הרבה זמן לא כתבתי כאן. האמת היא שהחיים שלי קצת השתנו בשנה האחרונה. היו תקופות שבהן הייתי עסוק יותר בדברים שקשורים לחיים עצמם ופחות בספורט, פחות בתחרויות ופחות בכתיבה. לפעמים החיים לוקחים אותנו לכיוונים אחרים, ואנחנו צריכים רגע לעצור, לחשוב, ולסדר מחדש את הדברים.
אבל עזבו את זה רגע. על זה אכתוב בטור אחר. יש לי מלא מה לומר. אבל כרגע יש משהו אחר שרציתי לשתף אתכם בו.
בימים האחרונים, בתוך כל המציאות הלא פשוטה שאנחנו חיים בה, מלחמה, חדשות קשות, הרבה אנשים שנמצאים בחוסר ודאות, מצאתי את עצמי חושב לא מעט על נתינה.
לא על נתינה גדולה, לא על פילנתרופיה של מיליונים, אלא על משהו קטן. משהו שכל אחד מאיתנו יכול לעשות. ואז עלתה לי מחשבה פשוטה מאוד: אנחנו קהילת רצים. אנחנו אנשים שיודעים לקחת מטרה ולרוץ עליה.
לירן להב רץ | צילום: פרטי
יש בינינו כאלה שרצים 20 ק"מ בשבוע, יש כאלה שרצים 50. ויש גם כאלה שרצים 100 ק"מ, ואף יותר. ובסוף השבוע אנחנו מסתכלים על השעון או על האפליקציה ואומרים לעצמנו "רצתי השבוע כך וכך קילומטרים".
ואז חשבתי לעצמי: מה אם הקילומטרים האלה יכולים להפוך למשהו מעבר לאימון? מה אם הם יכולים להפוך לאוכל עבור מישהו אחר? אז החלטתי לנסות.
כל ק"מ נספר
בשבוע הקרוב אנחנו יוצאים ליוזמה קטנה שנקראת "חסד השרון – קהילת הרצים למען נזקקים". הרעיון פשוט מאוד: כל רץ לוקח את כמות הקילומטרים שהוא רץ השבוע, ומכפיל אותה ב-1.8 ש"ח. למה הסכום הזה? כי במסורת שלנו זה מסמל ח"י – חיים.
רץ שהשלים 40 ק"מ בשבוע יתרום 72 ש"ח. רץ של 100 ק"מ יתרום 180 ש"ח. וכן הלאה וכן הלאה. וכמובן שכל אחד יכול לתרום כמה שהוא רוצה – יותר ק"מ, פחות ק"מ, לפי הרצון והיכולת.
רצים למען הנזקקים
לאן הולכת התרומה? כל התרומות מועברות לעמותת "לשובע", המפעילה בתי תמחוי, בתי נוער וגגונים לדרי רחוב ברחבי הארץ. במסגרות אלו מוגשות מדי יום כ-2,000 ארוחות חמות לקשישים בודדים ולכל מי שידו אינה משגת. לא פעם, עבורם, ארוחה זו היא הארוחה היחידה ביום.
אני לא יודע כמה כסף נצליח לגייס. אבל אני כן יודע משהו אחד: אם כמה מאות רצים ייקחו את הקילומטרים שהם כבר רצים ממילא ויחברו אותם למעשה קטן של נתינה – זה יכול להפוך למשהו הרבה יותר גדול.
לפעמים חסד לא מתחיל בכסף גדול. לפעמים הוא מתחיל פשוט בצעד הראשון. או במקרה שלנו – בקילומטר הראשון.
הכותב: לירן להב | מאמן ריצה וטריאתלון
