לכל ספורטאי וספורטאיות השבוע של שוונג
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"בסביבות גיל 40, בזמן שרצתי על חוף הים, הבחינה בי מיכל, המנהלת האהובה שלי מאל על, ועודדה אותי להמשיך. לפני כן עסקתי בריקוד והתאמנתי בחדר כושר, אך לא הייתי מעורבת בספורט בצורה ישירה. לפעמים, מילה טובה ודחיפת עידוד הן כל מה שצריך כדי לפתוח דלתות. כמה שנים לאחר מכן, במהלך חופשת סקי עם חברים, אחד מהם אמר לי: 'אם את אוהבת סקי, תאהבי לרכוב על אופני שטח". חזרתי מהחופשה, קניתי זוג אופני שטח יד שנייה, ומאז החיים שלי השתנו!"
למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"הרכיבה על אופניים היא התשוקה שלי כבר 20 שנה – גם בשטח וגם בכביש. בעיניי, רכיבה היא סוג של ציונות – הדרך הטובה ביותר להכיר את יופייה של מדינת ישראל. אני תמיד אומרת למתאמנים בקבוצת פיפמן – כשאת מובילה את הפלוטון, אל תשכחי להסתכל על הנוף! רוכבי כביש רבים מפספסים את הטבע המרהיב שסביבם. גם כשאני רצה על חוף הים ורואה נוף מרגש – אני עוצרת, מצלמת וממשיכה. כמו שאמא שלי תמיד אמרה: 'תיקחי את הזמן לעצור ולהריח את הוורדים'".
אביבה לביא ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
מהו ענף הספורט האהוב עלייך?
"לרוב אנחנו בוחרים את מה שטבעי לנו והיכן שאנחנו מצטיינים. בטריאתלון הראשון שלי בגיל 45, התבלטתי בריצה. זו הייתה תחרות נשים, ובזכות סוזי דבוסקין ז"ל, התאהבתי בשילוב של שחייה – ספורט כמעט ללא פציעות וכיף גדול להתאמן בים – עם רכיבה על אופני השטח שלי (אז עוד לא ידעתי שצריך גם זוג לאופני כביש), ולבסוף ריצה חופשית. כיום אין ספק שהתחום החזק שלי הוא רכיבה, ואני גם מאוד אוהבת אותה. ביום שישי יש לי קבוצת שטח של חברים שהכרתי ב"חוצה גולן", בראשות צבי גדסי, שמוביל אותנו בכל הארץ – עליות, ירידות, סינגלים, וכמובן – עצירת קפה בשטח".
היכן/עם מי את מתאמנת?
"בשבתות אני רוכבת עם קבוצת הטריאתלון שלי – קבוצת פיפמן, של שי פיפמן ותמי שוהם. אני בקבוצה מאז הקמתה – מובילה ומתאמנת איתם יוגה. הקבוצה נוסדה לאחר ששי אימן את תמי לקראת מסע "גלגלי אהבה" למען ילדי בית החולים אלי"ן – מסע שאני משתתפת בו כבר 14 שנה. הקבוצה הפכה למשפחה – מתאמנים, תומכים, מחזקים ואוהבים. רבים מחבריי לקבוצות השטח הצטרפו גם למסע. אני מאמינה שאם התברכנו בבריאות ובכושר – חובה להחזיר לקהילה. אנשי בית החולים אלי"ן עושים עבודת קודש, ואני מזמינה כל רוכב, כביש או שטח, להצטרף אלינו בין ה-3 ל-6 בנובמבר בצפון, אפשר גם להשתתף רק ביום אחד, רכיבה אתגרית לחרמון, העיקר להיות בצד של הנתינה".
אביבה לביא עם אחד מילדי אלי"ן | צילום: פרטי
כמה שעות או אימונים בשבוע את מקדישה לספורט?
"אני מתאמנת כל יום – זו גם העבודה שלי וגם ההתנדבות שלי. יש לי קבוצות רבות, וכמות השעות תלויה במטרה. לקראת תחרות איש הברזל בהמבורג בה השתתפתי בחודש שעבר רכבתי 3,260 ק"מ ב-18 שבועות – כ-150-200 ק"מ בשבוע. שחיתי בין 3 ל-5 ק"מ בשבוע ורצתי מעט. נפצעתי בגלל ריצות חזקות מדי שגרמו לי לכאבי גב, וטופלתי באוסטיאופתיה ובתרגולי יוגה – זה הסוד שלי".
ספרי על תחרויות שהשתתפת בהן
"בצ'אלנג' ישראמן, בגלל קרע במיניסקוס בברך ימין וקרע ב-ACL בברך שמאל, נאסר עליי לרוץ בירידה, ולכן אני משתתפת בשלשות. בשנים שהתכוננתי לאיש ברזל מלא (3 פעמים!), כבר הספקתי לרכוב 180 ק"מ בהרי אילת. קשה לתאר את העוצמה של רכיבה של 8 שעות נגד הרוח. כולנו משוגעים לדבר, וכל משתתף שאני חולפת על פניו, או שהוא על פניי, זוכה לעידוד. אני מחייכת תמיד, בכל תחרות, בכל שעה ובכל מזג אוויר. בהמבורג, למשל, אנשים צעקו: "Super! You got this! You look great!"
אביבה לביא | צילום: פרטי
שיא אישי מיוחד?
"בכל חמש תחרויות איירונמן שהשתתפתי בהן עליתי על הפודיום! כולן היו חלק ממסע עם אנשי פיפמן ובליווי של שי ותמי. בין השיאים: חצי איש ברזל בפסקרה, איטליה; פעמיים חצי בטבריה; מקום ראשון בקלגנפורט, אוסטריה. השיא האישי שלי היה בחודש שעבר – 13 שעות ו-6 דקות בהמבורג".
מה המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"לפני כל מטרה – כמו המרתון הראשון שלי בטבריה – אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי: 'את הולכת לרוץ מרתון!' זו מנטרה. משמעת היא ערך שספגתי מהוריי המוזיקאים – ניגנתי צ'לו 12 שנה, ובשביל לנגן בתזמורת צריך להתאמן כל יום. בהתחלה זה מוזר, לפעמים קשה – אבל בסוף יש תוצאות. לקחתי איתי להמבורג את ילדי אלין וגם את אלון אהל – פסנתרן בן 24, אחד מ-49 החטופים, שכל משתתף אימץ. ביתי ביקשה שלא ארוץ עם דגל ישראל, אבל בחרתי להביא את תמונתו של אלון לטקס הפודיום. כמובן, אי אפשר להיות אשת ברזל בלי הבעל המפרגן בעולם! וגם 3 ילדים, בני זוגם ו-3 נכדים – צריך הרבה אהבה ותמיכה מהבית!"
אביבה לביא על הפודיום בהמבורג עם תמונתו של אלון אהל | צילום: פרטי
האם את מקפידה על תזונה נכונה?
"תמיד יש לי חטיפים בריאים לקבוצות שלי. הסוד שלי הוא אמא שלי – חטיפי התמרים והאגוזים שהיא מכינה מלווים אותי בכל תחרות. אני ממליצה גם על שייקים בריאים לפני/אחרי אימון, במיוחד בקיץ. אני נוטלת מגנזיום לפני השינה, ומנסה לאכול בריא וטעים 80 אחוז מהזמן".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"בזכות הקורונה עזבתי את אל על, שם שילבתי קריירה עם שלוש קבוצות ספורט – ואני מתגעגעת לחברים שם. כיום אני מורה ליוגה, רוכבת עם ילדים בסיכון דרך "המסלול", מאמנת בהתנדבות, וכבר מתחילה לעשות יוגה עם שלושת הנכדים שלי, שיבואו גם הם לרכוב, לרוץ ולשחות. הסוד הוא לנסות לחבר בין הספורט למשפחה – זו מטרה שלי עד סוף חיי".
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"על הפציעות. בזכותן למדתי לרפא ולשקם את עצמי באמצעות יוגה. אני מאמינה שיוגה שיקומית מתאימה לכולם. צריך להתאמץ, כמובן – אבל גם לדעת להקשיב לגוף כשהוא לוחש, ולא לחכות עד שהוא צועק!"
אביבה לביא עם שי פיפמן | צילום: פרטי
ספרי סיפור בלתי נשכח
בחצי איש הברזל הראשון שלי בחו"ל בצ'אלנג' דנמרק התרגשתי מאוד. השחייה באגם הייתה חוויה נהדרת, המים היו חמים יחסית (21 מעלות), והשחייה הייתה התחלה מושלמת ליום תחרות מאתגר. ברכיבה הרגשתי מצוין – השמש זרחה, שרתי לעצמי ונהניתי מחטיף בריאות שהכינה לי חברה. אחרי 68 ק"מ, בזמן שרכבתי במהירות של כ-30 קמ"ש, ניסיתי לכוון את השעון – ונפלתי. הדבר הבא שאני זוכרת הוא אמבולנס. פינו אותי לבית חולים, שם ביליתי חמש וחצי שעות עד שהרופא בדק אותי. הייתה לי פציעה קלה בראש (הקסדה נשברה) ונזק בגיד בכתף. הכאב הנפשי היה חזק פי מאה – התכוננתי חודשים, ופתאום אני לא מסיימת את התחרות. התעודדתי בזכות החברים שהיו איתי, שהזמינו אותי מיד להשתתף בתחרות הבאה בגן שמואל. הבנתי – אי אפשר להיות "party pooper" כשכבר ניצחנו בזה שהתאמנו. מאז חזרתי לאט לאט, אבל הרשימה של הפציעות שלי מאוד ארוכה".
המלצה על ספר או סרט שנתן לך השראה
"אני ממליצה על הסרט "Nyad", סיפור אמיתי על דיאן ניאד – אישה בת 64 ששחתה מקובה לקי וסט, פלורידה. סיפור מעורר השראה על התמדה, אמונה עצמית ופריצת גבולות. סרט נוסף הוא "Young Woman and the Sea", על חייה של השחיינית היהודיה גרטרוד אדרלה – האישה הראשונה שחצתה את תעלת למאנש בשחייה".
