"קוראים לי אור, ואני לא ספורטאי. אין לי מכנסיים קצרים מלבד מכנסי פיג'מה, ואת נעלי ההתעמלות האחרונות שלי קניתי לפני שמונה שנים… אני לא ספורטאי, וזו אחת מתכונות האישיות הבולטות שלי…. אני לא ספורטאי, אבל בעוד פחות משנה אני מתכוון לרוץ מרתון…"
במילים האלו, נפתחה סדרת הטורים של אור עזרתי ז"ל בשוונג "מהירות האור", אי שם לפני 20 שנה. סדרת טורים שהפכה לאיקונית בשעתה, והפכה בימים אלו לספר באותו השם, בהוצאת "אלף". כעורך של אתר שוונג כיום, קיבלתי לידיי את הספר ביראת כבוד וגמאתי אותו בשקיקה.
עזרתי, פסיכולוג קליני, חוקר ואיש תקשורת בשעתו, משתף בכניסה שלו לעולם הריצה. כניסה שבוצעה כמעט בעל כורחו, בעקבות חשש למצבו הבריאותי (קל לזהות את ההיפוכונדריה נוטפת ממנו למן הפרקים הראשונים). ה"טריגר" לכניסתו הוא מי שמכונה בטורים "השכן". אותו שכן הוא לא אחר מאשר ניר ברק, מנכ"ל שוונג לשעבר, שהגה את הרעיון לסדרת הטורים, וכעת היה זה שאיגד אותם והוציאם לאור.
אור עזרתי | צילום: גגו עשת
"מהירות האור" – האנטי-גיבור המושלם של עולם הריצה
עזרתי מצליח בסגנון כתיבה ייחודי ועשיר לסחוף את הקורא אחריו לתוך מסע אל הלא נודע. הוא האנטי גיבור המושלם של עולם הריצה והספורט בכלל. אלא שככל שהטורים מתקדמים, הוא הולך ומתפתח לגיבור בעצמו. או יותר נכון, לרץ אמיתי! הוא מתאר בציוריות משעשעת וכנה את חוויותיו, בצורה כזו שלא מותירה לך שום ברירה, אלא להזדהות איתו ועם סבלו.
לא פעם תפס אותי במהלך הקריאה צחוק מתגלגל בלתי נשלט על הסיטואציות שמתאר אור. סיטואציות שמוכרות לכל מי שרץ אי פעם בחייו. אך כאלו שמעולם לא חשבתי לנסח בצורה כזו. הסבל הטהור של תחילת הדרך, הדמויות המשעשעות על קווי הזינוק, האינטראקציות המשעשעות עם המאמנים (רן שילון וגוון קנינג, בתיווכו של "השכן" כמובן) פעולות המעיים שכולנו חווים בדיוק בתזמון הלא נכון… וגם – ההתמכרות לריצה, השאיפות ליותר והדילמות המוכרות של השילוב עם החיים עצמם.
ממכנסי פיג'מה לאולטרה מרתוניסט
בשלב מסוים של הספר, הבנתי שיש בעיה חמורה. אני פשוט לא רוצה שהוא ייגמר. לא רוצה להפסיק את המסע המשותף שלי עם אור, שכבר הרגשתי ממש חלק ממנו. ספוילר קטן – אור הצליח לסיים את מרתון פריז בסופו של דבר. ואף המשיך לאחר מכן למרתונים נוספים ואף לאולטרה מרתון של 100 ק"מ. כן, כן – אותו בחור המתאר את עצמו ככבד משקל שסולד מספורט ורק חושב על הארוחה הבאה – הפך לרץ אמיתי. והמסע שלו לשם הוא לא פחות ממרתק ומסעיר.
אור עזרתי רץ "במהירות האור" | צילום: פרטי
באופן טרגי, בשנת 2019 התגלה אצל אור גידול ממאיר במוח, שבעקבותיו נפטר כשנה לאחר מכן, בגיל 45 בלבד. למען הנצחתו, ולמען הדורות שלא הכירו את סדרת הטורים שלו, יצא הספר כעת. ואין לי אלא להמליץ עליו בחום. בין אם נחשפתם לטורים בזמן אמת, ובין אם לאו.
בנימה אישית, לשוונג יש היסטוריה עשירה וענפה בעולם הסבולת הישראלי. האתר היה בלי ספק פורץ דרך בתחילת דרכו, ולהמשיך את הדרך של קודמיי תמיד היה נר לרגליי. אולם עד שלא קראתי את הספר, לא ידעתי עד כמה זה נכון. ללוות את עולם הסבולת שאנחנו כל כך אוהבים דרך מילים היא אמנות של ממש. וזה גם גרם לי לחשוב… האם בעידן הרשתות כיום, בו כל רץ מתחיל משתף את ביצועיו והגיגיו בסטראבה, באינסטגרם או בקבוצת "חובבי ריצה" – יכולה הייתה להיוולד סדרת טורים כזו? האם ה"אור עזרתי" הבא מסתובב בינינו? ואם כן, האם אצליח למצוא אותו בתוך בליל המילים האינסופי ברשת?
עד אז, ברשותכם, אני מתחיל לקרוא את הספר של אור שוב. יש לי תחושה שהוא יגרום לי להתרגש גם בקריאה נוספת.
