ארוחת שישי בבית משפחת פירסט. לאורך השנים כבית חילוני לגמרי, אנחנו מקפידים על הקידוש כסוג של קישור להיותנו יהודים. המושג ישראלי הוא הרבה יותר הבית שלנו… אבל אם באמת יש דת בבית שלנו – הרי שהיא דת דו-גלגלית ממונעת רגליים.
לכתבות נוספות בנושא:
צפו בטריילר לעונה האחרונה של "טור דה פראנס: בלב הפלוטון", וגם: מתי תעלה לאוויר?
"חוזר לנשום, חוזר לרכוב": סיפור החזרה לחיים של שרון פירסט
שלושת הגדולים במבחן האמיתי לקראת הטור דה פראנס: הדופינה יוצא לדרך
שולחן שישי שלנו כולל בתוכו תמיד שיחה ערה על נושאים רבים. היום הנושא הוא ניסיון למצוא כמה ימים בהם גם החייל יהיה בבית פנוי, גם נורית ואנוכי נהיה פנויים ולא יהיה משלוח או משהו אחר בעבודה שיחייב אותנו להיות בחברה בימים הללו, וכמובן למצוא זמן בין אליפות ישראל לנסיעת נבחרת ישראל באופני כביש של אהוד או מבחן בגרות, שהרי אהוד הוא עדיין תלמיד י"ב.
רק שבועיים קודם חזר אהוד מבלוק מרוצים שמשולב בין הקבוצה שלו לבין מרוצי נבחרת, כולם בארץ המגף הלא היא המדינה בה הומצאה תרבות האופניים (או כך לפחות אנחנו נוהגים לומר). נסיעה לא פשוטה של חודש וקצת. למחרת בבוקר בשבת כבר היינו בקיסריה במרוץ קריטריום.
אהוד פירסט בקריטריום קיסריה | צילום: באדיבות איגוד האופניים
זוהי רק דוגמא למורכבות של להיות בית שבו יש ספורטאי צעיר שמכוון לרמות הגבוהות ביותר, ובמקרה שלנו אל עולם רכיבת הכביש המקצוענית.
החיים בבית שנע כולו סביב הספורט הם הרבה מעבר ללצפות במרוץ אופניים, זו למעשה נקודת עוגן סביבה נע כל הבית, כל תוכנית או כל אירוע דורש מבט אל לוח האימונים או התחרויות. המטרה אינה המרוץ הקרוב, המטרה הגדולה היא למצוא דרך בה אהוד יצליח להגיע אל קבוצת מרוצים מהדרג הראשון או הדרג השני, הדרך לשם היא דרך שכוללת שלבים רבים.
לפני כמה חודשים קראתי מאמר של מארק מדיוט, האיש שמניע כבר 27 שנים את אחת מקבוצות ה-World Tour הנחשבות בעולם, אחד הדברים שנכתבו במאמר הוא שהדרך למקצועניות כיום קשה פי כמה וכמה מאשר לפני 3 או 4 עשורים. עולם הספורט המקצועני דורש מהספורטאי כיום הרבה יותר בכל המובנים, ולכן רק מחויבות מוחלטת תביא חלק קטן מהנערים אל המטרה.
הטור שאתם קוראים הוא למעשה נקודת מבט שלי כהורה לרוכב צעיר. הטור כולל הגיגים רגעים מחשבות ונקודת מבט אישית לגמרי. אין כאן ביקורת על הספורטאים או על הענף כענף, יש כאן תחושות ודברים שאני רואה ונתקל בהם, ואשמח לקבל תגובות לדברים שאני כותב.
שרון ואהוד פירסט | צילום: מנדי רוזנצוויג
יום שישי 6:30 בבוקר
שני זוגות אופניים ברכב, נוסעים למסילת ציון, אימון נבחרת נוער. אהוד שותק רוב הדרך, הוא בוחר שירים בספוטיפיי ואני חושב על הרכיבה שלי, מנצל בוקר שבו גם כך אני יוצא מוקדם מהבית כדי לרכוב עם חבר טוב, שגם הוא נמצא באותה הקלחת של הורים לרוכבים צעירים.
8:00 – הורדנו את הילדים ואנו יוצאים לסיבוב הרכיבה שלנו, במהלך הרכיבה יש הרבה זמן לדבר, בין הנושאים עולה נושא מחנה הקיץ או הנסיעה לבלגיה, שרוב קבוצות רכיבת הכביש נוהגות לארגן מדי קיץ, כמו גם סביב חופשת הפסח.
אהוד ייסע גם השנה לאיטליה ולא לבלגיה, בשנה שעברה אחרי סיבוב אפריל בבגליה הציע ניב, שמאמן את אהוד, לצאת לאיטליה. לדבריו, אופי המרוצים שונה לגמרי, אני משתף את שותפי לרכיבה. "איך זה התנהל"? שואל החבר, אני משתף מעט בפידבקים שקיבלתי מאהוד. אחד הקשיים שרוב ההורים לספורטאים צעירים מדברים עליהם זה נושא הפידבק.
לפעמים המבט אומר הכל, ולפעמים הוא מחזיק את הכל בפנים… זה ישמע מצחיק, אבל הדבר שמדברים עליו הכי מעט הן ההצלחות. כשדברים לא עובדים, הפידבק מגיע יותר בקלות בצורה כזו אחרת. אלו לא תמיד יהיו המילים שהאימון היה לא ממש טוב, או המרוץ היה כישלון, אלא דווקא השיחות היותר מאוחרת שבהן אפשר להבין אם הנער מרגיש טוב או שלא.
חזרה לרכיבה עצמה, החמניות צובעות לנו את הנוף והמסלול שלנו פשוט נהדר, החיוך של שנינו בסוף הרכיבה נותן את האנרגיה לנסיעה חזרה עם הנער.
אהוד פירסט רוכב | צילום: גיא קורן
11:30 – הפעם השיחה אחרי דווקא טובה. הוא משתף על הסימולציות שבוצעו, בין לבין ממשיכים עם שירים בספוטיפיי, שיר אחד בשבילו ושיר אחד עבורי.
12:15 – כבר בבית והבלגאן מתחיל. אהוד מכין את האופניים למחר, מחליף פנימית אחת. בין לבין מתארגנים לארוחת צהריים לפי הנוהל שקבע התזונאי. אין חוכמות, הכל מדויק.
14:30 – הבית שקט, אני מתכתב עם מנהל הקבוצה של אהוד, מתחילים לארגן את הנסיעה של הקיץ. אנחנו רוצים להמשיך את המומנטום של הנסיעה ממנה אהוד ועוד כמה צעירים חזרו לפני שבועיים, למעשה מדובר על פרויקט של הקמת קבוצת נוער ו-U23 ישראלית שתפעל באיטליה ותיתן לצעירים הללו כמה שיותר ימי מרוץ.
חושבים ביחד כיצד להסתדר עם הדרישות הטכניות ולדאוג שהמאמנת האיטלקייה ולנטינה תוכל להרים את הפרויקט הזה למקום שבו הצעירים יקבלו כמה שיותר ימי מרוץ, יצברו ניסיון וגם ייחשפו במקומות הנכונים כדי שיוכלו ביום מן הימים להגיע אל עולם ה-World Tour.
שרון ואהוד פירסט | צילום: מנדי רוזנצוויג
20:30 – הבית כבר אחרי ארוחת ערב, שקט שכזה. אהוד פורש, אין מה לדבר על לצאת לבלות היום, מחר בבוקר 4 שעות רכיבה, רגע לפני השרב.
שבת 6:00 בבוקר
אהוד כבר רוכב ואני מלווה ברכב, משחרר אותו במקום שבו תיכננו ויוצא לרכיבה שלי.
9:30 – אני כבר אחרי הרכיבה, אהוד שולח הודעה "25 דקות בבני עטרות". יוצא אל נקודת המפגש, דואג לבקבוק מים קרים ועוד בקבוק שתיה מתוקה, זה הנוהל…
זהו זה , מכאן אפשר להיזרק בבית לשבת רגועה… אמשיך לשתף עוד בהמשך
