הקיר במרתון: למה גם רצים מאומנים עלולים לקרוס בקילומטר ה-35?

סקירה מדעית חדשה מגלה: התרוקנות הגליקוגן היא רק חלק מהסיפור. מחום ומערכת העיכול ועד ליכולת לשמר יעילות תנועה תחת עייפות - מה באמת גורם לקריסה בשלבים המאוחרים של המרתון, ואיך מונעים אותה?
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
רץ אחרי מפגש עם "הקיר" במרתון
רץ אחרי מפגש עם "הקיר" במרתון | תמונה: באצמעות AI

רצים רבים מכירים את התופעה המכונה "הקיר" במרתון. לאחר 25 עד 35 קילומטרים של ריצה, לעיתים דווקא כשהכול נראה מתוכנן היטב, מופיעה ירידה משמעותית בקצב, תחושת כבדות ברגליים, עייפות קיצונית ולעיתים גם קושי בריכוז. הקצב שהיה נוח יחסית בתחילת המרוץ הופך לפתע לבלתי אפשרי.

במשך שנים ההסבר המרכזי לתופעה היה הידלדלות מאגרי הגליקוגן בשרירים ובכבד, ובהתאם לכך ההמלצה המקובלת הייתה להקפיד על העמסת פחמימות לפני המרוץ וצריכתן במהלכו. אולם אם פחמימות הן הפתרון, מדוע גם רצים המקפידים על תדלוק של 60 עד 90 גרם פחמימות בשעה, ולעיתים אף יותר, עדיין עלולים לפגוש את הקיר?

סקירה נרטיבית שפורסמה ביולי 2026 בכתב העת Journal of Functional Morphology and Kinesiology מציעה הסתכלות רחבה יותר. החוקרים ניתחו ושילבו ממצאים ממחקרים קודמים בפיזיולוגיה של ריצות סבולת, ומצביעים על כך שהקיר אינו נובע בהכרח ממחסור באנרגיה בלבד. אלא משילוב מצטבר של עומס מטבולי, התייבשות, חום, עייפות שרירית, הפרעות במערכת העיכול, בחירת קצב שגויה והשפעות פסיכולוגיות.

הרבה סיבות למפגש עם הקיר

הרבה סיבות למפגש עם הקיר | תרשים: מתוך המאמר

במרכז ההסבר עומד מושג מפתח בפיזיולוגיה של המאמץ: Durability – היכולת לשמר את התפקוד הפיזיולוגי ואת יעילות הביצוע לאורך מאמץ ממושך, כאשר העייפות מצטברת.

אז למה גם הרץ המאומן והמתודלק פוגש את הקיר?

החוקרים מסבירים כי מדדי כושר קלאסיים (כמו צריכת חמצת מרבית וסף לקטט) נמדדים כשהגוף רענן, אך אינם מנבאים מה יקרה לו אחרי שעתיים וחצי של זעזועים מכניים. בשלבים המאוחרים של המרתון, עייפות עצבית-שרירית גורמת לכך שיעילות הריצה נפגעת והעלות האנרגטית של כל צעד מזנקת. במקביל, הפניית הדם מהמעיים אל העור והשרירים עלולה להאט את ספיגת הפחמימות – כך שגם רץ שמתדלק בג'לים לפי הספר עלול לגלות שהדלק פשוט לא מגיע בזמן אל השריר העייף.

מה מלמדים המחקרים על ביצועי הרצים?

1. פחמימות הן גורם מרכזי, אבל אינן מסבירות הכול. מחקרים קלאסיים הראו כי ספורטאי סבולת שהחלו פעילות עם מאגרי גליקוגן גבוהים יותר הצליחו להתמיד במאמץ למשך זמן רב יותר. פחמימות מאפשרות הפקת אנרגיה בקצב גבוה הדרוש לשמירה על עצימות הריצה. כאשר זמינותן יורדת, הגוף נדרש להסתמך יותר על חמצון שומנים – תהליך שאינו מסוגל לספק אנרגיה באותו קצב. עם זאת, גם תדלוק בהתאם להמלצות אינו מבטיח חסינות מפני ירידה חדה בביצועים.

2. שני רצים עם כושר דומה יכולים לסיים אחרת. שני רצים בעלי צריכת חמצן מרבית (VO2max) וסף לקטט דומים עשויים להגיב באופן שונה לחלוטין לאחר שעתיים או שלוש של ריצה. אצל אחד העלות האנרגטית תעלה משמעותית, בעוד השני יצליח לשמר את יעילות התנועה ואת הקצב. מחקרים מצאו קשר ברור בין נפח אימונים גבוה וחשיפה קבועה לריצות ארוכות לבין שימור טוב יותר של יעילות הריצה תחת עייפות – וזו בדיוק משמעות ה-Durability.

3. מערכת העיכול עלולה להפוך לגורם המגביל. במהלך ריצה ממושכת מתרחשת תסמונת ההפרעות במערכת העיכול בזמן מאמץ (Exercise-Induced Gastrointestinal Syndrome): זרימת הדם מופנית מהמעיים אל השרירים הפעילים ואל העור. בשילוב עם חום, התייבשות והזעזועים המכניים של הריצה, עלולות להופיע בחילות, כאבי בטן, נפיחות ושלשולים. רץ שתכנן לצרוך 90 גרם פחמימות בשעה אך אינו מצליח לסבול את הג'לים או המשקאות, יגיע למחסור אנרגטי למרות תכנון מוקדם נכון.

מה קורה לגוף לאורך 42.2 קילומטרים?

מה קורה לגוף לאורך 42.2 קילומטרים? | תרשים: מתוך המאמר

4. פתיחה מהירה מדי גובה מחיר בהמשך. מחקרים תצפיתיים גדולים הראו כי האטה משמעותית בחלק האחרון של המרתון שכיחה בקרב רצים חובבים. פתיחה מהירה מדי מגדילה את הדרישה האנרגטית, מאיצה את השימוש בגליקוגן, מגבירה את ייצור החום ומעלה את העומס הקרדיווסקולרי. לעומת זאת, שמירה על קצב יציב או חלוקת מאמץ המאפשרת מחצית שנייה מהירה יותר (נגטיב ספליט) נקשרו לתוצאות טובות בהרבה.

5. קפאין עשוי לסייע לביצועים ממצאים ממטה-אנליזה בתחום ריצות הסבולת מצביעים על כך שקפאין עשוי להאריך את משך המאמץ עד לתשישות ולהוביל לשיפור קל בביצועים, בזכות שיפור הערנות, הפחתת תחושת המאמץ ושמירה על ריכוז. התגובה אישית ותלויה במינון, בעיתוי, בהרגלי הצריכה ובסבילות מערכת העיכול.

המלצות תזונתיות ומעשיות לקראת המרוץ

  • פחמימות לפני ובמהלך הריצה: העמסת פחמימות בימים שלפני המרוץ וצריכה מתוכננת במהלכו נותרות מרכיב מרכזי. ההמלצה המקובלת למאמץ ממושך היא 60 עד 90 גרם פחמימות לשעה, תוך שילוב פחמימות הנספגות באמצעות מנגנוני הובלה שונים (כגון גלוקוז ופרוקטוז). בקרב ספורטאים מאומנים נבחרים תוארה סבילות גם לכ-120 גרם לשעה לאחר אימון מתאים של מערכת העיכול, אך אין מדובר בהמלצה גורפת. יש להתחיל לתדלק מוקדם ולהמשיך במרווחים קבועים באמצעות מוצרים שתורגלו מראש.

  • אימון מערכת העיכול: כפי שמאמנים את השרירים ואת מערכת הלב-ריאה, כך יש לתרגל גם את מערכת העיכול. מומלץ להיחשף בהדרגה לצריכת פחמימות ונוזלים בריצות ארוכות ולבחון סוג מוצר, ריכוז ותדירות. המטרה אינה הכמות הגבוהה ביותר בכל מחיר, אלא הכמות שמספקת אנרגיה ללא תסמינים.

רצה עם ג'ל ביד

רצה עם ג'ל ביד. חשוב להתאמן | צילום: Shutterstock

  • נוזלים ונתרן: צריכת נוזלים חיונית במיוחד בתנאי חום ולחות, אך חשוב להיזהר גם משתייה מופרזת העלולה להוביל להיפונתרמיה (ירידה בריכוז הנתרן בדם). מכיוון שהסקירה אינה קובעת כמות אחידה לשעה, יש להתאים את השתייה ואת שילוב הנתרן לקצב ההזעה, לתנאי הסביבה ולסבילות האישית.

  • קפאין כתוסף ארגוגני: הסקירה אינה קובעת פרוטוקול מינון אחיד במיליגרמים, ולכן יש לתרגל את השימוש בקפאין באימונים – במיוחד אצל רצים הרגישים לתופעות במערכת העיכול, לחרדה או להפרעות שינה.

  • אימונים, חיזוק שרירים וקצב: לצד התזונה, החוקרים ממליצים לשלב ריצות ארוכות, אימוני כוח והכנה ספציפית למרתון לשיפור יעילות התנועה תחת עייפות, ולתכנן קצב מציאותי המותאם ליכולת האישית, לתוואי המסלול ולמזג האוויר.

לא מספיק לתדלק נכון, צריך להכין את הגוף להשתמש בדלק

בעבודתי כתזונאי ספורט אני רואה חשיבות רבה בתכנון תזונתי מדויק לקראת תחרויות סבולת. עם זאת, המסר המרכזי שעולה מהסקירה הוא שתוכנית תדלוק מצוינת, בפני עצמה, אינה מבטיחה עמידה בקצב המתוכנן. אפשר להגיע לזינוק עם מאגרי גליקוגן מלאים ולצרוך פחמימות ונוזלים לפי הספר, ועדיין לחוות נפילה חדה סביב הקילומטרים 30 עד 35 אם קצב הפתיחה היה אגרסיבי מדי, אם מערכת העיכול לא תורגלה או אם מערכת השריר-שלד אינה ערוכה לעומס המצטבר.

הכנה נכונה למרתון אינה מסתכמת בחישוב גרמים לשעה, אלא מחייבת תרגול מעשי בריצות הארוכות ובניית חוסן פיזיולוגי שיאפשר לגוף לתרגם את האנרגיה הזו לביצועים עד קו הסיום. חשוב לזכור כי המודל המשולב המוצג בסקירה מבוסס על סקירת ספרות, ועדיין נדרשים מחקרי התערבות שיבדקו עד כמה שילוב האסטרטגיות מפחית בפועל את שכיחות הקיר במרתון.


הכותב: אלעד שביט | דיאטן קליני ותזונאי ספורט, M.P.E, IOC Diploma in Sports Nutrition

 

המחקר המקורי: Grivas, G. V., Alkasasbeh, W. J., & Amawi, A. T. (2026). Hitting the Wall in Marathon Running: An Integrative Psychophysiological and Durability-Based Review. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 11(3), 291. https://doi.org/10.3390/jfmk11030291



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"אני רוצה להוכיח שאין דבר כזה מגבלה. אנחנו יוצרים את המגבלות לעצמנו. היום אפשר לעשות הכל, בלי גבולות", בוריס שטונדה, הישראלי קטוע הרגל הראשון שמשלים את אליפות העולם באיש ברזל בהוואי




מזג אוויר ותחזית ים