלבד. באותה שנה נפתח המרתון האולימפי לנשים וכך גם המבחנים האמריקאיים. עד 2008 היו המבחנים לנשים אירוע נפרד מזה של הגברים אבל הם אוחדו החל משנת 2012.

העובדה שהבחירה בנציגים האולימפיים נעשית על ידי מרוץ מרתון מעוררת שתי שאלות. הראשונה יחסית קלה. האם ההשתתפות במבחנים לא פוגעת בהופעה במשחקים האולימפיים עצמם? מרתון היא ריצה מפרכת שלרוב לוקח זמן ארוך להתאושש ממנה. רוב האתלטים הבכירים לא רצים יותר משניים או לכל היותר שלושה מרתונים בשנה. כדי להבטיח את מקומך, צריך האתלט לא רק לרוץ מרתון, אלא גם לעשות זאת הכי טוב שהוא יכול. זה מתיש ועלול בתיאוריה לגרום לכך שרצים יגיעו עייפים לאירוע החשוב באמת. בעוד שזו אכן בעיה פוטנציאלית, מעשית, לפחות השנה, אין זה כך. יש למעלה מחמישה חודשים בין המבחנים למרתון האולימפי. זה בהחלט מספיק זמן.

הבעיה השנייה נפתרה גם היא אבל רק לאחר שהסתברה כרצינית ביותר. העניין הוא הקריטריון האולימפי. מאחורי השיטה האמריקאית עומדת הנחה מוסתרת: כל מי שמסיים בין שלושת הראשונים, זכאי להשתתף במשחקים האולימפיים. השנה, נוצרה בעיה עם ההנחה הזו. התאחדות האתלטיקה העולמית החמירה השנה בצורה ניכרת את המינימום האולימפי והעמידה אותו על 2:11:30 (גברים) ו-2:29:30 (לנשים). זה יצר בעיה. מה יקרה אם אחד משלושת הראשונים, אולי אפילו כולם, לא יעמוד במינימום? המבחנים השנה נערכים על מסלול קשה יחסית ובהחלט יתכן שאפילו המנצח לא ירד מהמינימום. במקרה כזה הוא (או היא) לא יוכלו להשתתף במרתון האולימפי. יתר על כן, היות ויש כבר מספר אמריקאים שקבעו את המינימום האולימפי, היה עלול להיווצר מצב שבו יישלח לטוקיו אדם שלא היה בין שלושת הראשונים. זה מנוגד לאתוס האמריקאי של "המנצח לוקח הכל".

צ פ ו | סקירת המסלול באטלנטה

בעיית המינימום נפתרה בסופו של דבר בצורה סבירה. התאחדות האתלטיקה העולמית העניקה "תו זהב" למבחנים האמריקאים. זה מבטיח שכל חמשת המסיימים ראשונים ייחשבו כבעלי מינימום אולימפי. זהו פתרון טוב שסוגר את הנקודה הזו.

נשמע טוב, היכן נרשמים?

בן תמותה רגיל, גם בעל האזרחות המתאימה, לא יכול להירשם למבחנים האולימפיים למרתון. כדי להתקבל למבחנים חייבים לקבוע תוצאת מינימום. מדובר ב-2:45 לנשים ו-2:19 לגברים. יש גם אפשרות להשתמש בתוצאה בחצי מרתון.
קצת כמו שחקני קולנוע שמתהדרים בכך שהיו "מועמדים לאוסקר", גם רצים רבים מעוניינים בתואר הנחשק של "התקבל למבחנים האמריקאיים". השנה, זכו לכבוד הזה כ-700 רצים. לא כל מי שהתקבל יגיע גם לריצה אך את התואר הוא יכול לשאת גם בלי לרוץ.

צ פ ו | סיפורה של רצה שקבעה את המינימום למבחנים

מעניין לציין שניתן להתקבל למבחנים גם בעזרת תוצאה שהושגה במסלול שאינו כשיר לשיאים. למשל, רבים מגיעים למרתון הבינלאומי של קליפורניה. המרוץ הזה שנערך כל שנה בחודש דצמבר בבירת קליפורניה, סקרמנטו, מתאפיין במסלול נוח שרובו בירידה ולפיכך לא ניתן לקבוע בו שיאים רשמיים.

המועמדים לניצחון

אפשר לראות את רשימת הרצים הבולטים בקישור הזה – הרשימה מסודרת לפי התוצאה הטובה ביותר של כל רץ ולאו דווקא לפי כושרו הנוכחי.

נשים: יש כמה רצות בולטות השנה. אין ולו אחת שאפשר להצביע עליה כמניה בטוחה לנבחרת האולימפית. ג'ורדן האסי היתה אמורה להיות הרבה מעבר לאחרות. היא סיימה שלושה מרתונים בתוצאות מצוינות. שיאה האישי טוב משל האחרות והיא עדיין צעירה כמרתוניסטית. אבל, קצת כמו גאלן ראפ (ראו למטה) היא עברה שנה אחרונה לא קלה. באוקטובר האחרון היא פרשה ממרתון שיקגו זמן קצר לאחר הזינוק. היא היתה פצועה וגם נאלצה להתמודד עם פרשת ההשעיה של מאמנה. יהיה מעניין לראות מה כושרה הנוכחי. זה יכול להסתיים במקום הראשון אבל גם ב-DNF.
השם החם בזירת הנשים היא אמילי סיסון. היא פתחה את קריירת המרתון שלה במרתון לפני שנה וסיימה בזמן מצוין של 2:23:08. אם תדע להמשיך את המומנטום היא תגיע לסאפורו.

שרה הול מתחזקת קריירה מעניינת. היא יחסית מבוגרת (36) ולא היתה רצה מהירה מאוד למרחקים קצרים יותר. יתר על כן, צעדיה הראשונים כמרתוניסטית היו מהוססים. אבל, היא השתפרה ונראה כי היא ממשיכה להתקדם. במרתון ברלין האחרון סיימה בתוצאה נהדרת של 2:22:16 שע'. אם תחזור על כך, תוכל לייצג את ארה"ב במרתון בדיוק כמו שעשה בעלה, פעמיים. גם האחרות ברשימה הן רצות גדולות. מולי האדל, דזירה לינדן, סאלי קיפייגו, אמה בייטס ועוד ועוד. קשה לדעת מי תהיה בטוקיו. זו הולכת להיות ריצה מאוד מעניינת וכרגע נראית פתוחה לחלוטין.

גברים: כמו אצל הנשים, אין מועמד מוביל ברור לניצחון בין הגברים. לכאורה, גאלן ראפ היה צריך להיות האדם שכל ההימורים עליו. הוא בעל התוצאה הטובה ביותר מבין כל המתחרים. הוא סיים שני אחרי קיפצ'וגה במרתון האולימפי של ריו וניצח בקלות את המבחנים של 2016. אבל יש מעליו כמה סימני שאלה. בשנה וחצי האחרונות הוא כמעט ולא התחרה. הוא עבר ניתוח בקרסול וההתאוששות היתה ארוכה מהצפוי. הוא גם חווה משבר גדול כאשר מאמנו בכל הקריירה המקצועית שלו, אלברטו סאלאזר הושעה מפעילות לארבע שנים. כעת נראה שחזר לכושר ריצה מלא. הוא התחרה במרוץ הכנה לפני כשבוע ונראה סביר. לא תהיה שום הפתעה אם ינצח את המבחנים אבל גם אם לא.

שם משמעותי נוסף הוא ג'ארד וורד. גם הוא ייצג את ארה"ב בריו וסיים שם שישי. בשנה האחרונה רץ שני מרתונים מצוינים כאשר בבוסטון קבע תוצאה טובה מאוד של 2:09:25 שע'. הוא בכושר טוב ובוודאי יתאכזב קשות אם לא יסיים על הפודיום.

צריך לשים לב לליאונרד קוריר. הוא רץ צמרת ידוע כבר שנים לא מעטות אבל את בכורת המרתון שלו עשה רק לפני מספר חודשים באמסטרדם עם תוצאה מצוינת של 2:07:56 שע'. הוא רץ מהיר שירד משעה בחצי מרתון ואם יהיה בכושר טוב, קשה לראות איך לא יסיים בין שלושת הראשונים.

את רשימת המועמדים הבכירים חותם סקוט פובל. הוא נמצא ברשימה בעיקר בשל העובדה שבמרתון בוסטון האחרון סיים שביעי בזמן של 2:09:09 שע'. זו תוצאה נפלאה וקצת מפתיעה עבור רץ שלא היה בשורה הראשונה עד שהשיג אותה. יהיה מעניין לראות מה יעשה באטלנטה.

יש לא מעט שמות מוכרים אחרים ברשימה כולל שמות גדולים כמו ברנרד לאגאט (בן 45) ודתן ריצנהיין. אבל יש סיכוי סביר מאוד שעל הפודיום יעלו שלושה מבין ארבעת הראשונים שהוזכרו.

קשה לסיים בלי לומר כמה מלים על ג'ים וולמסלי. הוא רץ למרחקי אולטרה-מרתון וכיום הוא אחד הטובים בעולם בתחום הזה. הוא למשל מחזיק שיא מסלול מצוין במרוץ ווסטרן סטייטס שהוא אחד החשובים בתחום. הוא מייצג דור חדש של אולטראיסטים שרצים לא רק הרבה אלא גם מהר. יהיה מעניין לראות איך יצלח ניסיונו לרוץ מרחק כל כך קצר כמו מרתון.




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג