גם החודש, במסגרת שיתוף הפעולה עם Swift Optics, בחרנו יחד את ספורטאית החודש שלנו. והפעם מענף הקרוספיט – שיר לוי.
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"גדלתי במשפחה שכולם בה ספורטאים, כך שמבחינתי זו אף פעם לא באמת הייתה שאלה אם אעסוק בספורט. זה פשוט היה חלק ממני. הכול התחיל מאימון ניסיון בחוג התעמלות שאליו הצטרפתי עם חברה, ושם הבנתי עד כמה אני אוהבת את האקשן, את הקהל, את המדליות ובעיקר את תחושת הניצחון. בגיל 16 הפסקתי להתחרות בהתעמלות מכשירים, ובמשך ארבע שנים חיפשתי משהו שימלא את החסר הזה. חדר כושר אמנם שמר אותי פעילה, אבל הוא לא נתן לי את אותה תחושת הישג ותחרותיות שחיפשתי. יום אחד פנה אליי באינסטגרם בעל מועדון קרוספיט שראה סרטון שלי עושה הרבה מתח, והזמין אותי להצטרף לאימונים עם הקבוצה התחרותית שלו. משם כבר לא הייתה דרך חזרה.
ספרי על שגרת האימונים שלך
"שגרת האימונים שלי די אינטנסיבית. אני מתאמנת שישה ימים בשבוע. חמישה ימים אני עושה אימוני קרוספיט של כשעתיים, שלושה ימים משלבת ריצה של שעה ופעם בשבוע שוחה. יוצא שיש יומיים בשבוע שבהם אני עושה שני אימונים ביום. אורח החיים שלי סובב לחלוטין סביב האימונים – ההתאוששות, התזונה, השינה וההישגים הם חלק בלתי נפרד מהיום-יום שלי".
"לרוב אני מתחילה באימון קרוספיט שמורכב מ-5-4 חלקים: עבודה על כוח, הנפות אולימפיות, ג'ימנסטיקס, תרגילי אקססוריז לחיזוקים קטנים ולסיום חלק עצים של מטקון. אם יש ריצה באותו יום, אשתדל לבצע אותה בבוקר ואת הקרוספיט בערב. את השחייה אני משלבת ביום של הריצה הארוכה, וכך נוצר לי יום שהוא אירובי בלבד. בנוסף, יש לי יום אחד בשבוע שמוקדש למנוחה מוחלטת".
"בקרוספיט צריך להיות טוב בהכול ולעולם אי אפשר לדעת מה יופיע בתחרות הבאה. לכן הגיוון באימונים הוא קריטי. מבחינת תזונה, אני אוכלת בהתאם לעומס האימונים ומקפידה לספק לגוף את כל מה שהוא צריך כדי להגיע להתאוששות מלאה לפני האימון הבא. אני מקפידה מאוד על שעות שינה מספקות כדי למנוע פציעות, וכמובן משלבת גם תוספי תזונה כחלק מהשגרה. וכמובן שכל זה לא יכול להמשיך להתנהל בלי טיפולי ספורטתרפיה אחת לשבועיים-שלושה".
מהן המטרות הספורטיביות שלך לטווח הזמן הקרוב?
קודם כל, אני חלק מקבוצה בליגת הכושר הגופני בארץ. לקבוצה שלנו קוראים "ספרטנים". זו ליגה שמתפרסת על פני עונה שלמה, ובכל חמישה שבועות מתקיים משחק. כרגע אנחנו ממוקמים במקום השני בטבלה ושואפים להמשיך ולהתקדם. בנוסף, אני מתכוננת לתחרות האופן 2026 של קרוספיט העולמי – תחרות אונליין שנתית שמשמשת כמוקדמות למשחקים הגדולים בעולם, ומהווה יעד חשוב עבורי בכל שנה.
עוד תחנה משמעותית היא Athens Throwdown – אחת מתחרויות הקרוספיט הגדולות והנחשבות בעולם, בקטגוריית העלית הנחשקת. אירוע ברמה גבוהה שאני מאוד מתרגשת לקראתו. בהמשך השנה מחכה לי גם אליפות ישראל בקרוספיט, שתתקיים ביוני בירושלים ותימשך שלושה ימים. המטרה הברורה שלי שם היא להתחרות על התואר ולהפוך לאלופת ישראל בכושר גופני".
"בנוסף לקרוספיט, אני שוקלת להשתתף בקיץ בעוד שתי תחרויות של הרמת משקולות אולימפית – ענף שאני מרגישה שיש לי בו פוטנציאל ממשי לבלוט ולהצטיין, גם במכבייה שנדחתה משנה שעברה וגם באליפות ישראל".
מי המודל לחיקוי שלך?
"תמיד הייתה ותמיד תהיה האחת והיחידה סימון ביילס".
ספרי סיפור בלתי נשכח מתחרות
"לפני שנתיים, באליפות ישראל, עברתי את אחת החוויות המנטליות הכי מטלטלות שהיו לי בספורט. הגעתי לתחרות בכושר מצוין וסיימתי את המוקדמות במקום הראשון, כך שהציפיות ממני היו גבוהות מאוד. אבל הראש שלי בכלל לא היה על הרחבה. באותה תקופה הייתי במקום רגשי לא טוב בחיים, רגע לפני פירוק זוגיות, ופשוט לא הייתי שם מנטלית".
"את היום הראשון סיימתי במיקום נמוך ובתחושת ריסוק נפשי מוחלטת. עד כדי כך שבלילה במלון בכיתי בלי הפסקה. בבוקר של היום השני קמתי בלי חשק לעלות להתחרות בכלל. גם האיוונט הראשון של היום השני הלך לי רע – איוונט ג’ימנסטיקס שהייתי אמורה לסיים בו בטופ 3. שם כבר הרגשתי שאני מתפרקת. המאמן שלי תפס אותי בצד ופשוט צעק עליי להתעורר על עצמי".
"האיוונט הבא היה שילוב של הנפה כבדה תחת דופק גבוה עם ג'ימנסטיקס וכוח – אירוע שדורש גם גוף וגם נפש. לפני החימום מצאתי את עצמי שוב בוכה, בלי כוחות מנטליים להמשיך. ואז, משום מקום, הופיע החבר הכי טוב שלי והשותף העסקי שלי. הוא לקח אותי רחוק מההיכל, נתן לי פשוט לבכות ולהוציא הכול. כשנרגעתי הוא אמר לי משפט שלא אשכח: 'שיר, לא משנה מה עשית עד עכשיו ולא משנה מה המיקום שלך – יש עכשיו איוונט שהוא שלך. קחי אותו, תסיימי ראשונה, וזה יהיה הרגע שלך בתחרות הזאת. לכי תשטפי פנים, תעשי נשימות, ואני מחכה לך מול הרחבה בקהל".
"וזה בדיוק מה שקרה. עליתי לרחבה, נשמתי עמוק ופשוט ביצעתי הכי טוב שאני יכולה – ולקחתי את האיוונט הזה. מאותו רגע כבר לא עניין אותי הדירוג בטבלה. מה שהיה חשוב הוא שניצחתי משהו הרבה יותר גדול – ניצחתי את עצמי מנטלית. מהתחרות הזאת למדתי שיעור ענק: לפעמים הניצחון האמיתי הוא לא המדליה או המקום, אלא היכולת לקום ברגע הכי נמוך ולהוכיח לעצמך שאת חזקה יותר ממה שחשבת".
מה ה"גילטי פלז'ר" שלך באוכל?
"הערב שאחרי תחרות – פיצה, גלידה, יין, ואפס רגשות אשם".
מה דגם המשקפיים האהוב עליך ולמה?
משקפי HASTEN של סוויפט אופטיקס. שילוב של נוחות ואלגנטיות, אני מרגישה כל כך אלגנטית איתן בשיזוף או בהקפה של אחרי הריצה. הכי סטייל שיש.
מה המוטו שלך?
"איזון הוא הכוח האמיתי – בין גוף לנפש, בין עבודה למנוחה, בין שאיפות להנאה מהדרך. לדעת מתי ללחוץ ומתי לשחרר, כי שם נבנים ההישגים האמיתיים"
בשיתוף SWIFT OPTICS































