יש ספורטאים גדולים, ויש אגדות. פרופ' שאול לדני שייך לקבוצה נדירה עוד יותר. כזו שלא מפסיקה לנוע, פשוטו כמשמעו, גם בגיל 90. ההלך הישראלי הגדול בכל הזמנים חוגג היום (חמישי, 2 באפריל) יום הולדת עגול. וזה רגע מצוין לעצור לרגע, רק לרגע, ולהביט בקריירה יוצאת דופן, שנמשכת דה פקטו כבר כשבעה עשורים.
שורד שואה שניצל פעמיים
לדני נולד בשנת 1936 ביוגוסלביה, שרד את השואה כילד ואף היה אסיר במחנה הריכוז ברגן-בלזן. בגיל 12 עלה לישראל, וכמה שנים לאחר מכן החל לעסוק בריצה למרחקים ארוכים. את הייעוד האמיתי שלו מצא דווקא בהליכה תחרותית – ענף שלא זכה לפופולריות רבה בארץ, אך בזכותו קיבל משמעות אחרת לגמרי.
עם השנים הפך לדני לשם דבר בעולם הסבולת. הוא השתלט על שיאי ישראל במגוון מרחקים, זכה להצלחה גדולה וייצג את המדינה פעמיים במשחקים האולימפיים (מקסיקו 1968 ומינכן 1972). במינכן, הוא שרד את מתקפת הטרור הרצחנית שגבתה את חייהם של י"א החללים. בעת המתקפה של המחבלים הוא הצליח להימלט מחדרו יחד עם ארבעה שותפיו. הם יצאו מדלת המובילה לחצר המרפסת, כאשר לדני עצמו, לפני שנמלט, הלך בגבורה דרך החצרות שמחוץ לבניין כדי להזהיר חברי משלחת נוספים מחדר אחר.
הישגים חסרי תקדים
השיאים הגדולים באמת של לדני הגיעו דווקא מחוץ למסגרת האולימפית. חודשים ספורים אחרי מינכן, לדני זכה באליפות העולם בהליכה ל-100 ק"מ עם תוצאה של 9:31 שעות. הישג שהפך אותו לישראלי הראשון שזוכה בתואר עולמי בענף. בנוסף, קבע שיא עולם אייקוני בהליכה ל-50 מייל (7:23:50 שעות). שיא שבאופן מדהים מחזיק מעמד עד היום.
האהבה שלו למרחקים לא נעצרה גם בגיל מבוגר. הוא המשיך ללכת ולהתחרות גם בתחרויות המאסטרס. בגיל 70 שבר שיא עולם לגילו בהליכה ל-100 מייל, ובמשך שנים נהג לחגוג כל יום הולדת בצעידה למרחק זהה לגילו. כך למשל, ביום הולדתו ה-80 השלים 80 קילומטרים בהליכה רצופה של כ-13 שעות סביב ביתו בעומר. הישג שמעטים בעולם יכולים אפילו לדמיין.
מעבר להיותו ספורטאי, לדני הוא גם איש אקדמיה מוערך. פרופסור להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון וזוכה פרס מפעל חיים בתחום. על תרומתו יוצאת הדופן לספורט זכה גם במדליית פייר דה קוברטן מהוועד האולימפי הבינלאומי, אות נדיר המוענק לספורטאים שמגלמים רוח ספורטיבית יוצאת דופן.
שאול לדני על ראש הפודיום במכביה ה-8 | צילום: פריץ כהן,
שאול לדני – לא מפסיק לצעוד
גם בגיל 90, לדני לא באמת עוצר. המציאות הביטחונית אמנם אילצה אותו להסתגל, אך לא לוותר. "המקלט בביתי משתרע על 8 מ"ר, ואני מנצל את השהות בו להשלמת תרגילי התעמלות… לפעמים אני גם צועד הלוך ושוב בין הקירות", סיפר לאחרונה בראיון לחיים זלקאי בערוץ הספורט.
הרגעים האלה מחברים עבורו בין עבר להווה. "השהייה במקלט מחזירה אותי 85 שנים לאחור… מאז איבדתי את הפחד", הוא מספר באותו ראיון, כשהוא מתייחס לזיכרונותיו מהפצצות בבלגרד כילד.
כששואלים אותו על ההישג הגדול בקריירה, אין לו ספק: "שבירת שיא עולמי היא אירוע מכונן… עד היום השיא הזה שריר וקיים”. ומה לגבי העתיד של הענף? כאן הוא פחות אופטימי: "אני לא רואה שקם לי יורש… ענף ההליכה התחרותית נעלם מישראל", הוא מודה בכנות.
שאול לדני בטקס לזכר י"א הספורטאים | צילום: יעל אמסילי, הוועד האולימפי בישראל
ובכל זאת, הסיפור של שאול לדני הוא הרבה מעבר לענף כזה או אחר. זהו סיפור על התמדה בלתי מתפשרת, על כוח רצון יוצא דופן, ועל אדם שמעולם לא הפסיק לנוע. גם כשהעולם סביבו השתנה שוב ושוב. אולי הוא עצמו מסכם את זה הכי טוב, בפשטות האופיינית לו: "אני שוקל להזמין פיצה", אמר כשנשאל כיצד יחגוג את יום הולדתו ה-90. ושאיפותיו לעתיד? ""לחגוג את היומולדת העגול הבא, ועד אז לחיות בשקט".
