אחרי שאמו אננה נפטרה כשהיה בן 10, נכנס יבגני גלרמן ז"ל מהר מאוד לנעלי ההורה בעל כורחו עבור אחיו הצעיר לב, ונתן לו את כל הביטחון שהיה צריך על רקע המחסור באם. "הוא היה האח הבוגר והתומך", מספר לב. "גדלנו שלושתנו: אני, אחי ואבא שלי שמואל, מגיל 3 עד שהייתי בן 9 לבד. אבא עבד רוב התקופה שהיינו יחד במפעל בתחום התעשייה, ולמרות פער שבע השנים ביני לבין יבגני הוא לקח אותי איתו למקומות רבים עם החברים שלו. בקיץ היינו נוסעים למשפחה באוקראינה ומבלים שם כל אחד עם החברים וזה היה חלק מאוד משמעותי בחיי".
למה הוא לקח על עצמו את תפקיד ההורה כל כך מהר ולמעשה פרס עליך את חסותו?
"יבגני היה משכיל מאוד לגילו. היה לו הרבה ידע, הוא אהב לקרוא המון. אני לא חושב שפתאום ילד בן 10 מבין שהוא צריך להיות שם בשביל אחיו הקטן, כי אבא שלי היה שם ועזר כמה שהוא היה יכול. וגם הסבתא והסבא מצד אבא הגיעו לפעמים מאוקראינה כדי לתמוך בנו, אבל הוא היה שם ותמך ורק כשהתבגרתי הבנתי את המשמעות של מה שהוא העניק לי".
יבגני ולב גלרמן בצעירותם | צילום: פרטי
ב-1991, כשמלאו ליבגני 17 ולב היה בן 10, עלתה המשפחה מברית המועצות לישראל. יבגני בחר במסלול משולב של לימודי עברית ועבודה בקיבוץ מסילות, שבסיומה הצטרף למשפחתו, לאחיו ולאביו שנישא בשנית, במרכז הקרוואנים חבל שלום ליד מושב דקל.
בחודש נובמבר 1992 הוא התנדב לשירות בחטיבת הצנחנים וכך הילד היצירתי, שלמד בבית ספר לאומנויות בברית המועצות ואהב ספורט וציור, הפך ללוחם שיצא לפעילויות מבצעיות בשטחים ובלבנון.
מהמרוץ לזכרו של יבגני גלרמן ז"ל | צילום: פרטי
"כל הזמן חיכיתי לבלות איתו את הזמן הקצר שהוא היה בבית", נזכר לב בהתרגשות. "הכל היה יותר כיף כשהוא היה בסביבה. הוא אהב מאוד ספורט ואני זוכר שלפני הגיוס לצנחנים גרנו במרכז הקרוואנים והוא היה יוצא לריצות בחולות מסביב כדי להכין את עצמו לשירות. הוא כל הזמן היה בפעילות כלשהי, בחור די ספורטיבי. יבגני תמיד עשה משהו: מתח, שכיבות סמיכה. תמיד ספורט היה חלק משגרת היום שלו".
ב-11.5.1995 יבגני נפל במהלך פעילות מבצעית ברצועת הביטחון בלבנון, חודשים ספורים לפני מועד שחרורו מצה”ל. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית גת, לשם עברה המשפחה שנתיים לפני כן, והוא בן 21 בנופלו. כדי לציין את זכרו יובילו עיריית קרית גת והמשפחה ב-22 במאי זו השנה ה-14 את מרוץ הלילה Winner קריית גת הנושא את שמו, למרחקים של 10 ק"מ, 5 ק"מ, 2 ק"מ ומקצה 500 מטרים מיוחד לבעלי צרכים מיוחדים.
יבגני גלרמן ז"ל | צילום: פרטי
"אבי שמואל נפטר לפני כשנה", אומר לב. "ההורים שלי תמיד הגיעו למרוץ. הם לא ממש הבינו את המשמעות של הטקס אבל אנחנו כנציגי המשפחה נגיע, נעניק את הגביעים ואת הפרסים. אני אגיע לרוץ את המקצה של ה-10 ק"מ וגם בת הדודה שלי תגיע, מבלי לרוץ. מי שייסד את המרוץ הזה הוא אמיר הררי, ששירת עם אחי מהטירונות ועד שהוא נפל, ורק לפני פחות משנה פתח את הסיפור שהיה שם באמת. הוא סיפר שהיה לו קשה מאוד להגיע למשפחה. הררי לקח את הנושא כפרויקט והקים את המרוץ הראשון שהיה בדרום והוגדר כמרוץ המסיים את עונת המרוצים. לקחתי את זה ברצינות כי אמרתי לעצמי שאני לא יכול לא לרוץ במרוץ לזכר אחי והתכוננתי".
והיום אתה רץ באופן קבוע?
"במרוץ הראשון רצתי את מרחק ה-5 ק"מ והיה לי קשה פסיכולוגית, כי ראיתי איך עוקפים אותי וזה נתן לי למעשה את הדחיפה להיכנס לעולם הספורט. היום אני יכול לרוץ כמעט ללא הכנה מרחק של חצי מרתון, אבל באופן כללי אני יותר בעולמות הקרוספיט ואומנויות הלחימה ופחות בריצה".
לב גלרמן (משמאל) במרוץ לזכר אחיו | צילום: פרטי
אומרים שהזמן מקהה את הכאב והופך אותו לקל יותר לעיכול. אצלך זה נשמע כאילו הבשורה על מותו של אחיך הגיעה רק אתמול.
"כנראה שעדיין קשה לי למרות הזמן שעבר. זה נמצא בזיכרון שלי בצורה מאוד חדה ומציף אותי בעצב. זו תקופה קשה עכשיו כי יבגני נפל בסמיכות ליום העצמאות אז הכל יוצא יחד: יום זיכרון, אזכרה, מרוץ והכל צף".
אם הוא היה שומע על המרוץ שעושים לכבודו כל כך הרבה זמן מה הוא היה אומר לדעתך?
"יבגני היה אדם צנוע אז לא בטוח שהיה מתחבר לכל אירועי הזיכרון האלה. הוא בטח היה מבקש מאיתנו לעזוב את זה".
מרוץ הלילה Winner קריית גת לזכרו של יבגני גלרמן ייערך ב-22 במאי. לפרטים ולהרשמה לחצו כאן
