לכל ספורטאי וספורטאיות השבוע של שוונג
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"בתור נער, ממש לא הייתי טיפוס ספורטיבי. הברזתי משיעורי ספורט, לא אהבתי משחקי כדור, והאתגרים החושיים של מי שנמצא על הרצף האוטיסטי הקשו עליי במיוחד. גם כשההורים ניסו לרשום אותי לחוגים, לא התמדתי. רק לקראת כיתה י”א התחיל השינוי – נחשפתי באינסטגרם ובטיקטוק לדמויות ספורטיביות, ראיתי סרטונים של שחיינים ומפתחי גוף, והתחלתי לפתח מודעות עצמית. ניסיתי HIIT ו-TRX, ובהמשך גם ריצות. בתקופת הקורונה רצתי עשרה ק”מ, ולראשונה נהניתי. אחרי התיכון הצטרפתי לקבוצת כושר קרבי. לא הייתי מהחזקים, אבל למדתי לשבור מחסומים: חברתי, מנטלי, חושי. חזרתי לשחות אחרי 7 שנים, הפעם ברצינות עם שיעורים, ניתוח סגנון ומעקב אחרי שחיינים אולימפיים. כשנכנסתי לעולם הטריאתלון, דרך קבוצת הריצה וההיכרות עם קהילת “איירון פרוג’קט”, הבנתי שזה הייעוד שלי".
למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"יש כמה סיבות למה דווקא בטריאתלון: ראשית, מדובר בספורט אינדיווידואלי, אתה לא תלוי באף אחד. בתור מישהו על הרצף, מאז ומתמיד ספורט שקשור למשחקי כדור היה אתגר משמעותי עבורי, גם בגלל הקטע החברתי, שאתה תלוי בשאר חברי הקבוצה, וזה לא קיים בענף הטריאתלון. מאז שהתחלתי לרוץ ולרכוב ומאז שחזרתי לשחות, הרגשתי שאני ממש מתחבר לענפים האלה. אם יש ענף ספורט שמשלב את שלושתם? ברור שאני בפנים".
נועם קמפף בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
"בנוסף, הספורט הזה הוא לא ספורט רגיל – הראש משחק תפקיד מרכזי. מדובר באתגר מנטלי בנוסף לאתגר הפיזי, מה שגורם לי לבדוק את היכולות שלי. אני אוהב להוכיח לעצמי שאני מסוגל, למרות הקושי. בתור מישהו שחובב טיולים וטבע, מבחינתי כל תחרות ואימון הוא טיול. בענפים אחרים אתה מתחרה באולמות סגורים. בענף הזה אתה שוחה במקורות מים טבעיים, ברכיבות ובריצות אתה רואה נופים, אנשים ומקומות".
מה ענף הספורט האהוב עלייך?
"האמת שפעם הייתי עונה שחייה. היום אני לא בטוח. אני רק יכול להגיד, שזה משתנה מתקופה לתקופה".
היכן/עם מי אתה מתאמן?
"אני מתאמן בקבוצה הירושלמית "Iron Project", שמי שעומד בראשה הוא אמיר שחר. הסלוגן של הקבוצה הוא "We are family", ובהחלט זה כך. עוד לפני שהצטרפתי לקבוצה, וראיתי אותם מתאמנים באיצטדיון, הייתה לי אינטואיציה חזקה שלשם כדאי לי להצטרף. התמיכה, הפרגון, העידוד והאהבה אחד כלפי השני שם זה משהו יוצא דופן. אין יריבות ותחרותיות רעילה. גם יש יחס אישי לכל מתאמן, מפגשים קבוצתיים, מחנות אימונים, שיחות מוטיבציה ועידוד לפני תחרויות משמעותיות".
נועם קמפף עם חבריו באיירון פרוג'קט ב-TRI כנרת | צילום: פרטי
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועי אתה מקדישה לספורט?
"אני מתאמן כל יום לפי התכנית שלי. בממוצע אני משער שאני מקדיש בסביבות ה-12 שעות בשבוע, אבל לפני תחרויות כמו חצי ישראמן או איש ברזל, מדובר בעבודה מטורפת, והשעות השבועיות יכולות להגיע קרוב ל-20 שעות.
בנוסף לאימונים בתכנית, אני משתדל להכניס אימוני מתיחות, פילאטיס ויוגה, שהם לא פחות חשובים לדעתי".
ספר על תחרויות שהשתתפת בהם?
עד כה השתתפתי ב- 14 תחרויות טריאתלון, אבל ארבע מהן אני לא אשכח: טריאתלון אשדוד 2022 היה הטריאתלון הראשון שלי (לפני שהצטרפתי לקבוצה), בו התחרתי במקצה הספרינט. כל כך התרגשתי עד שפספסתי סיבוב של 10 ק"מ באופניים, ובריצה שכחתי את מספר החזה שלי. כשסיימתי, ראיתי שקיבלתי פודיום מקום שלישי, אבל אז התוצאות התעדכנו, וכתוב "נפסל". תחושה לא כיפית בלשון המעטה.
"התחרות השנייה זה החצי בצ'אלנג' ישראמן 2024, שזה חצי איש הברזל הראשון שלי. נוסף על כך, כשסיימתי, ראיתי שקיבלתי סלוט לאליפות העולם בשמורין, בסלובקיה, אז כמובן שזה רגע משמעותי ביותר עבורי. התחרות השלישית זו התחרות בסלובקיה – גם כי זו תחרות בחו"ל וזו חוויה בפני עצמה, וגם כי במהלך הרכיבה כמעט כל התזונה נפלה לי מהכיס, והייתי צריך להסתדר רק עם ג'לים בודדים ובלי כדורי מלח. התחרות הרביעית, שזה הכי משמעותי עבורי, זו תחרות צ'אלנג' רות האחרונה, איש ברזל מלא ראשון שלי".
נועם קמפף בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
שיא אישי מיוחד?
"חצי מרתון תל אביב 2025. סיימתי ב-1:35:18 שעות".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"לאורך הזמן פיתחתי משמעת עצמית, וכמו שאני מכיר את עצמי, אני יודע שאם אני לא אעשה את האימון, אני ארגיש נקיפות מצפון, אבל לדעתי הגורם העיקרי אלה החברים בקבוצה. מבחינתי להתאמן עם אנשים שאתה כל כך אוהב וכל כך טוב לך איתם, זה הפקטור העיקרי, זה הופך את האימונים לחוויה אחרת לגמרי, לא משנה מה רמת הקושי".
האם אתה מקפיד על תזונה נכונה?
"ברוב המוחלט מהזמן בוודאי, במיוחד בתקופות הכנה אינטנסיביות תחרויות".
נועם קמפף בצ'אלנג' רות | צילום: פרטי
על מה היית מוותר בספורט שלך?
"הייתי מוותר בשמחה על היקיצות המוקדמות בשלוש לפנות בוקר לפני תחרויות או אימונים".
ספרי סיפור בלתי נשכח?
בצ'אלנג' רות השנה קרו לי לא מעט הפתעות לא נעימות בלשון המעטה. בקילומטר העשירי בערך ברכיבה, במקום לפנות ימינה המשכתי ישר, ולא שמתי לב שהרחוב חסום באמצעות חבל. נתקלתי בחבל ונפלתי (מול מאות מעודדים, וזה היה מביך). למזלי לא קרה לי כלום, אבל במהלך הרכיבה, כשעצרתי אצל המכונאי, נודע לי שהמעביר נשבר ושהאוזן התעקמה. הוא לא הצליח לתקן אותו באופן מושלם, אבל מספיק כדי שאוכל לסיים את הרכיבה בבטחה.
"בנוסף, שכחתי להדק עד הסוף את נעלי הרכיבה שלי, ובקילומטר ה-130 בערך, הרגשתי כאבים איומים בכפות הרגליים, מה שהצריך ממני לעצור ולעסות אותן. הופתעתי בעיקר בריצה, שהצלחתי לרוץ בקצבים שתכננתי, למרות כל התקלות. האתגר הכי גדול עבורי בריצה, זה היה בקילומטר ה-40 בערך עם עלייה לא פשוטה. זה השלב שבו הרגשתי שהרגליים מתחילות להירדם, ופה הראש שיחק את התפקיד המרכזי. פשוט להתנתק וללכת נגד הגוף. למרות הכל, רגע השיא היה הכניסה לאצטדיון מפוצץ בקהל, כשאני עטוף בדגל ישראל עם סרט צהוב להחזרת החטופים, חוצה את שער הסיום ומתחבק עם שאר חבריי הקבוצה. זה הרגע שבו אמרתי – עשיתי את זה".
נועם קמפף בצ'אלנג' רות | צילום: פרטי
מי המודל לחיקוי שלך? (דמות נערצת):
"אנטונינה רזניקוב מהווה עבורי השראה. הסיפור שבו היא מתארת איך גילתה שהיא על הרצף ריגש אותי מאוד, ועצם העובדה שהיא אמרה שזה הכוח שלה, העצים את הביטחון שלי, בתור מישהו שהוא גם מאובחן על הרצף, ואני משער שלעוד רבים כמוני. חשוב לתת במה לספורטאים שלמרות שהם מתמודדים עם אתגרים פיזיים או נפשיים, ועדיין ממשיכים לשאוף גבוה, ולהגיע להישגים. יש לזה כוח אדיר".
המלצה על ספר/סרט שנתן לך השראה?
"שני מקורות השראה משמעותיים עבורי הם הסרט The Game Changers והספר Can't hurt me מאת דיוויד גוגינס. הסרט הוא על ספורטאי עילית מכל העולם (ספורטאי סיבולת, לוחמי MMA ומרימי משקולות), שסיפרו איך מעבר לתזונה טבעונית שיפרה עוד יותר את ההישגים את תהליך ההתאוששות שלהם והפחית דרמטית פציעות ודלקות. הסרט גרם לי עוד יותר להבין, והחדיר לי ביטחון שתזונה טבעונית לא רק מתאימה לאורח חיים ספורטיבי, אלא גם משפרת אותו".
נועם קמפף בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
הספר נתן לי השראה בנושא של כוח מנטלי. גוגינס היה ילד מוכה, עם בעיות קשב קשות, והפך ללוחם ב-Navy Seals, ולאחד מאנשי הסיבולת הקיצוניים בעולם. זה רק הוכיח לי שעם משמעת עצמית ונחישות, ניתן לפרוץ כל גבול אפשרי. הוא גרם לי להבין שעצם היותי על הרצף זה חלק מהזהות שלי, ולא מגבלה. אם פעם ניסיתי להסתיר, היום אני מנסה למנף את זה, ולנצל את היתרונות שהוא נותן לי. כמו שאומרים, לעשות לימונדה מהלימון".
