עולם האופניים המקצועני ממשיך לגדול, ולהתייקר. על פי נתונים שפורסמו ב-La Gazzetta dello Sport ואומתו גם על ידי Cyclingnews, תקציבי קבוצות הוורלד טור לגברים לעונת 2026 מגיעים לסכום כולל של כ-663 מיליון אירו, עלייה מתמשכת שממחישה עד כמה הפך הענף לעסק כלכלי מורכב ויקר.
לכתבות נוספות בנושא:
דרמה על השלג במול: פציעה מדאיגה לוואן ארט, ואן דר פול נפל, אך ניצח.
מכיסא גלגלים לניצחון בגראן פונדו אילת: סיפור השיקום המדהים של ניב הנדלר.
קבוצות האופניים נגד מארגני הג'ירו: פתיחת המרוץ בבולגריה בסכנה?.
התקציב הממוצע לקבוצה בעונת 2026 עומד על כ-33 מיליון אירו. עלייה של כ-4.5% לעומת 2025, וזינוק חד לעומת 2023, אז עמד הממוצע על כ-26.2 מיליון אירו בלבד. במקביל, גם שכר הרוכבים ממשיך לטפס: השכר החציוני של רוכב עצמאי בוורלד טור הגיע ל-350 אלף אירו בשנה, עלייה של 5.6%.
יותר כסף – אבל גם יותר פערים
החישוב ב-2026 מתבסס על 20 קבוצות – 18 קבוצות הוורלד טור ושתי קבוצות הפרו טור המובילות – Tudor Pro Cycling ו־Q36.5 (פינארלו), להן הזמנות אוטומטיות למרוצי וורלד טור ופועלות בתקציבים דומים לאלה של הקבוצות הבכירות.
עם זאת, הנתונים מדגישים את הפער ההולך וגדל בין קבוצות העל לבין קבוצות קטנות, או כאלה שנאבקות על הישרדות כלכלית. קבוצות כמו UAE, ויסמה, רד בול-בורה, לידל-טרק, דקטלון ואיניוס פועלות בתקציבים של כ-50 מיליון אירו ואף יותר. לעומתן, קבוצות קטנות יותר – או כאלה שעלו לאחרונה לדרג הבכיר, נאלצות להסתפק לעיתים בכמחצית מהסכום.
הפערים הללו "מנפחים" את הממוצע, ולכן ה-UCI מדגיש כי התקציב החציוני האמיתי לקבוצה עומד על כ-28 מיליון אירו.
כמה אנשים באמת עובדים בקבוצות?
ב-20 קבוצות הוורלד טור לגברים חתומים כיום 555 רוכבים, לצד כ-1,312 אנשי צוות. ממאמנים ומכונאים ועד צוותי רפואה ולוגיסטיקה. מדובר בממוצע של כ-65 אנשי צוות לקבוצה, אם כי הנתון הזה מושפע מקבוצות שמפעילות גם קבוצת נשים וקבוצת פיתוח במקביל לקבוצה הבכירה.
למרות ההיקפים הגדלים, המודל הכלכלי של הענף נותר שברירי: כ-87% מההכנסות של הקבוצות מגיעות מספונסרים. נתון שממחיש עד כמה הקבוצות תלויות בחסויות מסחריות ובחשיפה תקשורתית.
הטור דה פראנס כמכונת ערך
החשיפה בטור דה פראנס ממשיכה להיות העוגן הכלכלי של הענף. מנכ"ל EF Education-EasyPost, ג’ונתן ואוטרס, חשף כי קבוצתו יצרה ב-2025 ערך מדיה של כ-98 מיליון אירו. בעיקר בזכות ניצחון קטע של בן הילי ויומיים בחולצה הצהובה.
שכר הרוכבים: לא כולם מרוויחים אותו דבר
הוצאות השכר תופסות נתח הולך וגדל מתקציבי הקבוצות. כך למשל UAE הוציאה כ-27.3 מיליון אירו על שכר כבר ב-2024, וסכום זה צפוי לעבור את רף ה-30 מיליון אירו ב-2026.
טאדיי פוגצ’אר הוא הרוכב בעל השכר הגבוה ביותר בפלוטון, עם שכר בסיס של כ-8 מיליון אירו לעונה, שיחד עם בונוסים יכול לחצות את רף ה-10 מיליון. לשם השוואה סיפקו בגאזטה שני נתונים ללא שמות: ספרינטר בכיר שמסוגל לנצח קטעים בגרנד טור מרוויח כ-1.5 מיליון אירו בשנה וסופר-דומסטיק בטור דה פראנס משתכר קרוב למיליון אירו.
הנתונים חושפים גם פער משמעותי בין רוכבים שכירים לרוכבים עצמאיים. כ-43% מרוכבי הסבב מועסקים כשכירים (בעיקר בשל חוקי עבודה בצרפת ובלגיה), בעוד היתר פועלים כעצמאיים. השכר הממוצע של רוכב עצמאי הוא כ-654 אלף אירו, אך השכר החציוני עומד על 350 אלף.
רוכב שכיר מרוויח שכר חציוני של כ-216 אלף אירו – כ-46% פחות. אך יש להדגיש כי רוכבים שכירים וקבוצותיהם נושאים בעלויות מס וביטוח סוציאלי גבוהות יותר, בעוד רוכבים עצמאיים נדרשים לדאוג לפנסיה והוצאות נוספות בעצמם. עם זאת, רבים מהם נהנים ממגורים במדינות עם מיסוי נמוך כמו מונקו ואנדורה.
המגמה ברורה: עלייה חדה בשכר
מאז 2023 נרשמה קפיצה חדה בשכר הרוכבים. שכרם של רוכבים שכירים עלה בכ-40% (מ־144 אלף ל־216 אלף אירו בממוצע). שכרם של רוכבים עצמאיים עלה בכ-24%. בין היתר, העלייה מיוחסת גם לכוחם ההולך וגדל של סוכני הרוכבים בשוק תחרותי ומצומצם.



















