זאת נשמעת שאלה פשוטה. ועדיין, אני מופתע לגלות כמה אנשים אינם יודעים מה לעשות עם הידיים שלהם בין אם תחת המים בזמן המשיכה או מעל המים בזמן ההחזרה. הנה הדגשים מה לעשות עם הידיים בשני חלקי מחזור החתירה

מאת:גרי הול הבוגר, תרגום: תומר גמינדר

כתבה מתורגמת מאתר SlowTwitch

דוק קונסילמן (Doc Counsilman), אחד ממאמני השחייה הגדולים בכל הזמנים באוניברסיטת אינדיאנה, נהג לומר שההבדל בין שחיין גדול לבין שחיין שאינו-כה-גדול היה הרגש שיש להם באצבעות. הוא הסביר ששחיינים גדולים יכולים להרגיש את הלחץ של המים טוב יותר מאחרים. הוא צדק. הרגישות של האצבעות היא אחד מגורמי המפתח בהפיכה לשחיינים יעילים. היא מה שמאפשר לשחיינים למצות את הכוח שהם יכולים לייצר בזמן המשיכה מתחת למים.

שחיינים רבים מדי מתאמצים יותר מדי בעבודת הידיים. או אולי לימדו אותם לא נכון. אני רואה שחיינים רבים שמחזיקים את כפות הידיים בצורת כוס, כאילו הם מזיקים כדור גלידה בזמן המשיכה, ומחזיקים את האצבעות והאגודל צמודים אלו לאלו. הדרך הטובה ביותר למשוך דרך המים היא כאשר האצבעות והאגודל מפושקים מעט. מה שאנו מנסים להשיג הוא הגדלה של שטח היד האפקטיבי.

בכך שאנו מפשקים מעט את האצבעות, הזרימה של המים שעוברים בין האצבעות היא מערבולית ואיטית. במילים אחרות, היד מתנהגת כאילו היא גדולה כמו השטח הכולל של היד והרווחים הקטנים שבין האצבעות. תפשקו את האצבעות יותר מדי, והזרימה תהפוך למינארית (זרימה שכבתית – laminar flow) ומהירה, והיד תתנהג כאילו יש בה חורים. תכפפו את כף היד עם האצבעות צמודות ותפחיתו את השטח האפקטיבי של היד לשטח האמיתי של כף היד והאצבעות.

רוצים הוכחה? פשוט נסו לחתור עם הידיים כמו משוטים (sculling) במים עמוקים בכל הכוח, כאשר אתם מניעים את הידיים קדימה ואחורה במהירות, ומנסים להרים את עצמכם מעל המים. ראשית בצעו את התרגיל כאשר כפות הידיים שלכם סגורות והאצבעות צמודות. אחר כך תחזרו על התרגיל כאשר האצבעות מפושקות מעט. ואז, לבסוף, נסו את התרגיל עם האצבעות מפושקות יותר. אתם תרגישו הבדלים משמעותיים בכוח שאתם מייצרים עם תנועת ה-sculling הזו בשלושת מצבי כף היד. המנצח הברור הוא כמובן המצב בו האצבעות מפושקות מעט.

אדי ריס (Eddie Reese), מאמן מפורסם מאוניברסיטת טקסס, דימה את המשיכה מתחת למים למשיכה עם כף רגל של דוב. כאשר הוא רואה שחיין מושך מתחת למים עם כף רגל של דוב, הוא יודע שהוא מסתכל על שחיין מוכשר. אני אוהב גם לראות כיפוף של החלק הקיצוני של אצבעות הקמיצה והזרת (שתי האצבעות המנוגדות לאגודל), כאילו אני דוחף את קצות האצבעות האלו לתוך חמאה רכה. בין אם זה כף רגל של דוב או חמאה, עשו את מה שגורם לכם להרגיש את המים טוב יותר.

מה לגבי החזרת היד (recovery)? מי שהיה המאמן הראשי שלי בעבר באוניברסיטת פניקס, הזוכה במדליית זהב אולימפית טרוי דלבי (Troy Dalbey), נהג לומר לי להחזיר את היד עם "יד רכה". בכך הוא התכוון שהיד צריכה להיות משוחררת לחלוטין בזמן החזרה. בין אם אתם שוחים עם זרוע ישרה או זרוע מכופפת, בכל מיקרה, היד והפרק כף היד צריכים להיות משוחררים לחלוטין ורפויים. אחד התרגילים החביבים עלי הוא לעצור את היד באמצע הדרך בהחזרה בסגנון חופשי, כאשר היד בולטת פחות או יותר ישר למעלה, ולנער את פרק כף היד כמה פעמים עד שהוא חופשי לחלוטין, ואז להשלים את תנועת החזרה. בשלב זה היד צריכה להיות מתוחה לחלוטין, או קרוב מאוד לכך, לפני שהיד נכנסת למים למשיכה הבאה.

תשכחו מהדרך הישנה שאומרת שהיד צריכה לגלוש לתוך המים לפני הראש ואז למתוח אותה קדימה.
תחזיקו את היד באוויר כמה שאתם יכולים. מקדם הגרר באוויר הוא אפסי ביחס לזה במים, אשר סמיכים בערך פי 800 מהאוויר.

ההרגל הוותיק השני אשר מטריד אותי הוא מה שאני מכנה "סינדרום-מושב-האסלה-המודרני". רובנו ראינו את מושבי האסלה המודרניים שמגיעים עם קפיץ אשר מעט אותם ומונע מהם להיחבט באסלה כאשר מורידים אותם. בדומה, ההרגל המגונה הוא להאט את היד ממש לפני שהיא נכנסת למים, בתקווה למנוע את בועות האוויר הנוראיות ששמעתם עליהן. הבעיה היא שבהאטת החזרת היד וכניסת היד למים, קצב החתירה מואט ועדיין נראה שהם מקבלים את אותה כמות בועות כמו שהייתה מתקבלת אם היו נותנים ליד שלהם "לקרוע" דרך המים וזורקים את הידיים קדימה באגרסיביות. היכולת להימנע מאותן בועות קשורה יותר למה שעושים עם היד לאחר שהיא נכנסת למים ולרגישות בקצות האצבעות מאשר למהירות היד בזמן שהיא נכנסת לתוך המים.

לכן תשכחו מההנחיות שקיבלתם להיות עדינים. תנו לידיים שלכם לקרוע דרך החזרה עם כף יד  ופרק כף יד משוחררים. תיכנסו לתוך המים ביד מתוחה במלואה … או קרוב לכך. לאז תתכוננו לעוד משיכה טובה מתחת למים עם מרפק גבוה, כאשר אתם מרגישים את המים כמיטב יכולתכם.

רוצים לראות כמה ידיים של שחיינים גדולים מתחת למים? תסתכלו בסרטונים באתר שלנו – theraceclub.

צילום: אימג'בנק / Thinkstock

גרי הול, המבוגר
גרי הול, המבוגר הוא עורך השחייה של slowtwitch.com.
הוא שחה עבור ארה"ב בשלוש נבחרות אולימפיות, וזכה השלוש מדליות. משפחת הול
(גרי המבוגר והצעיר) היו צוות האב/בן הראשון שכל אחד הופיע בשלוש
אולימפיאדות. גרי מפעיל את The Race Club בפלורידה קיז, היכן ששחיינים מכל הגילאים והיכולת יכולים באים להתאמן, מחנות, וידאו והדרכה אישית.

תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.

מדור המתורגמים של שוונג- כאן