עולם הריצה נפרד בשבוע שעבר מאחת הדמויות המהפכניות בריצות הארוכות ובחלוצה של ממש בתחום הריצה לנשים: נינה קושצ'יק, שפתחה את הדלת לרבות אחריה, נאבקה עבור זכויות נשים במרוצים, והייתה גם לאישה הראשונה שזכתה רשמית במרתון בוסטון, נפטרה בניו יורק בגיל 86.
לכתבות נוספות בנושא:
גם שבר בצלע לא עצר אותו: הסיפר המיוחד של בראל אדם בדרך למרתון בוסטון
בלי אימון אחד: בעל השלים מרתון מלא רק כדי להוכיח לאשתו שהוא יכול
מהפציעה בעזה לפודיום במרתון זלצבורג: ההישג המרגש של יוני ברטל
משפחתה מסרה שהיא הלכה לעולמה בשלווה, לאחר מאבק ממושך באלצהיימר, וסיבוכים נשימתיים מהם סבלה שבסופו של דבר גרמו למותה.
"עוררה השראה לאלפי נשים"
האיגוד המארגן של מרתון בוסטון ספד לה: "ה-B.A.A. מצטער לשמוע על פטירתה של נינה קושצ'יק, אלופת בוסטון הראשונה לנשים. נינה הייתה יותר מאישה פורצת דרך – היא הייתה אייקון ומיוחדת בלבה, בפשטותה ובחיוכה. היא עוררה השראה לאלפי נשים לאורך עשרות שנים".
איגוד רצי ניו יורק, בו נבחרה להיכל התהילה (2012), ציין: "נינה היא חלוצה אמיתית ששינתה את עולם הריצה, שינתה תפיסות והניעה קדימה את תנועת ריצת הנשים".
הקדימה את זמנה
קושצ'יק לא רק רצה – היא הייתה חלוצה של ממש. היא נולדה בברוקלין, ניו יורק, למשפחה מעוטת יכולת. הדרך שלה לריצה החלה רק בגיל 29 – נשואה, אמא לשלושה – כשקראה את ספרו של ביל באוורמן Jogging. הקריאה עוררה בה השראה, והיא החליטה: "אני יכולה לעשות את זה". והיא באמת עשתה, ובגדול.
בשנת 1969, שלוש שנים לפני שהותר לנשים להשתתף רשמית במרתון בוסטון, היא התייצבה על קו הזינוק ורצה את כל הדרך ל־3:46 שעות – תוצאה שכמובן לא הוכרה אז רשמית (אך מאז נכללה ברשומות ההיסטוריות של המרתון). שנה לאחר מכן היא כבר שיפרה ל-3:12:16, ושוב – בלי מדליה, בלי הכרה, אבל עם הרבה אומץ.
כשהמרתון נפתח רשמית לנשים ב-1972, היא הייתה הראשונה שעברה את הקו – וכתבה את שמה לעד בספרי ההיסטוריה. באותה שנה, אגב, היא גם ניצחה במרתון ניו יורק, הישג ששחזרה גם ב-1973.
לוחמת אמיתית גם מחוץ למסלול
אבל הריצה הייתה רק חלק מהמהפכה שלה. קושצ'יק הייתה לוחמת עיקשת למען זכויות נשים בספורט, ובזכות עבודה מאומצתת בוועדות הספורט האמריקאיות, הייתה אחראית לכך שלראשונה הותר לנשים בארה"ב לרוץ מרחקים ארוכים – תחילה עד 8 ק"מ, ובהמשך גם מרתונים מלאים, "במקרים מיוחדים".
אחת הנשים הראשונות ששברו שלוש שעות
במרתון ניו יורק של 1971 – מרוץ שהיה אז ראשוני מאוד – קושצ'יק רצה בזמן של 2:56:04, והייתה בין הנשים הראשונות בעולם שירדו מגבול שלוש השעות, הישג שהיא כמובן שחזרה עוד מספר פעמים בשנים שלאחר מכן.
אגב, מלבד הישגיה בתחום הריצה, היא הראתה יכולות גבוהות בענפים נוספים ובמרוצת השנים קטפה תארים בניו יורק גם בהחלקה מהירה, רולר בליידס ורכיבת אופני מסלול.
מורשת שחיה עד היום
בזכות דמויות כמו נינה קושצ'יק, מרוצים היום פתוחים ושוויוניים יותר. היא לא רק שברה שיאים – היא שברה תקרות זכוכית. הרוח הספורטיבית, הלחימה בשוליים, והאמונה ש"המקום של נשים הוא גם על קו הזינוק", נשארו לעד.
