שבועיים אחרי 7 באוקטובר, כשהעם כולו היה מרוסק וכאוב, החלה יוזמה קטנה של כמה רצים ותיקים ומוכרים – להשתמש בכלי היחיד שהיה להם אז – הריצה – ולנצל אותו לתמיכה במשפחות החטופים ולקריאה לשחרורם המהיר. הריצות הללו נמשכו בכל שבת מאז בנמל תל אביב. וזה כמעט בלתי נתפס, אבל בשבת ב-6:29 בבוקר, אותה שעה ארורה בה החלה המתקפה – זו תהיה הריצה ה-100. מספר שדוקר כמו סכין וכואב בכל עצב בגוף.
לכתבות נוספות בנושא:
24 ימים, 1,128 ק"מ, שליחות אחת: רצים את שביל ישראל למען החיילים הבודדים
"צעד קדימה": כך ספורט וקהילה מחזירים לפצועי המלחמה את האמון והחיוך
בין העתיקות, הים ומגרשי הגולף: חצי מרתון קיסריה ה-5 יוצא לדרך
בשבת הראשונה זה החל מכמה עשרות רצים שהתלוו לעומרי אלמוג, שכל משפחתו נחטפה לעזה. הריצות הלכו וגדלו עד למאות ואף מעל 1,000 רצים ורצות בחלק מהשבתות. קבוצות ריצה, ספורטאים אולימפיים וגם סתם אנשים שבקושי רצו קילומטר לפני כן, הגיעו כדי לתמוך בעומרי ובשאר המשפחות שהגיעו לרוץ. כל אחד רץ כפי יכולתו, בקצב שלו.
תמונה משותפת של הרצים עם תמונות החטופים | צילום: פרטי
אחרי שמשפחת אלמוג שוחררה, הריצות נמשכו, כשמי שלקחה על עצמה את היוזמה היא משפחתו של אביתר דוד. אביתר נחטף ממסיבת הנובה יחד עם חברו גיא גלבוע דלאל, ונמצא בעזה כבר מעל ל-700 יום. בסרטון שפורסם לאחרונה הוא נראה כחוש ורזה מתמיד, וניכר כי מצבו בכי רע.
משפחתו עומדת שם למרגלות המגדלור בכניסה לנמל תל אביב עם דגל ישראל ענק. שבת אחר שבת, בקור ובחום, בגשם ובשמש. בכל פעם, ההמונים מקיפים את בני המשפחה – בוכים איתם, מחבקים איתם, ותמיד שרים את "התקווה", כמו כדי לשכנע גם את עצמם לא לאבד תקווה לרגע. "אנחנו חזקים" כתוב על החולצה שהדפיסו לכבודו, ובצד השני כתוב "עד שאביתר בבית".
"התחושות לקראת הריצה ה-100 לא פשוטות", מספר לשוונג יבגני פירוגובסקי, בן משפחתו של אביתר: "גם בסיוטים הכי גרועים לא דמיינתי שנגיע למספר הזה – יותר מדי שבתות, יותר מדי זמן שאביתר וכל החטופים עדיין במנהרות החמאס. ובכל זאת, האחריות שלנו היא להמשיך ולהעלות את המודעות, לעשות כל שביכולתנו כדי לקדם את חזרתם. מבחינתי ההגעה לריצה היא הדרך להראות שאנחנו לא מתייאשים, ולא מאבדים תקווה, אלא ממשיכים לרוץ עם כוונה, ממשיכים להאמין".
יבגני פירוגובסקי | צילום: גיא דר
יבגני משתף מה התמיכה הזו בכל שבת עושה למשפחה: "הריצה הזו נותנת כוח – למשפחה, לי, לחברים שתמיד תומכים, וגם לכל מי שמגיע ומצטרף. האנרגיה בבקרים האלה מאוד מיוחדת: לא פוליטית, לא מדינית. אנושית. זה מה שמייחד את הריצות הללו: הרצון הפשוט לראות את כל החטופים חוזרים הביתה. אני רץ למען אביתר. הוא תמיד במחשבותיי, ואני מקווה שהוא מרגיש את הכוונות הטובות והטהורות של כל המשתתפים, שזה נותן לו עוד קצת כוח לשרוד, עוד צעד בדרך חזרה הביתה".
הריצה ה-100 למען החטופים תתקיים ביום שבת, 20 בספטמבר, ותצא ב-6:29 ממתחם המגדלור בכניסה לנמל תל אביב.
