שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

אלעד בנימין בקרוב אגיע רחוק

בקרוב אגיע רחוק | טור אישי והרפתקני של האולטרה מרתוניסט אלעד בנימין

והפעם אלעד רועד ושוחה, בזמן אימון ב-19 מעלות ללא חליפה. רק אז הוא מגלה כמה עובדות על שחייה בחורף, על עקצוצים וקפאון


והפעם אלעד רועד ושוחה, בזמן אימון ב-19 מעלות ללא חליפה. רק אז הוא מגלה כמה עובדות על שחייה בחורף, על עקצוצים וקפאון

מאת:אלעד בנימין


יום חמישי, 6:30 בבוקר. מד הטמפרטורה באוטו מראה 5 מעלות. אני יושב באוטו לבוש בחולצה קצרה, מעיל פליז, עליונית, כובע ים, כובע צמר, נעלי בית וכפפות. שותה באיטיות כוס תה חם ורואה איך מערכת החימום של האוטו מנסה להגיע ל-24 מעלות. מולי חוף פולג, ים שטוח, ולידי חונות עוד שלוש מכוניות. חמישה אנשים יוצאים לשחיית בוקר של 5 ק"מ. באינטרנט כתוב שטמפרטורת המים היא 19 מעלות.


חוף פולג 6:30 בבוקר. הירח מאיר את האופק צילום: אלבום פרטי


כולם יוצאים מהרכבים – אני היחיד בלי חליפה. מגיעים לשפת הים, מורידים תיקים ומתפשטים. אני מחכה עד לרגע האחרון, מתפשט ונכנס בהליכה מהירה ונחושה למים. אני עוקב אחרי כל ההוראות של גדי כץ (חכה חכה גדי פתחתי חשבון איתך…), כשהמים מגיעים לגובה המפשעה אני קופץ פנימה ומתחיל לשחות.

ואז נהיה קר.

מים כבדים
בחצי הקילומטר הראשון אני עוד מלא אדרנלין. אני מרגיש את הקור על העור, אבל הוא עוד לא חדר פנימה. אני מדמיין כבשן שבוער אצלי בבית החזה, וכמו מכשף משתמש בכוח החום כדי להדוף את הקור הרשע שמאיים לכבוש אותי. "קטן עלי" אני אומר לעצמי…"אני יכול להמשיך ככה עוד הרבה זמן". לידי שוחה מירב ברנר, חותכת את המים ונראה שהיא נהנית.


טורים נוספים של בעלי טורים בשוונג:

אחרי חמש מאות מטר הכבשן מראה סימני חולשה ראשונים. מתחיל עקצוץ בקצות אצבעות הרגליים – עקצוץ שמבשר על כך שבקרוב לא ארגיש שם כלום. פלג גוף עליון עדיין בסדר, אבל אני מגביר קצת את קצב התנועות כדי לייצר יותר חום גוף.

אחרי קילומטר אני פתאום נתקל בזרם מים קרים ששוטף אותי. הגוף מתכווץ לנוכח המתקפה החדשה ואני משחרר צרור קללות לתוך הים, ומגביר קצב בשאיפה לצאת מהקטע הקר במהירות. עוד כמה מאות מטרים ואורי סלע, יחד עם אבישג טורק ועידו גרינבלט חוזרים חזרה אלינו כדי לצמצם פערים. "דווקא נעים" אומר אורי, "התחממתי". אני לא אומר לו באותו רגע מה אני חושב עליו ועל זה שהוא התחמם…


אורי סלע מנפח מצוף לפני הכניסה למים. "התחממתי" צילום: באדיבות אלעד בנימין


השעון מראה 2.4 ק"מ ואנחנו מסתובבים חזרה. כדי לא לבזבז אנרגיה אני מפסיק להוציא את הראש ולתצפת קדימה – סומך על מירב שהיא שוחה בנתיב הנכון ודואג להישאר בקצב שלה.


הייאוש נעשה יותר נוח
בערך ב-3 ק"מ אני מרגיש גירוד מטורף ליד השריר הארבע ראשי הימני. במהלך תנועת החתירה אני מעביר את היד לנסות לגרד – ולא מצליח לפגוע בנקודה הנכונה. פעם אחת, פעם שנייה. בפעם השלישית אני עושה תנועה איטית ומכוונת – מתרכז בהוראה שהמוח נותן ליד, ומוצא את עצמי מגרד את הישבן במקום את הרגל. אז לזה התכוונו כשאמרו שהקואורדינציה מתחילה להיפגע…

אחרי שעה ורבע אני מפסיק להרגיש את כפות הרגליים. אני יודע שהן שם כי מדי פעם נוירון אמיץ מצליח להגיע ולדווח שממש ממש קר לכל האצבעות שם והן היו מעדיפות שאני אפסיק עם השטות הזו. 

אלעד בנימין "בחצי הקילומטר הראשון אני עוד מלא אדרנלין" צילום: צלמי שוונג

אני נזכר בשיחה שהיתה לנו בארוחת הערב יום קודם. סיפרתי שאני חושש משחיית הבוקר ושאני שוקל אם לשחות עם חליפה או בלי. הבן שלי, בן 8 – שלשמחתי הגדולה ירש את ההגיון הבריא והשכל הישר מאמא שלו, אומר לי בפנים חתומות: "אבא, אני בכלל לא מבין למה אתה צריך את זה. אבל אתה לא תצליח בתחרות אם לא תשחה בקור. בלי חליפה". כל הניסיונות שבאו לאחר מכן לקבל קצת אמפתיה נפלו על אוזניים אטומות.

מגיעים חזרה לחוף. אני רץ החוצה, לובש את כל השכבות שהבאתי. הגוף רועד. מגיע כמה שיותר מהר לבריכת עולם המים בפולג וחונה מתחת למקלחת מים רותחים. אחרי 7 דקות אני יוצא מהמקלחת ומתחיל להתלבש. מרוב רעידות אני לא מצליח ללבוש את הבוקסר – עושה אחורה פנה לעוד עשר דקות במקלחת. בסוף הגוף נרגע, המערכות חוזרות לאיזון.

השעה תשע בבוקר ואני מתחיל את היום.
עוד יומיים, יום שבת – עוד חמישה ק"מ בים. הייאוש נעשה יותר נוח


1.1.2014


    אלעד בנימין
  רודף הרפתקאות סדרתי


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות