הרכיבה אל המדבר הגדול של אוסטרליה יכולה להיות דבר מאוד משעמם אבל בשבילי זה היה דווקא די מרגש, להתחיל את ההרפתקה הראשונה שלי ביבשת האחרונה. הדרך במדבר נראית אין סופית. כשאני מביט באופק אז זה נראה בדיוק כמו המקום בו אני רוכב באותו הזמן וכל הזמן

מאת:רועי "ג'ינג'י" סדן

אם לא היה לי את 'מחשב האופניים' שלי הייתי יכול לחשוב שאני רוכב במקום ולא מתקדם לשום מקום.

היה לי נחמד לראות שאנשים זיהו אותי מהעיתונים והרבה מהם עצרו וצילמו אותי ואיחלו לי את הברכות הטובות והמתאימות שאני באמת צריך כשאני נכנס למדבר הזה.

כבר רכבתי 1000 קילומטרים מהעיר שממנה יצאתי למדבר, פרת', ועדיין הכול נראה אותו הדבר. ככל שאני מתקדם כך עולים גם המרחקים בין הכפרים. יש כבר ימים בהם אני לא רואה במשך כל היום אפילו בית אחד. האנשים שגרים במקומות הללו הם מאוד ידידותיים עם אופי מדברי: קשוחים ומצחיקים.

הדברים המעניינים שאני פוגש בדרכים כאן הם "רכבות הדרכים" המפורסמות – זאת משאית ממש גדולה שעם הזמן אני פוגש יותר ויותר. הן כל כך גדולות עד שכשהן עוברות לידי אני צריך להחזיק חזק באופניים כדי שלא אפול מהרוח שהמשאיות עושות.

כרגע הבעיה הגדולה באמת שלי הם הזבובים המשוגעים כאן. הם ממש משגעים אותי והם פשוט בכל מקום. הם נכנסים לתוך העניים שלי והפה (וזה לא כשר…) ומשגעים אותי לחלוטין עד שכבר נמאס לי וקניתי לי מסכה לראש נגדם ועכשיו המצב קצת יותר טוב אבל עדיין, זה משהו שעוד לא ראיתי לפני כן. בכל יום אני אוכל בערך 8 זבובים אז אני מקבל כמות נאה של פרוטאין מהטבע.

אני כבר מתחיל להתרגל למקום הזה כאן ויודע שזה מה שאני אראה, פחות או יותר, בחודשים הקרובים. זה קצת מבאס אבל אלו החיים ואם אני רוצה לחצות את אוסטרליה ממש באמצע אז אני צריך לעבוד קשה ולהיות סבלני.

עצרתי בתחנת דלק אחת לקחת הפוגה קלה מהשמש ולנוח והבחור שעבד בתחנה שאל אותי אם אני מישראל (אני רוכב כאן עם דגל). הוא אמר לי שהוא שכן שלי וכאן פגשתי את החבר הפלסטיני הראשון שלי, זוהר. דיברנו הרבה והיה לנו מדהים ביחד. החלפנו רעיונות על המדינות שלנו ועל הסכסוך והעלנו זיכרונות על ימים אחרים ושנים שעברו שבהן היה שלום ודברים הלכו הרבה יותר בקלות לשני הצדדים.

זוהר חי עכשיו עם המשפחה שלו באוסטרליה אבל הוא לא שכח את הבית שלו בעזה ומקווה יום אחד לחזור לשם. באמצע שום מקום הצלחנו למצוא קצת שלווה ושקט על כוס קפה ולדבר יחד על ההשקפות שלנו על המצב.

עיתון מקומי כאן שמע על המפגש שלנו וכתב עלינו כתבה בשלושה עמודים שלמים – "ישראלי מוצא שלום". אני לא אוהב לדבר על פוליטיקה ועל הסכסוך בזמן המסע שלי. אני אוהב לחשוב על דברים טובים ולעשות דברים טובים אבל רק רוצה להגיד שמפגש כזה יכול לעבוד בכל פעם ובכל מקום ושאנשים רוצים שלום בשני הצדדים.

אבל, אני גם יודע שזה הרבה יותר קל לדבר על שלום כשיש לך שלווה מסביב אז בינתיים בואו רק נקווה לטוב ביותר. הבטחנו אחד לשני להישאר בקשר ואיחלנו זה לזה את כל הטוב שאפשר. כשנפרדנו הוא אמר לי "שלום", ואני עניתי לו ב "סאלאם" ויצאתי שוב לרכב.

להיות במדבר כל כך גדול נותן לי את הפרספקטיבה של כמה קטנים אנחנו בעולם וזה קורה בדיוק כשאני עומד בפני האתגר הגדול ביותר שלי: הדרך הראשית – 1200 קילומטרים של אפר וחולות עם 3 מקומות להשיג בהם מים ו 2 מקומות בשביל להצטייד באוכל. כך נראית החצייה של מדבר ויקטוריה הגדול ומדבר גיבסון. זה כמו לחצות פעמיים את ישראל!!!

היו לי הרבה הכנות לעשות קודם לכן ואחד מהם היה לחתום על מסמך מהעירייה המקומית שאומר שהם לא אחראים על 'הטיול' שלי ושאני לוקח אחריות על כך.

יש במקום הזה הרבה סיפורי אימה על אנשים משוגעים ועל חיות פרא וכולם כאן אומרים שאני משוגע בראש לחצות את המדבר אבל אני כבר רגיל לדברים הללו ומחייך ועונה להם "אני יודע".

יש לי הרבה דברים לחשוב עליהם וכאן במדבר זה ממש המקום הנכון בשביל זה. כל יום הולך להיות קשה מאוד אבל אני בטוח שאני איהנה מהזריחות ומהשקיעות שרק המדבר יכול להציע לי.

אני מתעורר ממש עם אור ראשון כי האוהל שלי הוא בלי כיסוי הגשם עכשיו ומצליח כל בוקר לחזות בזריחה. אני נהנה מאוד מרגיעי הנאורות הללו של הבקרים אבל אז, לצערי, אני גם רואה את הזבובים הארורים הללו עומדים על האוהל שלי ומשפשפים את הרגליים שלהם וכאילו אומרים לי: "קדימה רועי, בוא נתחיל בכיף…"

במשך שלושת השבועות הקרובים אני אהיה בלי קשר אל "העולם האמיתי" אז אני רוצה לאחל לכולם חג שמח ושנשמע כולנו חדשות טובות.

בואו נתחיל את ההרפתקה האמיתית עכשיו.
רועי ג'ינג'י סדן
לוורטון
מערב אוסטרליה
העולם.