לכל ספורטאי וספורטאיות השבוע של שוונג
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"תמיד אהבתי ספורט. עוד כנערה בתיכון ייצגתי את בית הספר בריצת 2,000 מטר. ההמשך היה בבגרותי אחרי ההריונות. בכל הריון הייתי עולה 42 ק"ג, מגיעה למעלה מ-100 ק"ג, ובעבודה קשה ירדתי הכל, עם הרבה ספורט ותזונה. אחרי הלידה האחרונה, שהייתה לפני 11 שנה חליתי… הכל היה מורכב יותר. הייתי בעיצומן של הכנות למרתון ראשון שלי בטבריה, ולא הסכמתי לוותר, על אף מצבי. שנים רק רצתי – תוך כדי טיפולים, ימים קשים יותר, וכאלה שפחות… ובחרתי שלא משנה מה – זה אורח החיים שאני בוחרת לעצמי. קראתי המון בעניין הספורט וההשפעות שלו והבנתי כמה משמעת ואחריות אני צריכה על מנת לקיים שגרה כזו במצבי".
למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"לימים נפצעתי (בנוסף להתמודדות עם המחלה) אחרי מספר מרתונים ואולטרה, הרופאים טענו שצריך ניתוח וקיבוע אגן, שזה אומר כיסא גלגלים ל-9 חודשים. הלכתי לטובי המומחים, מאחד לשני במשך חודשיים. חלק טענו שאין פתרון אחר… רק אחד טען שיש סיכוי לעבור את זה בלי ניתוח, אבל צריך הרבה סבלנות ומשמעת. כמובן שבחרתי בדרך הזו,
והתחלתי לחפש ספורט שמשקל הגוף מתחלק בו. מכאן הגעתי לטריאתלון – שחייה, רכיבה וריצה, מתוך מחשבה לחלוקת עומס על הגוף. חייבת לציין שמעולם לא שחיתי לפני כן, לא הכנסתי את הראש מתחת למים חוץ מאשר באמבטיה עד גיל 40, אבל השחייה הייתה פתרון להמשיך להניע את הגוף, וידעתי שתנועה טובה לגוף, מחדשת את התאים מהר יותר וכו', והכי חשוב, מחזיקה אותי שפויה".
ענבר בן דור בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
מה ענף הספורט האהוב עלייך?
"התאהבתי ברכיבה… אבל המקום הבטוח שלי עם הכי הרבה זיכרונות תמיד יהיה הריצה".
היכן/עם מי את מתאמנת?
"דן קוני. מס 1 בצפון. מאמן מקצועי, יסודי, מלווה, מדייק, עושה את ההתאמות הנדרשות. אני חייבת לציין שהוא לא הסכים מיד לקחת אחריות עלי במצבי המורכב עם מחלה ופציעה מאוד לא פשוטה… הוא חזר אליי אחרי שבועיים, לאחר שעבר שיחה והתייעצות עם הרופאים ואמר "אנחנו נתחיל, אבל אם תזוזי מהתכנית שאני כותב לך, דרכינו נפרדות". כלומר – זמן, דופק, סבלנות, התמדה, השקעה… שונה לחלוטין ממה שהכרתי עד היום. והוא ביקש להיות מעודכן בכל שינוי תחושה שיש לי, בכל תזוזה באינזים הלב וכו'. וכך היה – כנגד כל הסיכויים יצאנו לדרך, ו-8 חודשים מרגע ההתחלה עשיתי חצי ישראמן. שנה בדיוק אחרי עשיתי את צ'אלנג' רות כנגד כל הסיכויים. היום אחרי שנה נקייה של החלמה והתגברות על הפציעה, מתחילים לעבוד אחרת, מחשבים מסלול מחדש. מאז אנחנו 4 טריאתלטים בבית –
שני הבנים שלנו בקבוצת הצעירים של 4fitness, אורי בן זוגי גם איש ברזל, עשינו את טאלין יחד בשנה שעברה, אירוע מרגש ביותר. מאמן טוב הוא מורה לחיים!"
דן קוני בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?
"בממוצע 17-14 שעות, וכמובן תלוי תקופה, יש שבועות שיותר"
ספרי על תחרויות שהשתתפת בהן?
"עשיתי מרתונים בארץ ובעולם, אולטרה 50 ק"מ בארץ, חצי איש ברזל בצ'אלנג' ישראמן, הפעם השלישית הייתה בשבוע שעבר בה סיימתי במקום השני בקטגוריה והשגתי סלוט לאליפות צ'אלנג' העולמית בשמורין, סלובקיה. חוץ מזה התחריתי גם באיירונמן טבריה, ב-TRI כנרת בחצי איש ברזל סיימתי שלישית בקטגוריה, עשיתי איירומן מלא בטאלין וסיימתי מקום 7 בקטגוריה עם סלוט לאליפות העולם, צ'אלנג' רות מלא".
שיא אישי מיוחד?
"השיא האמיתי שלי היה מרתון טבריה הראשון שלי, שצלחתי אותו במורכבות גבוהה מאוד, ובסופו ידעתי שזו הדרך להחלמה (נפשית ובריאותית). שם חתמתי עם עצמי את ההסכם להמשיך אורח חיים ספורטיבי. בנוסף, כמובן השנה חצי צ'אלנג' ישראמן עם 6:43 שעות. שנה ראשונה שמתחרה בגוף נקי. היה מרגש עבורי מאוד".
ענבר בן דור על הפודיום בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"אהבת החיים. לעשות מה שמקנה לך אושר. כשאנחנו מאושרים, יש לנו את המקום להכיל ולתת לאחרים. ההתמדה, השגרה שבסוף היום, גם אחרי שנה כ"כ מורכבת עבור מדינה שלמה – לי אישית שמרה על השפיות. השמיים הם לא הגבול…. אני הגבול. ואת זה משתדלת להעביר לילדי. הדוגמה לילדים להתמדה ונחישות, להתמודדות עם משברים".
האם את מקפידה על תזונה נכונה?
"משתדלת מאוד. במורכבות גדולה בתקופת ההתמודדות, תמיד בלווי מקצועי. אני ממש לא המראה הטריאתלטי באחוזי שומן, אבל כמו שאמר ד"ר גיל שחר – 'לאכול בריא זה יקר, אבל להיות חולה יקר יותר'.
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"תכנון מראש, סדר, ארגון ולא דוחה אף פעם כלום. במוצ"ש קבוע ישיבת דיירי הבית – חלוקת משימות לפי הסעות חוגים (פרט ל-4 טריאתלטים יש לנו גם רקדנית מקצועית, ועוד ואחת בצבא), משימות בית וכו'. תכנון זמנים הוא קריטי, בדיוק כמו בהצלחה של תחרויות ואימונים".
ענבר בן דור והמשפחה בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"כלום. לכל ענף יש את היתרונות שלו… אולי על האריזות והלוגיסטיקה האינסופית, כל היום אנחנו חיים על תיקים ואריזות, במיוחד בבית רווי משתתפים פעילים".
ספרי סיפור בלתי נשכח?
"זינוק למרתון טבריה, במקביל לגילוי המלחה. אמצע הכנות למרתון ראשון, אחרי ניתוחים, מתייצבת על קו הזינוק לראשונה בחיי ללא ליווי של אף אחד. כעס מכל החזיתות, והתעקשתי שזה מה שאני רוצה. זו הייתה גם השנה בה מרתון טבריה היה הגשום ביותר, היינו צריכים מגפיים לא נעלי ספורט… נצמדתי לדבוקה 4:30 שעות, במצבי זה היה נראה סביר פלוס. אמרתי לעצמי 'זה לא משנה כמה לאט אתה הולך, כל עוד אתה לא עוצר'. במקרה הזה, לא הייתה עבורי משמעות לזמן. עטפה אותי הפייסרית וקיבלו אותי יפה בדבוקה. 800 מטר לפני הסוף סיפרתי את הסיפור לפייסרית הנצחית, וחציתי את קו הסיום כנגד כל הסיכויים. גם אני חלק מקבוצת 'גמאני רצה'. חליתי בסרטן שד. יודעת שנטעתי תקווה בכל כך הרבה נשים. לימים נפתחה קבוצה פעילה עם המון המון מתנדבים ומתנדבות, יש אליי המון המון פניות על הדרך ואיך עושים בימים כ"כ קשים. מאותו יום הבטחתי לעצמי שלא משנה מה – אני חיה ומשתדלת לחיות ולהמשיך לנהל אורח חיים ספורטיבי מלא, באחריות ובליווי כמובן. כל החושך בעולם לא יכול לכבות את האור של נר בודד. ואגב מאז אני פייסרית בטבריה בעצמי, וגם במרוצים נוספים. לתת את היום הזה עבור הגשמת חלומות של אחרים – אין הרגשה מדהימה מזו".
ענבר בן דור בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
מי המודל לחיקוי שלך? (דמות נערצת)
"יש המון…אוהבת ולומדת מכולם. אנשים רגילים שעושים דברים בלתי רגילים. ההצלחה שלנו מגיעה מלקיחת אחריות על החיים שלנו, וכל אחד שעושה את זה ויש אינסוף סיפורים שפוגשת מרגש אותי כל פעם מחדש. בצ'אלנג ישראמן השנה על המסלול ראיתי את סבא של נעמה לוי… התרגשתי עד דמעות . מהמחויבות, מההתמדה, מכוח הרצון. מאנשים כאלה אני מקבלת המון המון השראה".
המלצה על ספר/סרט שנתן לך השראה?
"100 מטר" – סיפור מעורר השראה של Ramon Arroyo, ו…פורסט גאמפ הידוע".
ענבר ובעלה בסיום איירונמן טאלין | צילום: פרטי
