האם אתם רצים מספיק לאט?

אחת ההמלצות החוזרות ונשנות לרצים היא לרוץ את הריצות הקלות שלהם בקלות. בפועל, רצים איטיים רבים מרגישים שהקצב האיטי שלהם איטי מדי, ולכן רצים אותן מהר יותר. בניגוד להרגשתם, הריצה המהירה יותר רק פוגעת בסיכוי שלהם להשתפר ולהתעלות מעל התוצאה הנוכחית שלהם
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

אחת ההמלצות החוזרות ונשנות לרצים היא לרוץ את הריצות הקלות שלהם בקלות. בפועל, רצים איטיים רבים מרגישים שהקצב האיטי שלהם איטי מדי, ולכן רצים אותן מהר יותר. בניגוד להרגשתם, הריצה המהירה יותר רק פוגעת בסיכוי שלהם להשתפר ולהתעלות מעל התוצאה הנוכחית שלהם

מאת:בובי מקגי; תרגום: תומר גמינדר

הדרך המהירה היא לאט – חלק 1

אני מקבל שאלות טובות באתר האינטרנט שלי אשר מספקות לי הזדמנות לשפוך את דעתי בבלוג שלי. פוסט זה צריך להיות שימושי לרצים וטריאתלטים רבים.


"בובי, השתתפתי בכמה הדרכות שהועברו על ידך, שכל אחת הייתה שימושית מאוד. אני מאמן סיבולת. תהיתי אם תוכל לענות על שאלה הקשורה לאימונים. נראה כי לאתלטים המהירים שלי אין בעיה לרוץ את הריצות הקלות שלהם, בקלות …. 30 שניות או יותר לאט יותר מקצב המרתון שלהם. אבל האתלטים בקצה השני, שרצים 6:00 דקות לק"מ, תמיד נאבקים להישאר בקצב ה-V-Dot הקל שלהם. הם מתלוננים שהם רצים לאט מדי. אני חושש שהם נמצאים זמן רב מדי בתחום האפור. מה דעתך? תודה."

זו שאלה מורכבת ואני שמח מאוד
ששאלת אותה – זהו נושא מאתגר ביותר עבור רצים איטיים, הם רצים מהר מדי
ובאזור אפור זה – ומפחיתים את סיכוייהם להתעלות מעל לרמה הנוכחית שלהם,
והנה ההסבר:
הקצב הקל שלהם קרוב מדי לקצב התחרות שלהם – אתגר משותף למאמני
מרתון להמונים. הרוב המכריע של רצי המרתון רצים את הריצות הארוכות והקלות
שלהם בקצב המרתון שלהם. על מנת שיוכלו להסתגל כתוצאה מהאימונים הם חייבים
למצוא דרך לשנות את זה, והתשובה הראשונית היא שהם צריכים להאט באימונים
ולבטוח בדרך החדשה. בדרך זו, במהרה, הם יתחילו להסתגל וקצב המרתון המתוכנן
שלהם יעלה (מהר), ואז יעלה גם קצב האימונים. זוהי מיומנות מנטאלית – ללמד
את האגו לשתוק, ואז ללמד את הגוף להתאמן בכדי להסתגל.

יכולות להידרש שנים כדי שהסתגלות זו תתקיים במלואה. אולי הנקודות הבאות יסייעו לכם – הן מסייעות לרצים והטריאתלטים שלי:
הצלחתי ללמד רצים איטיים בגובה לא לרוץ עד שהם יכולים לרוץ בפחות מ-70% מרזרבות הדופק שלהם (כלומר להשתמש בדופק המנוחה שלהם כגורם משווה). הם הולכים מהר יותר ויותר ב-70% עד שהם יכולים לרוץ, או שהם יכולים לרוץ בירידות ואז במישורים, וללכת בעליות (אשר יביאו אותם לתחום האפור אם ינסו לרוץ אותן), עד שהם מסתגלים. עשויים להידרש לכך 18 חודשים – אך בדרך כלל נדרשים בערך 6 שבועות.

אני משתמש הרבה בשיטה של הליכה/ריצה (אפילו עם רצי עילית) – שיטה זו עוזרת להם לרוץ קצת יותר מהר (כפי שהם רוצים), אבל תוך שמירה על דופק נמוך – הם מאטים להליכה כאשר הם מתחילים לעלות מעל 70-75% מרזרוות הדופק. שיטה זו גם מסייעת במטבוליזם של השומן. אתם יכולים ללמוד עוד על שיטת הליכה/ריצה מהסמינר שלי באתר USAT.

צילום אילוסטרציה – Thinkstock


לתת להם לבצע הליכות ההולכות ומתגברות וכוללות יותר ויותר עליות בתוכן. אני מתחיל ב-45 דקות ומגיע עד 4 שעות ויותר.

ולבסוף, אתם יכולים לקרוא במגזין Triathlete עמוד 106, ולמצוא משהו שהשתמשתי והאמנתי בו במשך שנים: הליכה בשיפוע של 12% – 15% (גם על הליכון). טיפוס כזה פועל בדיוק כמו ריצה ללא החבטות בקרקע ועם יכולת שליטה קלה בדופק.

מזל טוב, ואנא תנו לי לדעת אם העצות עזרו.





אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"אם אתה יותר מפחד להפסיד מאשר נרגש לנצח, אז זו הדרך הלא נכונה לגשת לתחרות", קייט קמפבל, שחיינית, אלופה אולימפית ושיאנית עולם


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג