הרוכב הישראלי היחיד שמקיף את העולם עם אופניים, רועי
ג'ינג'י סדן, סוגר בפרק זה 50,000 ק"מ של רכיבה. כעת הוא עוזב את קירגיסטן
ופניו אל הענק האדום, סין

מאת:רועי סדן

הדרכים הגבוהות של פאמיר, בדרך אל הכניסה לסין, הן פרק מאוד מיוחד שאזכור במסע. סין מאוד קרובה (מבחינת מרחק אווירי) אבל בגלל שאין מעבר גבול בין טג'יקיסטן אל סין נאלצתי להיכנס אל קירגיסטן לכמה ימים והדרך שם הייתה "מאוד מעניינת…"

היכן שהדרך מפסיקה ומתחילה ההרפתקה…

הדרך, כמעט לכל אורכה, הייתה מאוד גבוהה. בערך 4,000 מטר מעל פני הים. הייתי צריך לחצות מעברי הרים בגובה של 4,300 ו- 4,600 מטר אבל לשמחתי אני מאוד אוהב את הטיפוסים הללו ואת התחושה של להרגיש חי – זאת הדרך שלי. הדרך הייתה די קשה והיו כמה מעברי נהר אבל במקום מסוים זה התחיל להיות ממש מעניין. הדרך הסתיימה איפה שפעם היה גשר. יכולתי לראות את הצד השני של הדרך אבל בנינו היו 10 מטרים של נהר שהייתי עוד צריך לחצות קודם בזהירות, לבדי בלי אופניים וציוד, בשביל לראות איפה הכי בטוח לחצות בשביל לא להפוך ולהיות חלק מהנהר.

חציתי את הנהר הזה 3 פעמים בשביל להעביר את הציוד שלי ולהיות בטוח בצד השני שלו עם האופניים שלי והתיקים. למזלי הספקתי לחצות את הנהר בבוקר המוקדם, כאשר השלג והקרח שבהרים עדיין לא הפשיר והנהר היה עדיין בטוח (פחות או יותר) לחצייה. לרגע נזכרתי במקרה דומה שהיה לי בדרום אמריקה והרי האנדים כשנאלצתי לעצור כל 2 קילומטרים רק בשביל לנוח ולהביא את הנשימה שלי לקצב נורמאלי.

עולים למעלה

חגגתי את המעבר הגבוה בהרים עם קצת סרדינים בקופסא וקצת לחם. זה היה רגע מאושר ושמח ומשם התחלתי לרכוב בירידה אל אגם שנקרא קארה קול. זה אחד האגמים הכי גבוהים בעולם, שנמצא בגובה של 4,300 מטר. מקום מאוד יפה עם הרבה יאקים ונוודים בסביבתו.

אגם 'קארה קול'

הרוח הייתה קרה וחזקה אחרי הצהריים אז החלטתי לחנות ללילה במחסה שמצאתי. בגלל הרוח החזקה והגובה לא היה כל כך הרבה אוויר וגם לא ישנתי כל כך הרבה אבל אלו החיים בהרים ואם אני אתחיל להתלונן על החוסר באוויר בהרים הגבוהים אני אשמע כמו נווד במדבר סהרה שמתלונן על השמש הקופחת.

המשכתי לרכוב כאשר נותר לי עוד מעבר אחד בגובה של 4,300 מטר בשביל להגיע אל הצד הטג'יקי של מעבר הגבול. כשיש מחשבון במעבר גבול זה אומר שהחבר'ה שם ירצו שוחד, בשביל שום דבר כמובן, אבל ידעתי את הדברים הללו ואמרתי להם שאני בסך הכול רוכב אופניים מסריח בלי עבודה או חיים אז הם נתנו לי להמשיך עם חיוך.

הצד בקירגיסטן הרבה יותר טוב. נכנסתי אל מדינה נחמדה מאוד, הרבה יותר ירוקה מטג'יקיסטן ובכל מקום מסתובבים להם יאקים ואפשר לראות את אוהלי היורט פזורים מסביב. ביליתי רק יומיים במדינה הזו והרגשתי שהפסדתי הרבה אבל במסע שלי אני לא יכול לראות את הכול וסין כבר קראה לי.

אל סין

בשלושת השבועות האחרונים שמחתי להיות ללא אינטרנט ובלי חיבור לעולם האמיתי, העולם שלכם. הייתי צריך את השקט וואת הזמן להקשיב להרים שאמרו לי הרבה מאוד דברים שהם ידעו, ולא היה אכפת לי בכלל מה קורה בעולם האמיתי כל עוד אני חוצה את העולם שלי עם אמונה.

אלו החיים

שמחתי להשתמש במתנה שקנה לי חבר שלי, לירון פטרושקה, שמאפשרת למשפחה שלי ולחברים לראות איפה אני נמצא ושאני בסדר עם ההתקדמות שלי במקומות הפראים הללו. זה היה מאוד שימושי, לדעת שאני יכול לרכוב בשקט ושאימא שלי לא מטפסת על הקירות בישראל בזמן שאני מטפס על ההרים של העולם. הדרך אל מעבר אירקשטם לסין הייתה נחמדה מאוד עם מראות מעניינים כמו שאתה יכולים לראות כאן:

אל תשתה ותנהג

הטיפוס היה עקבי ויציב עד למעבר, אחד המקומות שאזכור יותר במסע שלי: בגובה של 3,500 מטר, ביום ה- 1,111 של המסע שלי, חגגתי לא רק את הכניסה לסין אלא גם 50,000 קילומטרים במסע! עצרתי. התחלתי לנשק ולרקוד עם אמונה. כן, אני יודע שזה לא נורמלי להתנהג ככה אבל בלעדיה לא הייתי כאן. קיוויתי שגם אתם תהיו כאן איתי.

50,000 קילומטרים! Wish you were here

זהו זה. מאחורי נמצא כבר מרכז אסיה, עם הרבה מאוד קילומטרים של מדבר והרים שחציתי. ולפני עכשיו נמצאת התעלומה הבאה של המסע שלי – הענק האדום. מוכנה או לא, סין, הנה אני בא! רק בבקשה אל תאכלי אותי.

תתעוררו ותתחילו לחלום.
רועי ג'ינג'י סדן.
קשגר.
מחוז שינג' יאנג
סין.
אסיה.
העולם.

תרגם: ירון כרמי 
לבלוג של ג'ינג'י בשוונג
לבלוג של ג'ינג'י
————————————————————————————————————————-