לעיתים מגיעים אליי לבניית תכנית אימון בחדר הכושר מתאמנת או מתאמן, ולמרות העבודה הקשה, הזיעה וההשקעה שניכרת מהסיפור שלהם, נשאלת כמעט תמיד אותה שאלה: "איך יכול להיות שאני לא באמת רואה התקדמות"?
לכתבות נוספות בנושא:
אתגר גיל המעבר: איך לרדת במשקל ולשמור על מסת שריר.
האם קריאטין גורם לעלייה במשקל? כן, וזה סימן שהוא עובד.
"מעיין הנעורים" האמיתי: תשכחו מהאימון המושלם, זו הדרך לאריכות חיים.
זו שאלה מעולה. כי לא תמיד הבעיה היא חוסר מאמץ – לפעמים בדיוק להפך. הבעיה היא שעושים הרבה דברים שעל הנייר נראים נכונים, אבל עובדים פחות ממה שחושבים, ולעיתים לא עובדים בכלל.
הטעויות החדשות בחדר הכושר
אם פעם הטעויות בעולם הכושר נבעו מחוסר ידע – היום, בחלקן, הן נובעות דווקא מעודף ידע. או ליתר דיוק – חוסר היכולת לזקק בין הטפל לעיקר.
אנחנו שומעים על אימונים קצרים, על פונקציונלי, על הקשבה לגוף, על גיוון. ואיכשהו, בלי לשים לב, לוקחים עקרונות שהם בבסיסם נכונים, אך מיישמים אותם בצורה שעלולה להרחיק אותנו מהתוצאה.
ופה נכנסות הטעויות ה"חדשות" של עולם הכושר. לא דברים שכולם יודעים שהם לא נכונים, אלא דווקא כאלה שנשמעים חכמים, עדכניים, ואפילו מקצועיים. ובדיוק בגלל זה – כל כך קל ליפול בהן. נצלול אל חמש הטעויות המרכזיות.
טעות 1: "קצר ויעיל" הפך ל"תמיד קצר"
אני מאוד אוהב אימונים קצרים. כשהם מתבצעים בעצימות הנכונה, בנפח ראוי ובטכניקה טובה – הם יכולים להיות מצוינים. יש לי מתאמנים שמגיעים ואומרים: "אני עושה אימונים קצרים, הבנתי שזה הכי יעיל". והם לא טועים. אימונים קצרים יכולים להיות יעילים מאוד.
אבל אז אני שואל: כמה סטים אתה עושה לשריר בשבוע? איך אתה מתקדם ממשקל למשקל? איך אתה יודע שאתה משתפר? וברוב המקרים – אין תשובה.
כי לקחנו רעיון נכון – והפכנו אותו לקיצור דרך קבוע. בפועל, מחקרים מראים שאפשר להתקדם גם עם נפח נמוך,
אבל קיים קשר ברור בין נפח אימון לבין היקף העלייה במסת השריר. יותר עבודה לאורך זמן מובילה לרוב ליותר תוצאות. כלומר: כן – אפשר להתקדם עם מעט. לא – זה לא אומר שזה מספיק לאורך זמן.
טעות 2: גיוון יתר במקום עומק
"אני עושה כל פעם משהו אחר כדי לא להתרגל". זה נשמע מתקדם. מגוון, יצירתי, מעניין. ושלא תבינו לא נכון – גיוון הוא עיקרון חשוב. הוא שומר על עניין, על מוטיבציה, ולעיתים גם עוזר להתמיד לאורך זמן. אבל כשמגזימים עם זה – מתחילה הבעיה.
כשאין קשר בין האימונים, אין חזרתיות, אין מדידה וההתקדמות הופכת לקשה מאוד. כי התקדמות דורשת משהו מאוד לא סקסי: לחזור על אותם דברים – ולהשתפר בהם. הגוף לא מתגמל גיוון. הוא מתגמל עומס שמתפתח לאורך זמן.
טעות 3: למדוד אימון לפי איך שהוא "הרגיש"
"היה לי אימון מטורף היום". מה זה אומר? שהיה קשה, שהזעת, שהרגשת שעבדת. וזה אחלה, באמת. אין כמו לצאת מאימון ולהרגיש שעשית משהו. אבל זה לא בהכרח אומר שהאימון היה אפקטיבי.
אנחנו רגילים לחשוב שתחושת מאמץ = תוצאה. אבל בפועל, הגוף לא תמיד מתקדם לפי איך שזה הרגיש, אלא לפי הגירוי שהוא קיבל. ואותו גירוי יכול להיראות ולהרגיש שונה מאוד מאימון לאימון. לכן חשוב שהגירוי יהיה מתוכנן, מדויק ומתמשך – ולא רק "מרגיש קשה".
טעות 4: פונקציונלי בלי עומס אמיתי
אני מאוד אוהב אימון פונקציונלי. תמצאו אותי מדבר בשבחיו כמעט בכל הזדמנות. אבל בפועל, לא מעט פעמים מה שקורה הוא: תנועות מורכבות, קואורדינציה, זרימה, תרגילים מרשימים – אבל בלי עומס מספיק.
ואז מתקבל אימון שנראה טוב, מרגיש טוב, אבל לא מייצר מספיק גירוי. הגוף לא מגיב ליצירתיות. הוא מגיב לעומס. פונקציונלי זה טוב, אך צריך לוודא שגם שאר העקרונות נשמרים בו וכי העומס מספיק.
טעות 5: "להקשיב לגוף" – בלי להבין אותו
"היום הייתי עייף אז הורדתי", "הרגיש לי כבד אז ויתרתי". משפטים שיצא לי לשמוע לא פעם ולא פעמיים. שוב – יש מקום להקשבה לגוף. זה חשוב מאוד. אבל בפועל, הרבה פעמים אנשים מפרשים אי נוחות כסימן לעצור. נשארים באזור נוחות (נוח מדי), ולא באמת מתקדמים.
האירוניה? הם מרגישים שהם מתאמנים "חכם". אבל עומס מושכל הוא לא אויב – הוא תנאי להתקדמות. הגוף צריך את העומס כדי לייצר אדפטציה, להתאושש, ולהגיע חזק יותר בפעם הבאה.
לסיכום
הטעויות של פעם היו פשוטות: לא ידענו. הטעויות של היום מתוחכמות יותר: אנחנו יודעים – אבל מפרשים לא נכון. אנחנו בוחרים לפי תחושה, לפי מה שנראה טוב, לפי מה שנשמע נכון. אבל הגוף לא עובד לפי תחושות. הוא עובד לפי עומס, גירוי, והתמדה לאורך זמן.
לא בטוחים? גשו למדריך או למדריכת חדר הכושר או הסטודיו שבו אתם מתאמנים ותבקשו הכוונה. ברוב המקומות – תקבלו אותה בשמחה.
הכותב: יוסי זאבי | מאמן כושר אישי ומדריך ספורט מוסמך מכון וינגייט.
התוכן נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה המלצה אישית. לפני התחלה או שינוי של תוכנית אימון יש לוודא כשירות גופנית.






























