שרון פירסט: "הג'ירו השנה הוכרע לפני שהחל, אבל ממש לא משעמם"
שיחת ערב עם אהוד, הרוכב האמיתי של הבית, בתום סטייג' 16 העלתה סוגיה לגבי השיחה בין טאדיי פוגצ'אר לרפא מייקה אי שם כ-3 או 4 ק"מ לסיום הסטייג'. לדברי אהוד השיחה הזו הייתה למעשה האם פוגצ'אר ימשוך את מייקה לניצחון בסטייג' או שלפועל המוביל של UAE כבר אין רגליים, ואז עדיף שפוגי ייתקוף בעצמו. התוצאה ידועה, מייקה משך עוד קצת ואז פינה את הבמה למי שהגדרתי אתמול כיורש של אדי מרקס, "הקניבל החדש".

לכתבות נוספות בנושא:
ג'ירו ד'איטליה 2024, קטע 16: זה פוגצ'אר או מרקס? קניבל חדש נולד!
האימהות, הקאמבק והקריטריון המפלה: עומר שפירא בראיון פרישה מרתק
ג'ונתן מילאן – ברוך בואך לשושלת

כשהעורך של שוונג גיא דר טען בפניי שהג'ירו השנה משעמם, מודה שהתעצבנתי. אני מנסה להיזכר מתי כל כך נהניתי לראות רוכב אחד שמנצח סטייג' אחר סטייג', משמיד את האופוזיציה ועושה את זה בחיוך ילדותי שאומר: "חבר'ה, אתם רוצים לנצח אותי? תהיו יותר טובים".

כדי להיזכר אני חוזר כמה שנים לאחור, אל שני מנצחים סדרתיים של גרנד טורים – כריס פרום – "המלפפון האנגלי", ואלברטו קונטדור – "האקדוחן". שני רוכבי על, כל אחד עם שבעה גרנד טורים בפלאמרס שלו. פרום עם סגנון הרכיבה הכי משמעם, יודע לא לאבד זמן בעליות ומנג"ש מדהים, קונטדור עם התנועה המפורסמת בניצחונות בסטייג'ים שונים, מנג"ש טוב אבל בעליות קצת יותר טוב. שניהם גם עם שורה של ניצחונות בטורים קצרים, אבל לשניהם אין שום נגיעה למרוצים החד יומיים, אלו שבהם רוכב מרוויח את "הכבוד של העם", כמו שאומרים, המרוצים בהם אין מקום לתקן ביום אחר.

חוזר לג'ירו של השנה. אכן, המרוץ נסגר עוד לפני שהחל. אם הייתי מהמר – ברור היכן הייתי מניח את הכסף. הדרך היחידה של פוגצ'אר להפסיד את הג'ירו זו נפילה (זוכרים את סטייג' 2?) או מחלה. הוא רמה אחת מעל כולם. באותה נשימה, הוא לא מהסס לנסות לייצר מצבים עבור בני קבוצתו, לא אתפלא לראות את מייקה מנצח סטייג' היום או ביום שבת, גם קבצי הסטראבה שעולים עם כל הנתונים וההתעסקות במדיה בצורה שונה מכפי שהכרנו בעבר לא משאירה כאן רגע משמעם על אף המנצח הידוע מראש. העניין מגיע מעצם השאלה מתי יתקוף הפנומן הסולבני, מי יחזיק עמו וכמה הוא באמת רוצה להיות אדי מרקס.

ואם כבר דיברנו על "הקניבל" אז מבט לאחור על הישגיו מראה כמה דברים. ראשית, אחוזי ניצחונות גבוהים, באחת העונות ניצח הקניבל ב-45 אחוז מכלל ימי המרוץ בהם התחרה. פוגצ'אר עוד לא שם. הבלגי גם היה פחות קומוניקטיבי לסביבה, וסביר להניח שאם היה מתחרה בעידן שלנו היום, קבצי הרכיבות שלו לא היו פתוחים לאיש והוא לא היה מדבר, מתבדח ומציג אישיות מעבר למה שהיה חייב.

🤚 𝓗𝓲𝓰𝓱 𝓕𝓲𝓿𝓮 🤚

🎨 Francesco Carpino #GirodItalia pic.twitter.com/L1hl1CNPEV

— Giro d'Italia (@giroditalia) May 21, 2024

המשותף לבלגי ולסלובני היא העובדה ששניהם רוכבים שיודעים לנצח לא רק בגרנד טורים אלא גם בחד יומיים. אני עוקב שנים רבות אחרי מרוצי אופניים, וגם המנצח הסדרתי הגדול הקודם של גרנד טורים, מיגל אינדוראין, לא התעסק בכלל בחד יומיים וקלאסיקות בפרט, סוג של התמקדות והתמקצעות בטורים הארוכים בלבד, סוג של "באתי למה שאני טוב בו ואין לי עניין לשעשע את הקהל", זה גם התאים לאופיו הצנוע.

ואם נחזור לרגע לעובדה שתוצאות הג'ירו השנה כאילו ידועות מראש, הרי שחייבים להודות על כך בעיקר לקבוצת ויסמה ליס-א-בייק, שהייתה בעונה הקודמת הקבוצה הדומיננטית ביותר בגרנד טורים, והשנה פשוט שלחה את סגל ג' שלה לג'ירו, ועקב חוסר מזל של מחלה, גם הרוכב העולה שלה לא סיים את המרוץ. אז יאללה, תחזיקו חזק, יש עוד כמה סטייג'ים מדהימים לפנינו. משעמם – זה בכל מקרה לא יהיה.

ויסמה השאירו את הבמה | צילום: shutterstock

גלעד גרוסמן: "גרוע ממשעמם, הג'ירו פשוט לא מרגש"
אני עוקב אחר מרוצי אופניים כבר קרוב לשלושה עשורים. חזיתי בגרנד טורים עם קרבות איתנים וגם בכאלו שהיו הצגות יחיד של רוכב בודד. ואתם יודעים מה? שרון צודק. הג'ירו ד'איטליה 2024 השנה לא משעמם… המצב גרוע בהרבה – למעט קטע או שניים, הגרנד טור הכי סקסי פשוט לא מרגש! ולא, פוגצ'אר הוא לא הבעיה, אלא האחרים.

אם מסתכלים על 16 הקטעים עד כה כיחידות, אז קיבלנו תמורה בעד האגרה. ההצגות של פוגי (ליתר דיוק, הקטע של הנג"ש ההררי וקטע 15) ייכנסו לפנתיאון; הניצחון של "לולו" (ז'וליאן אלאפיליפ) בקטע ה-12 היה תצוגת רכיבה מדהימה; הספרינטים של ג'ונתן מילאן מזכירים את האיטלקים הגדולים; שובו של הטופ גאנה היה נהדר וכו'. לכל קטע יש סיפור, כל קטע היה מספק בפני עצמו.

גריינט תומאס. לא מנסה | צילום: Shutterstock

אבל, לא מדובר במרוצים חד ימיים אלא מאבק בן שלושה שבועות על החולצה הוורודה, שבמקרה הזה הסתיים אחרי יומיים. הבעיה היא לא ש"יריביו" של פוגי אינם יכולים לו, אלא שהם אינם מנסים. לא צריך לחזור לימי וינצ'נזו ניבאלי ב-2016, מספיק אפילו דמיאנו קארוסו ב-2021.

דני מרטינז, גריינט תומאס ובן אוקונר יודעים שהם לא יכולים לזכות במרוץ, ולכן עסוקים בלשמור על הדירוג שלהם ועל המאבקים הפנימיים ביניהם על המקומות הנותרים בפודיום. ואילו אנחנו נותרנו עם ניסיון בודד של אנטוניו טיברי בקטע 8 לבצע איזשהו מהלך (שגם הוא הסתיים בניצחון של הסלובני). בענף שבנוי על מאבקי איתנים בין ספורטאי על בלייקרה, זה פשוט חסר.

ומה דעתכם? עם מי אתם מסכימים, עם שרון או עם גלעד? כתבו לנו בתגובות