שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

אופניים מרוצים בארץ

נמרוד כהן על מבצע יואב

תחרות אולטרה אנדיורנס חדשה ברכיבת שטח בישראל היא תמיד סיבה לחגיגה, במיוחד כשמדובר באזור שבו נערך המבצע לשחרור הנגב ב-1948. נמרוד כהן יצא לרכוב, לחוות ולסקר את האירוע הבתולי

תחרות אולטרה אנדיורנס חדשה ברכיבת שטח בישראל היא תמיד סיבה לחגיגה, במיוחד כשמדובר באזור שבו נערך המבצע לשחרור הנגב ב-1948. נמרוד כהן יצא לרכוב, לחוות ולסקר את האירוע הבתולי

מאת:נמרוד כהן


מה זה המבצע הזה?


לפני קצת יותר מחודש, החלו להופיע טפטופי מידע בקומונת האם של חובבי המרחקים הארוכים, קומונת 4EPIC בתפוז, על הילד החדש והשרוט שהם מגדלים: מבצע יואב. מדובר על רכיבה שטוחה יחסית, הטוחנת את שטחי הנגב המערבי, בואכה רצועת עזה, שתיערך, פלוס מינוס, באזור של מבצע יואב המקורי, ההוא שנערך ב-1948 לשחרור הנגב , על גבי זחל"מים במקום אופני מרתון.


הנגב המערבי קיבל אותנו בפריחה מטורפת של חרדלים ופרגים


מסלול ההקפה, באורך רשמי של 132 ק"מ עם כ-1,300 מטרים של טיפוס מצטבר, מתחיל בגברעם, וממשיך דרך וליד רוב היישובים ושבילי הרכיבה באזור: ברור חיל, סינגל גברעם המוצל והקוצני, סינגל נחל שקמה, ניר משה, רוחמה וסינגל רוחמה-דורות המדהים, מושב יכיני, לאורך השפדן, סינגל בארי, חנות לה מדווש, עוד מסינגל בארי, יד אנזק, נחל עוז, סעד, כפר עזה, ניר עם, שמורת ניר עם, שמורת נחל שקמה המלאה בחול, זיקים ומשם בחזרה לגברעם על הכביש. פרט לסינגלים המצוינים לעיל, רוב המסלול עובר על דרכי כורכר, עם מקטעי כביש ישנים וחדשים, מעבר בתוך יישובים וכמה קטעי חול דיונתיים באופיים, “רק 300 מטרים בנחל שקמה”, לטענת עזרא שהרבני, אדריכל המסלול והמבצע.

ולמה בדיוק להשתתף בזה?


למעשה, הפרויקט המקורי והראשון שאני מתכנן להשתתף בו הוא הגראן פונדו הישראלי הראשון, מהגלבוע לחרמון, שיתקיים ב-20.5. רכיבת כביש מוסדרת ומאורגנת באורך 164 ק״מ עם 3,250 מטרים של טיפוס. מבצע יואב, שהתקיים 11 ימים לפני הגראן פונדו, הוא סוג של אחלה הכנה, עם מספיק זמן להתאושש אחריה, וחוץ מזה, גם בלי גראן פונדו על הראש, לא הייתי מפספס אירוע של קומונת האפיקיסטים. לצ'ימיצ'ורי לדוגמא, אני מופיע זה כבר שלוש שנים.

סייקלוקרוס או אופני הרים?


במהלך השרשורים השונים טרום התחרות, רוכב מקומי בשם קורץ כותב שכל המסלול מתאים לרכיבה עם אופני סייקלוקרוס. אני די אוהב סייקלוקרוס, מנסה לקדם את הענף הזה וגם דחפתי החורף כמות די נאה של רכיבות בוץ על אופני קרוס עם חברים (ראו סיקור תחרות בה השתתפתי או מבחן לטרק כרונוס באתר שוונג). עם זאת, אני לא יודע אם לסמוך על הקורץ הזה או לא…

מה שהפיל את הפור על אופני קרוס בסוף, הוא העובדה שכרגע לפחות, זה יותר מיוחד ושונה ועדיין לא נעשה – קובץ תכונות שתמיד מניעות אותנו בסוף לעשות מעשים שטותיים…


קורץ, קולונל קורץ בשבילכם, על הקרוס הכתומים שלו, שלדת פלדה יפה של Surley. הוא האיש שאחראי למהפיכת הסייקלוקרוס הקטנה באירוע

היות ואיני אוחז בזוג אופני סייקלוקרוס משלי, ביקשתי עזרה מאנשים טובים. חיפשתי משהו פשוט, בטוב טעם, בלי לנקר עיניים. קיבלתי את הזוג הפרטי והחדש של ארז, יבואן קנונדייל ושימאנו בישראל בין היתר. מדובר על מאסטרפיס רצינית, שלדת קרבון מלאה Cannondale SuperX, עם כל הטוב שבעולם שיש לחברת Shimano להציע: גלגלי דורה אייס משולבי קרבון ואלומיניום במשקל 1,340 גרמים(!), הילוכי DuraAce DI2 חשמליים, מעצורי וי מיוחדים לסייקלוקרוס ומכורסמי CNC של TRP, שבא לכם לבכות מהם, קראנק חלול וקליל של קנונדייל עם מסבים קראמיים ועוד תופינים. האופניים, במידה 54, קצת גדולים עלי, ושוקלים 7.9 ק״ג עם דוושות, פנימיות CX ייעודיות עם חומר ושני כלובי בקבוק. קל להפליא, סקסי להחריד…


דני מור, מחזיר נוזלים לשיחי החרדל הפורחים


דבר המארגנים


עזרא שהרבני, וטרינר וחובב רכיבות ארוכות שיצא עם המשלחת הישראלית לטראנס אלפ שטח ב-2010 ומאז לא נח רגע, הגה את הרעיון והמסלול. אייל צ'רניחובסקי, מאבות המזון של הקומונה, שמתכנן ומייצר שלדות קאסטום בסדנה התל-אביבית שלו ביום-יום, ומחלטר בארגון אירועי קצה דוגמת כל אלו שהוזכרו לעיל הצטרף לארגון, לוייב ולהפקה ביחד עם נועם הררי, רוכב בכיר וחזק נוסף מהקומונה, שהפעם "ישב על הקווים" למעננו, המתחרים.
עזרא, שרוכב ומתאמן בשבילי ודרכי האזור, מספר: “הישורות בין השדות הפורחים בירוק ובצהוב בתקופה הזו, לא קיבלו עדיין את הרכיבה הראויה להן עד היום. ראינו תא שטח ותפרנו לו רכיבה". מטרת המארגנים הייתה להביא כמה שיותר רוכבים לפארקים הגדולים של הנגב המערבי, תוך רכיבה בחיץ הצר בין הגבול לישובי עוטף עזה. רכיבה שתשלב סינגלים חד כיווניים, קטעי שבילים רחבים שיאפשרו הורדת העיניים ממכשירי הניווט, קטעי כביש קצרים כדי להשתחרר ומעבר בנקודות הקשורות להיסטוריה של עם ישראל, כמו בארות יצחק הישנה, חניון אסף שמחוני, יד אנזק והחץ השחור.


כמו כל רכיבות האפיק, הסיפור מתחיל ונגמר באנשים שמופיעים אליהן, אנשים טובים שאתה פוגש ומכיר באמצע הדרך. מלפנים עופר השטל, קטוע רגל מתחת לאגן, המתעתד להתחרות בטראנס אלפ שטח השנה, משמאלו יונה דביר, בוגר טראנס אלפ 2010, מאחוריו טובה וארז כהן (היא סיימה טראנס אלפ ב-2010, ארז משתתף בתחרות השנה). מימין לעופר במדי ג'יאנט לבנים – ארז דוראני מנהל סניף ג'יאנט פולג

צ'רניחובסקי מוסיף: "רצינו להוסיף עוד אבן יסוד לרכיבות האנדיוראנס הקבועות שכבר קיימות (מבצע יואב אמור להיות פיילוט לרכיבת סנצ'ורי – מאה מייל – בנגב המערבי – נ.כ.), עם אותו תמהיל משובח ומוצלח של מיטב הרוכבים, ניווט ותחזוקה עצמאיים ותחושת הראשוניות וההרפתקה של כל רוכב באירוע. סצנת האנדיוראנס בשטח אולי חיה בעלטה מבחינת היתכנות כלכלית ופוטנציאל לקיום אירוע מסחרי, גדול ורווחי, אבל דווקא שם, באירועים האלו, התרבות עדיין חשופה וגולמית, והעשייה היא מעבר לקונטקסט הכלכלי". וזה אכן כך.


לרכיבה הגיעו כ-70 רוכבים, מכל גווני הקשת: ממגולחי רגליים שנותנים בראש וזוכים בפודיומים של תחרויות אופני הרים המקצועיות של קטגוריית העלית, ועד לחובבנים עם כרס קטנה, שלוקחים את הזמן ומסיימים את המרחק בכל מחיר. היו שם 3 דורות לפחות של מסיימי הטראנס אלפ, רוכבים שמתאמנים לטראנס אלפ ולקייפ אפיק הבאים, בוגר לידוויל 100, זוהר קנטור שמתכונן לטור דיבייד האימתני בארה"ב וגם 3 רוכבות.

ההכנות לקראת לאירוע

כאמור, בשל הגראן פונדו הכושר שלי בעלייה זה קרוב לחודשיים. למעט שתי רכיבות כביש, את כל הרכיבות שלי עשיתי בשטח, כך שהגוף די מוכן לאתגר ולשעות. את החיבור לאופני הסייקלוקרוס של קנונדייל עשיתי ברכיבת שבת שלפני האירוע, פרק זמן קצר מדי, אבל זה מה שהיה.


זו התמונה הראשונה שצילמתי ברכיבה. עודד (משמאל) ונועם מובילים את דבוקת הרוכבים. זה צולם לפני הסינגל הראשון, בערך אחרי 25 דקות, ואחרי הבירבור הראשון המשותף

על האופניים הרכבתי את החבר הכי טוב שלי: מכשיר ה-GPS מדגם Sportiva Plus של חברת Compe Gps, עם מסלול התחרות מוזן כבר לתוכו. הספורטיבה ואני כבר רכבנו ביחד 3 צ׳ימיצ׳ורים ועשרות רכיבות ארוכות ומפרכות, שאת רובן רכבתי או הובלתי בפעם ראשונה, פשוט על פי המכשיר, ללא הכנה או היכרות מוקדמת. פרט לחיי סוללה שמחייבים לקיחת סוללה חלופית לרכיבה ארוכה שכזו, אין למכשיר באגים מהותיים.

מאחור הרכבתי תיק אוכף עם פנימית חלופית וכלי תיקון תקרים, קרם הגנה לשמש, מטליות לחות ומפתח אלן זעיר. על הצינור העליון שמתי תיק טריאתלטים מכוער, שיכיל חטיפים וג׳לים בשליפה מהירה וכמובן את המצלמה היקרה והאהובה שלי, כי אני הרי במשימה עיתונאית פה בעצם – לא באתי ליהנות.
החלפתי את המושב המקורי לספשלייזד Romain הפרטי, כיסא שהישבן שלי מכיר מקרוב, את הדוושות לפרטיות שלי וזהו, ביחד עם שני בקבוקי שתייה מלאים ותרמיים של CamelBak האופניים מוכנים לצאת לדרך, במשקל רטוב מדהים של 10.4 ק״ג בלבד, פחות ממשקל האופניים ללא ציוד אצל רוב המשתתפים באירוע.

על אף כל הכבודה הזו, לא רכבתי עם כיסים ריקים וקלילים. העמסתי על עצמי כמות נאה מאוד של ג׳לים, חטיפים, כדורי מלח וסוכריות גומי, לצד אייפון, משאבה, קרם תחת בכמות אישית וכמובן תמרים אורגניים מקיבוץ סמר. כמעט תמיד אני מסיים את הרכיבות הללו עם כמות מזון שמספיקה לעוד רוכב או שניים, אבל איכשהו, ברגע האמת, אני מפחד לקחת מעט מדי מזון (וגם אני דור שלישי ליוצאי שואה, אז אין מה לעשות).

הגעתי לרכיבה חמוש במספר חברים, כמה מהם על סייקלוקרוס וכמה על אופני הרים "רגילים" עם גלגלי 29 אינץ'. התוכנית הכללית שלי היא שאין תוכנית: נתחיל ביחד, זה וודאי, ואז כל אחד ירכב בהתאם ליכולתו, ליום שלו ולרגליים שלו. בפעם האחרונה בה ניסיתי לרכב באותו קצב עם 6 אינדיבידואלים בצ׳ימיצ׳ורי, הגענו למצב בו כמה אינדיבידואלים לא ממש מדברים כיום…


"אם אתה רוכב עם עודד דנון כבר חצי שעה, סימן שאתה עומד להישרף". אימרה של רוכב מנוסה… עודד דנון (מטושטש משמאל) מוביל אותי (נעליים צהובות) ואת חבורת החוד, בכניסה לסינגל רוחמה

D Day


אכן, דווקא באירועים הללו, מרגישים את תרבות האופניים והרכיבה הטהורה והראשונית. איזה כיף זה אירוע לא רשמי וממוסד, בלי אמבולנסים וערימות טפסי חתימה ושחרור, בלי אלפי משתתפים, עם רוח הרפתקנית אמיתית, ושבט רוכבים, בו כולם מכירים את כולם כמעט. הרבה התרגשות, חגיגיות וחיוביות באוויר.
אנו מזנקים כמה דקות לאחר שבע וחצי, וכל המובילים, ביחד עם כ-30-40 רוכבים, מתברברים כבר לאחר 500 מטרים.

עודד דנון, הסמי-מקצוען היחידי בחבורת הרוכבים, שמככב בכל פודיום כמעט של תחרויות XC ומרתון בארץ, הוא המיועד לניצחון (שיאן תחרויות הצ'ימיצ'ורי וה-6PE בין היתר), והוא קובע קצב רגוע יחסית מלפנים, שמאפשר להישאר איתו. החבורה איתה התחלתי את הרכיבה מתפרקת די מהר לכל מיני תתי דבוקות וקבוצות, ואני מוצא עצמי לבד בחבורת החוד עם כמה נפשות מוכרות: דנון בראש, צמוד אליו, בהצהרת כוונות להמשך, נועם מאור, לשעבר חבר נבחרת ישראל באופניים, שהתקמבק לרכיבה לפני כשנה וחצי, ומאז מתחזק פיזיולוגית (מנטאלית הוא חזק לפחות כמו עודד…), השלישייה של מועדון CCC, שלא מפסיקה לעוף דווקא עלי בשל הניווט הכושל ההתחלתי, אורי ניצן על סייקלוקרוס, ירון כהן על אופני צ'רניחובסקי קאסטום ענקיים בצביעת ארטיק רמזור מאתגרת חושים ועוד בחור או שניים שאני לא מזהה, בצבעי כתום ושחור.

אני נצמד לעודד ולנועם בעלייה הראשונה, ומזהה בסופה שהדופק שלי ממש לא איפה שהוא צריך להיות ברכיבה של 6-7 שעות. “חוק עודד דנון" שוב מוכיח את תקפותו. החוק גורס שאם אתה צמוד לעודד בתחילת תחרות סבולת ארוכה, כנראה שאתה שורף את עצמך…

לסינגל הראשון נכנסתי עם קבוצת החוד, ברביעיית הרוכבים הראשונה, ואני מגלה שעל אופני סייקלוקרוס אני חסר את הנוחות, השליטה והבטיחות שיש לי על כידון וידיות ברקס והילוכים של אופני הרים, ובעיקר, אין לי מספיק ניסיון בזה. עד סוף הרכיבה במבצע יואב, המצב הזה ישתנה


מוט הכיסא שהכזיב, גם אחרי מספר דו ספרתי של ניסיונות חיזוק והידוק. עוד חלק מהניסיון המצטבר והלימוד, לקראת חוויות עתידיות שכאלו

עוברים קטע כביש קצר בו מגבירים את הקצב, ועוצרים לצילום ראשון בכניסה לסינגל רוחמה. הסינגל עצמו מדהים, ואנחנו זורמים בו בטור ובכיף. באחד הקטעים בסינגל הכיסא שלי זז לאחור ולמטה בתוך ראש מוט הכיסא, ואני מקלל ונאלץ לעצור ולעזוב את חבורת החוד. החבק מהדק את הכיסא על ידי בורג אחד בלבד, והוא לא עומד בעומס. בשלב הזה אני עדיין שומר על חיוביות, מוציא מהר את מפתח האלן החוצה, משחרר, מתקן זווית, מחזק חזק ועף על האופניים כדי לנסות ולתפוס את הרוכבים מלפנים. אתמול החלפתי כיסא, אז כנראה לא סגרתי את החבק חזק מספיק. אבל אחרי 200 מטרים זה קורה שוב. אני נעצר רק כדי לחזור על הריטואל, שוב, אחרי 250 מטרים, עוד פעם ועוד פעם… פה כבר לא שמרתי על חיוביות. חבורת החוד אי שם מלפנים ואני מצפה שבכל רגע מישהו נוסף יגיע ויעקוף אותי. בפעם החמישית שזה קורה, אני מהדק את החבק עד שהמפתח הקטן מתעוות כולו וכמעט מתפרק. זה החזיק עד סוף הסינגל.

כאן החל הקטע הראשון ביום בו אני במרדף מהיר אחרי הרוכבים שלפני. הרוחות ביום התחרות, רוחות מערביות חזקות, עובדות רוב הזמן נגדנו, ואני נמצא על הדרופים בכידון כמה שיותר זמן, מצמצם גרר רוח ומנצל את יתרונות מנח הגוף על אופני הסייקלוקרוס. אחרי סינגל רוחמה מתחיל קטע של אדמה חומה וקשה, מלאה מהמורות ובורות קטנים. הגוף שלי מיטלטל וקופץ, מרגיש כמו בבלנדר. אני שואל את עצמי, קצת בחשש, איך אעמוד ביום רכיבה ארוך כזה, אם כל הדרכים כאלו. עוצר לשנייה להוציא אוויר מהאחורי ומהקדמי, סוג של הימור לקראת צביטת הפנימית שתגיע מתישהו, אבל איכות החיים על המושב משתפרת פלאים.


זוג שעובד יפה ביחד נגד הרוח: אורי מוביל את ירון. הפוך זה דווקא עובד יותר טוב…


לבד, לבד, לבד מול הרוח והמישורים המשעממים. מדי פעם עוברת מולי משאית חקלאית על הדרכים החקלאיות, מצפצפת ומעלה אבק. בא לי למות. אני שונא מישורים משעממים, זה מוציא לי את החשק להתאמץ. לאחר עיקול ומעבר גשר ענק, הדרך שוב מתיישרת ואפשר לראות רחוק רחוק. אני מזהה שתי דמויות, אחת מהם באדום בוהק (שהתברר אחר כך ככתום) וסוף-סוף יש לי מטרה ברורה להתפקס עליה ולגשר אליה.

קצת לפני הכביש הבא אני מגיע לזוג הרוכבים שעובד ביחד נגד הרוח – ירון כהן, רוכב גדול וחזק, מאושיות הקומונה הזו וקומונת סינגל ספיד ואורי ניצן, רוכב פחות גדול וחזק גם כן, גם הוא רב תחומי בין הכביש להרים, וגם עם כל מה שביניהם. אנחנו מתחילים לעבוד ביחד כנגד הרוח, במין אליפסה חסרת משמעת, ומגלים שלאורי ולי קל משמעותית מלירון, היחידי מביננו שרוכב על אופני הרים.


אי שם בסינגל בארי, בואכה החנות "לה מדווש"


כך אנו עובדים יחד, On ו-Off, מתדלקים ביחד מים ברכב המארגנים, ונכנסים לסינגל בארי, לכיוון הפסקה מיוחלת בחנות ומרכז הרוכבים "לה מדווש". בסינגל אנו פוגשים שני רוכבים חייכנים על זוג סנטה קרוז Tallboy מדוגמים להפליא. עופר ואיציק היו זוג בטראנסאלפ 2010, ואנחנו מחליפים ברכות וחיבוקים. אנחנו רוכבים איתם קצת, והכיסא שלי שוב עובר למצב נ"מ (מכוון השמימה). ירון מחכה לי כשאני עוצר ומתקן את הכיסא, ואת אורי אנו מאבדים, רק כדי לפגוש אותו שוב בלה מדווש.

אני עוצר כאן להפסקה היחידה המתוכננת להיות ארוכה יחסית: אני משמן את השרשרת החורקת והיבשה, מחדש קרם הגנה לשמש, קרם תחת לתחת, גומע בקבוק גטורייד, ממלא שני בקבוקים במשקה איזוטוני ולוקח כמה תמרים מהרכב של יורם שליו, חבר של המארגנים שמחכה לנו כאן, עם חיוך, קפה, מים ותמרים.

הזוג כהן את ניצן כבר יצאו לדרך, ואני שוב לבדי, פוצח בטיסה בגובה נמוך בסינגל בארי המדהים, עולה על ברמים ופשוט צועק מדי פעם בחדווה ספונטנית. איזה כיף מטורף! אני עדיין מרגיש חזק ונהנה מההרגשה משכרת החושים הזו – שהגוף עובד כמו מכונה ונותן לך עוד ועוד כוח והספק. הכיסא ממשיך לשנות זווית ולהפריע לי, אבל אני משנה לו את הזווית תוך כדי תנועה, בלי לעצור ובלי מפתח האלן, שלא ממש עוזר לי.


אנחנו נמשיך ביחד כמעט עד לסוף המסלול


קצת אחרי התצלום המתבקש ביד אנזק (המארגנים ביקשו להצטלם בארבע נקודות ביקורת, כעדות למסלול שנרכב), אני חובר שוב לזוג כהן את ניצן. אנחנו נמשיך יחד כמעט עד לסוף המסלול, אבל באני הופ מיותר שלי מעל למעבר בקר, שמסתיים בסנייק בייט, מכריח אותי לעצור להחלפת פנימית ולצאת שוב למרדף אחריהם. ההבדל בין רכיבה מול הרוח לבד, לבין עבודה במשולב עם עוד רוכבים הוא משמעותי ביותר, גם במובן הפיזולוגי של לנוח מדי פעם מאחורי גב של רוכב, וגם במובן המנטאלי, למרות שאני אוהב לרכב לבד ונהנה מזה.

מצבי האישי

למעט כאבים בברך, הבריאה דווקא, שבאו והלכו, הרגשתי טוב ברוב היום, והרגליים הרגישו נתנו לי כוח זמין. בשעה האחרונה, התחלתי לדעוך, כנראה בשל ריבוי מרדפים וגישורים, העלאות קצב ומאמצים עצימים מדי.


היה לי יום טוב. גם בתמונה הזו, 10 ק”מ מהסיום, אני אוכל משהו. ארז, תודה על האופניים. בסיסי – אבל עובד

משטר המזון הוא מהטובים שהיו לי. אכלתי כריך בבוקר, ברכב בנסיעה דרומה, דחפתי ג'ל לפני הזינוק, ומאז כל 30-40 דקות, אכלתי ג'ל או חצי חטיף. בשתייה שילבתי בין בקבוק איזוטוני לבקבוק מים, ובשעתיים האחרונות בלעתי גם כדורי מלח. חשוב לציין ששתיתי המון, והסתמכתי על מילויי המים שהבטיחו – וקיימו – המארגנים. מילאתי בקבוקים פעמיים מרכב הליווי, פעם בבארי ופעם בצומת כלשהי, בה חיכה נועם הררי. זה הפך את הצורך במילוי מים ביישובים לאורך הציר למיותר. את כל המזון שלי סחבתי עלי, כדי לא להסתמך על רכב הליווי לצרכי תדלוק (מים אפשר למלא גם אם לא פוגשים אותו, חטיפים וג'לים אי אפשר לקנות בדרך). בסיום הרכיבה אני נוהג לשתות משקה התאוששות על בסיס לתת וסוגי כשות שונים, ושוכח לעשות מתיחות.


עודד דנון מדגים שימוש במשקה התאוששות על בסיס לתת וכשות. כבוד


אז מתאים או לא לסייקלוקרוס?

במאזן המצטבר, המסלול הזה נגמר מהר יותר כשאתה על אופני סייקלוקרוס. המלצת המארגנים או הקולונל קורץ, התבררה כמדויקת ונכונה.

הקטעים בהם יש לאופני הסייקלוקרוס נחיתות הם: 


כל קטעי הסינגלים, בהם צריך להתאמץ ולעבוד קשה יותר
קטעי הדיונות והחולות, בהם צמיג רחב של אופני הרים צף טוב יותר
בדרכים משובשות וזרועות בורות, בהן צמיגי 29 אינץ' ובולמי זעזועים עוזרים לגהץ את הדרך, בעוד שלדת הקרוס הקשיחה והצמיגים הצרים יחסית, בלחץ אוויר גבוה, מעבירים את רוב תחלואות הדרך ישר לשלד הרוכב

הקטעים בהם יש לסייקלוקרוס עליונות הם:


כל הקטעים על דרכי כורכר באיכות סבירה, וכל קטעי האספלט – רוב חלקי המסלול היו כאלו ולא סינגלים

היום שאחרי האירוע לא היה קל עבורי. שרירי הרגליים היו מכווצים ברמה הגיונית למאמץ, אבל השכמות, הצוואר, הגב התחתון וחגורת הכתפיים היו פשוט תפוסים ומכווצים, תופעה שלא קרתה לי ברכיבות הרים או כביש ארוכות עד כה. רכיבה על אופני סייקלוקרוס קשיחים כמו ה-SuperX של קנונדייל, במשך שעות ארוכות, ועל דרכים משובשות פשוט גובה את המחיר שלה, והגוף מותש למדי כתוצאה מכך.


שלומית אמנה, רוכבת אפיק וותיקה, חזרה למרחקים הארוכים, והייתה אחת משלוש רוכבות שרכבו את מבצע יואב, מתוך 70 משתתפים

תודות למארגנים

עזרא, צ'רניחובסקי ונועם, הם רוכבים מיומנים ומוכשרים למדי, שיודעים לרכב הרבה וחזק. אני מניח שהם היו נהנים לפחות כמוני אם היו רוכבים במבצע יואב, ולא מארגנים אותו. כל רוכב באירוע קיבל מהם המון אהבה, המון נתינה, עם תמיכה ללא הפסקה ופינוק ועזרה איפה שאפשר, הרבה מעבר למתחייב או למקובל. שאפו רציני לכם, סחתן גדול ותודה רבה.


תמונה אחרונה בחוף זיקים. ירון כהן


סיום

גם כשעושה רושם שאנו אוטוטו בחוף זיקים, הנקודה האחרונה בה מצטלמים, וממנה חוזרים לגברעם דרך הכביש, עם רוח גב נדירה, החוף כאילו ממאן להגיע, והאקשן לא נגמר. אנחנו עוברים לצד לגונות יפות ונחבאות, מדוושים בדיונה באמת ארוכה וטובענית, שהצליחה לבסוף להוריד אותי מהאופניים, ועוברים במעברי בקר, שכאמור, אחד מהם עוצר אותי עם גלגל מפונצ'ר. צריך להישאר בריכוז גבוה עד הסוף.


לגונות יפות ונחבאות. אורי ניצן


בקטע הכביש האחרון, אורי ניצן ואני משאירים את ירון לחסדי הניווט העצמי, ומעלים קצב עד לקו הסיום, כדי שלא נרגיש חס וחלילה, שנשאר לנו משהו ברגליים. ק"מ וחצי לסיום אורי מעלה את הרעיון לתת ספרינט לאיזה פיניש דמיוני, אבל קשה להגיד שהראיתי התלהבות מהרעיון. אנחנו חוצים את קו הסיום יד ביד, אה-לה-דזרט צ'אלנג', וזוכים בתמונה מאחד המארגנים. בשעון הסונטו שלי עצרנו את הסטופר על 6:23 שעות מרגע הזינוק. הספורטיבה מצביע על 137 ק"מ. מסתבר ששלישיית CCC התברברה איפושהו, ואנו חולקים את המקומות שלישי ורביעי כללי, אחרי עודד המנצח ונועם במקום השני. בקטגוריית הקרוס אנחנו במקום שני-שלישי אחרי עודד דנון.


אורי ניצן ואנוכי בקו הסיום, על אופני סייקלוקרוס

כל מי שמסיים את המסלול במגרש החניה, מועבר אחרי צילום ורישום אל פינת החי בר. שם, על הדשא המוצל, מוציאים את המזון שהכינונו מראש, את הבירות הקרות המיצים, הסלטים והפסטות. מי שמגיע טוחן מזון, מספר מורשות קרב, חוקר חברים, בודק ומשווה. המינגלינג האנושי בשיאו, והוא חם, ומגניב ואמיתי. המארגנים מקנחים בטקס סיום עם פודיום, מדליות ופרסים באדיבות פאנקייר, צ'רניחובסקי קאסטום בייקס ונו פלאטס.


זוכי הקטגוריות השונות והמארגנים (בחולצות אדומות מימין, וצ'רניחובסקי בצהוב משמאל למעלה) על הפודיום

אפיק כניסה לרוכבים שרוצים להתנסות במרחקים הארוכים כבר קיים באופן ממוסד. ב-10.5 תתקיים המהדורה השלישית של ה-6PE ואי שם בדצמבר יש את הצ'ימיצו'רי, אבי השבט. חכמי הקומונה מדברים על מירוץ מאה מייל בצפון הארץ שקורם עור וגידים, ואולי גם תחרות 24 שעות נוספת ביער בן שמן. את מבצע יואב 2013 הם מתכננים להגדיל בשקל תשעים למאה מייל, לפשט את ניווט המסלול ולהקדים את שעת הזינוק. אני כנראה אהיה שם גם בשנה הבאה.

12.4.2012


  נמרוד כהן – עיתונאי אופניים, בעלים ומנהל של "עז הרים – הדרכות והפקות",
יזם ומפיק אירועי רכיבה וספורט, מדריך רכיבה, כרוז ומנחה מקצועי ועוד כמה
דברים. כותב בשוונג על אופני הרים, ציוד רכיבה, מסלולים, חוויות אישיות
ועוד
.
\


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il
0.00 avg. rating (0% score) - 0 votes

מאמרים נבחרים

  • תכנית אימון למתחילים: מ-0 ל-5 ק"מ ריצה

    רוצים לעשות ביחד את ה"צעד הראשון"? אז בואו נתחיל לאט ובביטחון עם תכנית אימונים בסיסית שתוביל אתכם לריצה…

    קרא עוד
  • מה לעשות במקרה של פציעת פלנטר פצאיטיס?

    מרבית קהילת הרצים והרצות מכירים היטב את המונח דורבן ולא בהקשר של מכרסמים חמודים. הנה מה שצריך לדעת…

    קרא עוד
  • 4 עקרונות לפעילות גופנית לאחר צום

    כיצד חוזרים לפעילות גופנית לאחר צום? הפיזיותרפיסט עופר צחר עם הדגשים לחזרה לשגרת חיים ספורטיביים בייחוד בתקופה מבלבלת…

    קרא עוד
  • עולים במשקל בסגר? 7 דרכים לשלוט במשקל גופינו בתקופת הקורונה

    הסגר כופה על רבים מאיתנו אורח חיים אפילו יותר יושבני מזה שהתרגלנו אליו, ובלי לשים לב קל מאוד…

    קרא עוד
  • אצילות או רוח ספורטיבית? הטריאתלט שריגש את כל העולם

    הקטע הבא יכול להיכלל בפקולטה לפילוסופיה בכל אוניברסיטה בעולם והוא למעשה לא דן בספורט, אלא במשמעות הניצחון לאדם…

    קרא עוד
  • איך מתחילים לרוץ? 10 כללים לרצים מתחילים

    החלטתם להתחיל לרוץ? הנה עשרה כללי אצבע לרצים מתחילים שיכווינו אתכם ושכדאי לכם לרוץ איתם

    קרא עוד
  • גיא ניב מסכם את הטור: "זה היה אכזרי, אבל נהניתי"

    ראיון עם הרוכב גיא ניב שצלח 3,482 ק"מ מפרכים בטור דה פראנס עם רגעי דרמה, כאב וקושי מהפרינאים…

    קרא עוד
  • לקראת הסגר: מה התקנות החדשות לגבי פעילות ספורטיבית?

    עד איזה מרחק מותר לצאת בזמן הסגר לריצה או הליכה ומה לגבי המסכה? הנה פרוט התקנות החדשות לפני…

    קרא עוד
  • כך תשפרו את מהירות הריצה שלכם

    חלק גדול מהרצים החובבים חולמים לשפר את התוצאות שלהם - כך בדיוק תעשו זאת

    קרא עוד
  • ריצה VS שחייה: איפה שורפים יותר קלוריות ומה היתרונות של כל אחד מהם?

    כל עוד אנו מבצעים פעילות גופנית מצבנו מצוין, אך מה עדיף יותר, לשחות או לרוץ? הפיזיותרפיסט עופר צחר…

    קרא עוד

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות