שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

יאיר בן עמי מציאות נושכת

מציאות נושכת: על ישראמן סמסונג 2012

במהלך התחרות, כשאני נוהג ברכב התקשורת ומנסה להעביר כמה שיותר מידע לעמיתי הספרדי, חשתי בזרימה נוסטלגית מחלחלת לתודעתי ועטפת אותה בחום משכר וכל כך שונה מהקור ששרר על המסלול. ישראמן סמסונג 2012 הזכיר לי את טריאתלון ישרוטל אילת של תחילת שנות התשעים במאה שעברה. מקצועי, מאוד ידידותי למשתמש, כולל מעגלים חברתיים המשתלבים אלו באלו ובעיקר הכרה כי ראינו סוג של פריצה אטמוספרית אל עבר שמיים ללא גבול

במהלך התחרות, כשאני נוהג ברכב התקשורת ומנסה להעביר כמה שיותר מידע לעמיתי הספרדי, חשתי בזרימה נוסטלגית מחלחלת לתודעתי ועטפת אותה בחום משכר וכל כך שונה מהקור ששרר על המסלול. ישראמן סמסונג 2012 הזכיר לי את טריאתלון ישרוטל אילת של תחילת שנות התשעים במאה שעברה. מקצועי, מאוד ידידותי למשתמש, כולל מעגלים חברתיים המשתלבים אלו באלו ובעיקר הכרה כי ראינו סוג של פריצה אטמוספרית אל עבר שמיים ללא גבול

מאת:יאיר בן עמי


נראה כי השנים הבאות מבטיחות המשך התפתחות של הטריאתלון למרחקים ארוכים בכלל ושל תחרויות איש הברזל בפרט. נהירתם של ספורטאי הפנאי אל המרחקים הארוכים נידונה באין ספור מאמרים ומשום שהיא תופעה גלובלית המציגה סוג של טרוף חיובי. בנקודת הזמן הנוכחית לא נראה כי זו תופעה שמיצתה עצמה. ההרשמות לתחרויות הטריאתלון של המרחקים הארוכים, כמו חלק לא מבוטל של מרוצי המרתון הגדולים, נסגרות בטווח של דקות מרגע הפתיחה. טריאתלון איש הברזל של ניו יורק ייערך השנה בפעם הראשונה וההרשמה אליו נסגרה אחרי 45 דקות מרגע הפתיחה.

לישראמן יש פוטנציאל להפוך לאחת מאותן התחרויות בהם ההרשמה תיסגר כמעט עם פתיחתה. זאת בזכות כל נתוני הפתיחה. בתחרות שנערכה ביום שישי ואלו שהיו לפנייה הוכחה ההתרחשות הספורטיבית המלהיבה, קפיצת המדרגה בצד הארגון והשירות למתחרה ובעיקר בצד מה שהופך תחרות טובה לסיפורי אגדות המלהיבות את יצר הדמיון ומושכות את מחפשי האתגרים המלהיבים.


מראה שקידם את פנינו בבוקר התחרות: "אפילו ציפורים לא מתעוררות בשעה כזו"


הישראמן נערך כבר יותר מעשור ורק בארבע השנים האחרונות התקיימו שתי תחרויות שיכנסו לפנתאון תרבות הספורט הישראלית. המהדורה של 2009 תיזכר כ"מהדורת הסופה" ומהדורת 2012 תיזכר כ"מהדורת הכפור". איתני טבע, הגורמים לסבלם של המתחרים בזמן התחרות, הם מאותם אלמנטים ההופכים לאגדות כשהשנים חולפות. תחרות איש הברזל המפורסמת, הראשונה בהיסטוריה והנקראת אליפות העולם גם מספקת שנים של התמודדות עם מזג האוויר. יש שנים של רוחות מטורפות או חום קיצוני ותמיד שורה לחות, הנחשבת להתמודדות בפני עצמה, על האי הגדול בהוואי.


זה כבר הפך למראה קלאסי, מזוהה עם הישראמן לדורותיו- הטריאתלטים מתרחקים אל עבר קרני השמש על ההרים מעל עקבה



בצד האנושי חייבים להישזר סיפורים מרגשים כדי ליצור את הגירוי וההזדהות אצל הצופה. משם יחל להירקם חלום כמעט אצל כל אחד. כשמארק אלן צפה בסרט על איש הברזל בהוואי בפעם הראשונה הוא ראה את ג'ולי מוס זוחלת אל קו הסיום,מפסידה את ההובלה ובגרירת ברכיים על האספלט מסיימת במקום השני. הוא החליט שזה מה שהוא רוצה לעשות בחייו, לא לזחול אל קו הסיום של אליפות העולם בטריאתלון אלא להיות אלוף העולם. בסופו של סיפור הוא אכן היה הטריאתלט הטוב בעולם, אלוף העולם וגם בעלה של ג'ולי מוס.


הנשימה נעתקה מהקור אך לא פחות למראה
אנשי ונשות הברזל המטפסים לנטפים כשמעל לעקבה זורחת השמש ומסנוורת את הכחול
של מפרץ אילת בינות לעננים
.

בישראמן כבר ראינו לא מעט סיפורים מרגשים. אחד הזכורים לי ביותר הוא של מאיר קנר החוצה את קו הסיום ומספר על בנו שנהרג בתאונת דרכים ועל הכוח שאילץ את עצמו למצוא כדי להתאמן, להתייצב על קו הזינוק ולבסוף להיות אלוף הישראמן. בישראמן סמסונג 2012 היו יותר סיפורים מרגשים משאפשר לספר במגבלת הזמן של השלמת מסלול התחרות. כל הפניית מבט, כל שיחה עם כל אחד ואחת שהיו שם, גילו סיפור נוסף שריגש. צריך היה מידה לא מבוטלת של ציניות כדי לא להתרגש, עד לחלוחית, למראה ומשמע רבים מהם.



רק בישראמן- עיתונאי ספרדי מצלם איש ברזל הממהר להציע נישואים לחברתו על קו הסיום על רקע החיילים המאבטחים.


בצד הספורטיבי של ישראמן סמסונג 2012 הייתי עד לרגע בו החליט וואדים סוראייב לפרוש מהתחרות.
הוא היה מהראשונים על נקודת הסיבוב של קטע הרכיבה על האופניים ונדמה היה לי כי איזה כח פנימי בלתי נשלט, של הישרדות החזקה מהרצון לעמוד באתגר התחרותי, שבר את האיש.
לראות גבר, בנוי לתלפיות ובעל ניסיון כה עשיר במרחקים הארוכים, נכנע לטבע היה אלמנט של חריטה הישר למרחב הזיכרון העמוק ביותר. תמונה שלא אשכח לעולם.
לא הספקתי להתאושש מהמראה של סורייב המתכרבל מול מאווררי החימום ברכב כשכולו רועד מקור והגיע דיווח על פרישתו של צביקה פישמן. גם דיווח זה הפתיע אותי ומאותו מקום של הערכה לניסיונו העשיר במרחקים הארוכים. דומה כי הפרישה של שני אלו מעידה יותר מכל על התנאים הקיצוניים ששררו בישראמן סמסונג 2012

המאבק על הניצחון,בין ליאור זך מאור ותום מרמרלי, היה שיא ספורטיבי ברמה הגבוהה ביותר עבורי ולמרות שחוויתי כמה מהתחרויות הגדולות והמרתקות בעולם.

הסרתי את הכובע בפני אומץ הלב שהפגין זך מאור. הוא כיוון את כל כולו לניסיון של הכרעה על מסלול האופניים עם סיוע של יתרונו, על פני מתחריו,בשחייה. לכל ספורטאי, מנוסה וטוב ככל שיהיה, קל יותר לאמץ טקטיקה של המובן מאליו. עבור זך מאור, המובן מאליו, הוא רכיבה של שמירת כוחות לריצה ובתקווה כי המתחרה העיקרי שלו, תום מרמרלי, ייתקל בבעיה כזו או אחרת וזאת משום שהמקום השני, אותו קטף לבסוף, היה מונח בכיסו באחוז גבוה מאוד עוד טרם הזינוק. אך כמי שלא מסתפק במקום השני הוריד זך מאור את הגרזן כבר בשחייה ואת כל כובד ארבע הראשי על דוושות האופניים לאורך כל 180 הק"מ והפגין ביצוע רכיבה אותה יזכור כל מי שראה. את היציאה לריצה הוא רשם עם פער של יותר כ- 11.3 דקות. בסיום היה מרמרלי על קו הסיום בפער של פחות מארבע דקות.

מה שחזינו בו היא תחרות לשמה.
ביום כה ארוך אפשר לחוות אלף מיתות מנטאליות כפיזיות.
למרמרלי מגיעה יריעת הכבוד ולא פחות מזה בו זכה זך מאור.
גם האלוף הטרי יכול היה להישבר מול הביצוע של סגנו ברכיבה והעובדה שהוא חפר את נבכי כוחותיו המנטאליים ושמר על הביצוע שהביאו ראשון אל קו הסיום מעורר השראה.

גם על המדרגה השלישית של דוכן המנצחים ראוי להתעכב.
הביצוע של אמיר בכר היה תצוגת תכלית של ניסיון,שכ"ל* ונחישות אשר הוכיחו ניסיון שצבר בכמעט שני עשורים של התמודדות בטריאתלון התחרותי.

בכר הביא את כל הידע שצבר לביצוע כמעט מושלם. לבוש חם במידה. רכיבה בקצב איטי מהתוכנית וכתגובה למזג האוויר. החלפת נעלי ריצה לאחר סיום החלק במורד מנטפים. שמירה על קצב ואי התפתות למאבקים בנקודות הלא קריטיות של מסלול המרתון. הכל מכל היו ההוכחה לניסיון רב השנים במרחקים הארוכים.
אילולא הכרתי את אמיר לא הייתי נוטל את החירות לקבוע כי גם מקום שלישי, אפילו לאחר מאבק אדיר, מותיר אצלו את ההחמצה של שתי מדרגות דוכן המנצחים ואז הייתי מכתיר את הביצוע שלו כמושלם.

גם במקצה הנשים חזינו במאבקים ראויים לאזכור. צפיתי בארבעת המקומות הראשונים לאורך חלקים מכובדים של מסלול האופניים ומעט פחות בריצה. אני מרגיש צורך להתחיל דווקא מהמקום הרביעי. כשגיליתי שהפינית אינה במקום רביעי זו הייתה הפתעה אבל לאחר שקראתי את השם- ליויה (צריך להגות לי- ויה) התחלתי לחקור במי בכלל מדובר. לאחר הרבה שאלות גיליתי כי היא שכנה של מנהל הישראמן סמסונג, אבינועם ינאי ובבום מצלצל אוזניים נזכרתי בשיר האלמותי שכתב כריס נורמן ואשר אותו הפך, יחד עם להקת סמוקי, להמנון באין ספור מקומות והקשרים – How The Fuck Is alice

Smokie – How The Fuck Is alice




אחרי ההלם הראשוני התמלאתי גאווה במחזור 1964 ועל עוד סיפור/הפתעה שיצר ישראמן סמסונג 2012 גאתה ההתרגשות ועלה החיוך בפעם המיליון.
ליויה ינאי היא הסמל האולטימטיבי של הבום הספורטיבי בתרבות הפנאי המודרנית.
אמא לארבעה ילדים אשר אימצה את הספורט כתחביב רק לפני כשנה וחצי, מעולם לא רצה מרתון מלא לפני יום שישי ואז במסגרת אחת התחרויות הקשות והמאתגרות, במזג אוויר קיצוני להחריד, הוא אוספת את כל הכוחות הפיזיים כמנטאליים ומאתגרת את מרים בר-און הצעירה ממנה בלמעלה ממרבע מאה במאבק על המקום השלישי.




גם בחלק העליון של דוכן המנצחות אנו מוצאים גם את אירנה מאזין החוגגת השנה 40 ומדרגה אחת מתחתיה את דורה הלר,אלופת ישראמן 2011, שגם היא כבר באמצע שנות הארבעים לחייה.
המאבק בין הלר למאזין, על המקום הראשון, היה מרתק לכל אורך היום.
הוא הזכיר לי מאבקי נשות איש הברזל של הוואי בשנות השמונים במאה שעברה. אז היו אלו פאולה ניובי פרייזר מול אירין בקר

מרים בר-און סבלה מיום לא מוצלח אך חרקה שיניים,

בעטה בדוושות וחפרה את כל עומק הכוח שיכולה למצוא בגילה הצעיר.

דומה כי אפילו הסלוגן של המנהל הספורטיבי של ישראמן סמסונג, רפי פרחי: "אין דברים כאלו" קטן על מקצה הנשים של ישראמן סמסונג 2012.


שכ"ל* – ראשי התיבות של שכר לימוד


יאיר בן עמי - מציאות נושכתיאיר בן עמי

עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות