בחודש אפריל האחרון, אליסון פליקס הודיעה על כוונתה לבצע קאמבק סנסציוני למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028. רבים תהו אז אם מדובר ברעיון רומנטי שיחלוף. אבל כעת, כשחודש אוקטובר מעבר לפינה – המועד הרשמי שבו היא הכריזה על שובה למסלול האימונים תחת המאמן בובי קרסי – ומסבב ראיונות עדכני שהעניקה בשבוע שעבר בקליפורניה, מתברר שלא מדובר בקוריוז נוסטלגי. אלא בתוכנית עבודה מוגדרת היטב.
לכתבות נוספות בנושא:
- שיא אירופי אדיר לאלמגרן בחצי מרתון, שיא עולם לנגטיץ' והישגים לישראלים
- צפו בדרמה: סיארה הדהים את אינגבריגטסן וזכה באליפות העולם ב-5 ק"מ
- הרנסנס של ה-400 מ': יאגר סוגרת פערים מפאוליניו, ומאחור מחכה מקלכלין
הרעיון נולד לראשונה תחת מעטה סודיות כמעט מוחלט. ארבע שנים לאחר שתלתה רשמית את נעלי הריצה באליפות העולם ביוג'ין, התייצבה פליקס בפני אחיה ושותפה העסקי, ווס פליקס. היא הציגה מצגת שנשאה כותרת קצרה: Project Six ("פרויקט 6"). הרעיון מאחוריה היה יוצא דופן בכל קנה מידה. ניסיון להעפיל למשחקים האולימפיים בעיר הולדתה. אם תצליח, פליקס תעשה היסטוריה כאתלטית האמריקאית הראשונה אי פעם שמתחרה בשש מהדורות אולימפיות שונות. והיא תעשה זאת בגיל 42.
פליקס היא כבר עתה האתלטית המעוטרת ביותר בתולדות האתלטיקה האולימפית. 11 מדליות אולימפיות (7 מתוכן מזהב), לצד 20 מדליות באליפויות עולם. היא התחרתה באתונה 2004 (שם זכתה במדליה ראשונה בגיל 18), ולאחר מכן בבייג'ינג, לונדון, ריו וטוקיו. מה מניע אישה שהגיעה לכל פסגה אפשרית לשוב לשגרת אימונים תובענית וסיזיפית בעשור החמישי לחייה?
המטרה של אליסון פליקס: המבחנים האמריקאיים ורביעיית השליחים
הקאמבק של פליקס אינו ניסיון לשחזר את הישגי העבר בריצות האישיות ל-200 ול-400 מטר. מדובר בתוכנית ממוקדת ומחושבת – השתלבות בנבחרת השליחים האמריקאית לריצת 4X400 מטר מיקס (גברים ונשים).
ריצות השליחים היו תמיד המגרש הביתי של פליקס. היא רצה לאורך השנים כמה מזמני הביניים (ספליטים) המהירים בהיסטוריה. לצורך המשימה, היא גייסה שוב את מאמנה המיתולוגי לאורך יותר מ-18 שנה, בובי קרסי, שהתגייס בשמחה.
לוח הזמנים שנקבע לפרויקט:
- אוקטובר 2026: תחילת אימונים מדורגים ומובנים בפיקוחו של קרסי.
- עונת 2027: חזרה הדרגתית למסגרת תחרותית מקצועית. מבלי להעמיס את הסבב המלא כדי לא לפגוע בשגרת המשפחה.
- קיץ 2028: התייצבות במבחנים האולימפיים האמריקאיים (U.S. Olympic Trials) – תחרות שנודעה כאחת האכזריות בספורט העולמי, שבה אין הנחות עבר ורק הכושר ברגע האמת קובע.
פליקס עצמה מפוכחת לחלוטין: "אני יודעת שבגיל 40 אני לא בשיא הפיזי שלי. אין לי אשליות לגבי זה", הבהירה. "אבל אם לא הייתי מנסה – כנראה שהייתי כועסת על עצמי שלא נתתי לזה צ'אנס".
View this post on Instagram
"ניסוי חי בפוטנציאל האנושי" והשיעור לילדים
עבור פליקס, המניע לקאמבק מנותק משיקולי יוקרה או איסוף תארים. היא מגדירה את הפרויקט כ"ניסוי חי בפוטנציאל האנושי". בדיקה של מה שהגוף והנפש מסוגלים לבצע בגיל 40 ומעלה.
בראיון שהעניקה בשבוע שעבר במסגרת אירוע בקליפורניה, סיפרה כיצד הכל התחיל מסקרנות פשוטה. היא החלה לרוץ שוב להנאתה לצד בעלה, קנת' פרגוסון. הזמנים החלו להשתפר מעצמם, והשאלה האם היא מסוגלת לעשות זאת שוב לא הרפתה ממנה. היא החלה ללמוד על ספורטאים בענפים שונים שהתחרו ברמות הגבוהות ביותר בגיל מאוחר, והחליטה לבדוק את הגבולות בעצמה.
אולם מעבר למספרים, פליקס מדגישה כי הקהל המשמעותי ביותר שלה מחכה בבית. בתה קמרין (7) ובנה טריי (שנתיים). בראיון שהעניקה ל-NBC LA, הסבירה: "הרבה פעמים אומרים לנשים בגילי: 'בגיל הזה את אמורה להישאר בבית, לגדל את הילדים. עשית את שלך'. רציתי להפוך את זה על הראש ולהעז להיות פגיעה. זה קצת מפחיד לשים את זה שם בחוץ. אבל להתנסות בזה בגיל 40 זה פרוע לגמרי".
צפו בסרטון המרגש בו פליקס מבשרת לביתה כי היא חוזרת להתחרות:
View this post on Instagram
המטרה, לדבריה, היא שילדיה יחוו יחד איתה מרדף אחר יעד ענקי ללא רשת ביטחון: "הייתי רוצה להגיע לנבחרת, אבל המשמעות האמיתית היא להראות לילדים שלי שאפשר ללכת אחרי משהו קשה מאוד. ושגם אם לא הכל הולך חלק – ההצלחה היא לא רק התוצאה הסופית, אלא כל הדרך לשם".
סגירת המעגל בלוס אנג'לס
אם יש מרכיב שהפך את החלום לממשי, הרי זו העיר המארחת. אליסון פליקס נולדה, גדלה והתעצבה בלוס אנג'לס. היא התחרתה בארבע יבשות שונות תחת דגל ארצות הברית, אך מעולם לא זכתה להתחרות במשחקים אולימפיים בביתה. אצטדיון הקולסאום המיתולוגי בלוס אנג'לס – שאירח את המשחקים ב-1932 וב-1984 – צפוי לפתוח שוב את שעריו ב-2028.
"לוס אנג'לס היא הסיבה היחידה שזה בכלל עלה על הפרק," הודתה. "כשאתה מתחרה במשחקים אולימפיים במדינה המארחת, אתה שומע את השאגה המחשמלת של הקהל המקומי כשהאתלטים שלו עולים למסלול. תמיד רציתי לחוות את זה מהזווית של מי שרצה שם". היא הוסיפה כי הנוכחות שלה ושל ילדיה באצטדיון מובטחת בכל מקרה. בין אם כרצה על המסלול ובין אם כאוהדת מהיציע.
אליסון פליקס | צילום: Erik van Leeuwen, wikimedia
המאבק על האמהות והמורשת שמחוץ למסלול
למי ששכח, פליקס כבר ביססה את מעמדה כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בספורט העולמי בכל הנוגע לזכויות נשים ואמהות. בשנת 2018 נאלצה לעבור ניתוח קיסרי דחוף בשבוע ה-32 עקב רעלת היריון חמורה שסיכנה את חייה ואת חיי בתה. זמן קצר לאחר מכן, ניצבה בפני מאבק חזיתי נגד הספונסרית הראשית שלה, נייקי. תאגיד הענק ביקש לקצץ 70 אחוז מחוזה החסות שלה בעקבות ההיריון והלידה.
פליקס סירבה להשלים עם המצב. מאמר דעה נוקב שפרסמה ב-New York Times הוביל לסערה ציבורית ולשינוי היסטורי במדיניות החסות של נייקי (וחברות ספורט נוספות), שהבטיחה מאז הגנה מלאה על שכרן של ספורטאיות לתקופה של 18 חודשים סביב הלידה.
מאז הרחיבה את פעילותה ופתחה את Saysh – מותג נעלי ספורט נשיות שהקימה עם אחיה ווס, כמענה לספורטאיות ללא חסות מתאימה. בנוסף הקימה את Always Alpha – סוכנות ניהול וייעוץ שהקימה ב-2024 המוקדשת לקידום ספורטאיות. ואם כל זה לא מספיק, היא הייתה חברה פעילה בוועדת הספורטאים של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שם קידמה את הנושאים הללו ביתר שאת.
לרוץ בלי רשת ביטחון
כדי להבטיח את מקומה ברביעיית השליחים האמריקאית, אליסון פליקס תעמוד במבחן קשה במיוחד. היא תצטרך לגבור במבחנים על דור חדש, צעיר ורעב של אצניות בשנות ה-20 לחייהן. גם היא מבינה שהגוף בגיל 40 דורש התאוששות שונה לחלוטין, והעומסים יהיו חסרי תקדים.
אך דווקא העובדה ששום דבר אינו מובטח הופכת את "פרויקט 6" לסיפור מעורר השראה. בעולם שבו רבים מעדיפים לשמור על הילת פרישה מושלמת, אליסון פליקס מוותרת על אזור הנוחות. היא בוחרת להתאמן, להזיע ולהעמיד את עצמה שוב למבחן. מתוך הבנה שעצם האומץ להתייצב על קו הזינוק הוא לפעמים הניצחון הגדול מכולם.
