העולם הערבי כמרקחה. כעת, אפילו מעניין יותר מכפי שהיה כתמול שלשום. קרבות רחוב עקובים מדם בכיכר תחריר- تحرير , סטודנטים אמיצים אשר שוב מצייצים מהפכות דרך הטוויטר, כתבים של מגזין טיים הנעצרים עם שליפת מצלמותיהם, מומחים זרים בעלי שם הרוצים דמוקרטיה במדינה לא להם
מאת:אילן גולדמן
כולם שואלים את שאלת השאלות, האם מצרים תוכל לעמוד בתלאות חבלי הלידה של דמוקרטיה? ובכן, כל זה אדיר ובעל חשיבות אזורית מרטיטת איברים. אך עם כל הכבוד, אותי יותר עניין לדעת, האם המרי העממי משפיע על הספורט, ובכלל מה חושבים הספורטאים אודות משטר המטה ליפול. מעולם לא בדקתי נושא שכזה ועכשיו נראה היה, כזמן המתאים ביותר לפתוח עיתון מצרי.
ספורטאים,במדינות ערב, ידועים ברגשותיהם הפטריוטים כלפי מדינותיהם ושליטיהם האוטוקרטיים. פעמים רבות ניסיתי לשוחח עם ספורטאים, ערבים ממדינות "עוינות," אך אלו היו כה נעולים בעמדותיהם הלאומניות עד כי לא יכולנו לגשר על הפערים.
לא מזמן שוחחתי עם אלוף סוריה ברכיבה על אופניים וכעבור חמש דקות נעימות למדי, כשהוא הבין שאני שכן שלו, השיחה עברה להאשמות על כיבוש הגולן ורצח עם תוך שהוא מצדד בגדולת מנהיגו. ספורטאי מצרים כנראה אינם שונים בהרבה.
אחמד סעיד, כותב מאמרי דעה בעיתונות המקומית, העביר השבוע ביקורת חריפה אודות הדרך בה חלק גדול מספורטאי מצרים ובכירים במוסדות הספורט תופסים את המצב. על פי דבריו "הרוב המוחץ של הספורטאים המצרים 'הסתדרו בשורה' בתוך מחנה התומכים של הראיס חסני מובארק.
התמיכה, אינה מבוססת על עמדה פוליטית או צביעות כלשהיא, אלא נובעת מתפיסת 'אבהות'. המשותף בדברי הספורטאים, לאורך כל המשבר, הוא השימוש במילה 'אב' כשעוסקים במובארק. הקריאה לסילוקו המיידי אינה מקובלת בעיניהם מכיוון שזו נתפסת כהשפלתו של אב אשר נתן להם חסות במשך שנים רבות. הספורטאים הביעו את דעתם בפומבי וזהו חוסר מקצועיות המאפיין את הספורט המצרי".
לעומתם ישנן דמויות ספורטיביות מובילות, כגון אחמד חסן כדורגלן הנבחרת המצרית, אשר "תומך בכל מעשיהם של הנוער המצרי לטובת שחרור העם". חסן יצא במפגין בקריאות לחיזוק ידיו של הנוער המצרי המהפכני, תוך שהוא מנצל את השפעתו עליהם.
לאלו שאינם יודעים, פסטיבל אופניים ערבי התקיים לפני מספר ימים במפרצית הקטארית. טור אופניים, פרו-מקצועני, אשר מסמל יותר מכל את האוונטה המזה"תית של כספי הנפט ורצון לגוון במקורות ההכנסה של המדינה כמובן. ובכן, באותו זמן, גם הפרעונים היו אמורים לערוך אחד כזה משלהם.
קצת יותר עני ,קצת פחות פיגורות, אבל עם הרבה מסורת. מאז 1954 הפרעונים מקיימים את הטור דה איג'פט. אך לא השנה. היומון אל-אהרם- اهرام, ( פירמידות) דיווח זה מכבר כי הטור-דה איג'פט, ה-45 במספר, נדחה למועד בלתי ידוע. די ברור כי הוא אינו ידוע, בהתחשב בכך, שעתיד אומה שלמה אינו ידוע.
המרוץ אמור היה לעבור במקומות מרהיבים כמו נויבע نويبع ושארם א-שייח. מלבד רגליהם השעירות והמסוקסות של רוכבים מזה"תים גם רגליהם המקצועניות של אירופים, לבנבנים ומגולחים, היו אמורות ליטול בו חלק. בשנים האחרונות הטור הפך לחלק בלתי נפרד מסבב האפריקה-טור של ה-UCI המעניק נקודות דירוג יקרות ערך למשתתפים בו. על פי היומון, המצרי, המרוץ בוטל בשל המצב הפוליטי ולא הביטחוני. הרשמיים המצרים גם הדגישו בהודעה את דאגתם לביטחון הרוכבים אשר היו אמורים ליטול בו חלק.
שלושה ימים טרם פרוץ הלהבות המצריות העיר לאקסר אירחה את מרתון מצרים הבין לאומי ה-18 במספר. במרתון לקחו חלק משתתפים מלא פחות מ-35 מדינות. סה"כ 1300 רצים. בין המשלחות היותר מעניינות ניתן היה למצוא נבחרת פלסטינית, עיראקית וגם קבוצה של כ-150 נשים מצריות.
השתתפותן של נשים, בפעילויות ספורטיביות, מהווה חלק בלתי נפרד מ"המהפכה הרכה" אשר שוטפת את המזה"ת בשנים האחרונות ומסמלת את מעורבותן הגוברת של נשים בכל תחומי החיים. גם במאבק הנוכחי במצרים קמה תנועה נשית בשם סוות-אל ניסווה (קול הנשים) אשר תופסת חלק מרכזי במאבק לסילוקו של מובארק.
הגיבורים האמיתיים, במרתון המצרי, היו הסעודים אשר כבשו את כל המקומות הראשונים במקצים האישיים והקבוצתיים. הנבחרת הסעודית השתייכה ל"מנגנון הביטחון הפנימי" של המדינה (נפוץ בעולם הערבי). את מדלית הזהב במקצה ל-12 ק"מ קטף חסין חמדה אשר גמא את המרחק ב-34.41 דקות.
במקצה ל-21 ק"מ ניצח סעודי נוסף עבדאללה אלג'וד עם זמן של 1:02.17 שעה. אל תתפלאו על התוצאה הבלתי שפויה של חסין חמדה. הבחור רץ כבר 5000 מטר ב-13:11 דקות. התוצאה ה-40 בטיבה בעולם. ולגבי המרתון, ובכן, נראה כי למרות שמו של המרוץ, מקצה ל42 ק"מ לא היה שם
אילן גולדמן
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש בעל תואר במזרחונות ומייסד Road Rush sports המציע בין השאר שירותי ייעוץ לרכישת אופניים
קישורים: אופניים. ריצה, מרוץ אופניים
