בסוף השבוע האחרון התקיימה תחרות איירונמן ניו זילנד. אחת מתחרויות המרחק המלא (3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה ו-42.2 ק"מ ריצה) הראשונות של השנה, שזימנה לא מעט שמות גדולים לקו הזינוק. בטור הנוכחי אני רוצה להתייחס בעיקר לשני ספורטאים מעניינים מאוד שהתחרו שם – קייל סמית' וכריסטיאן בלומנפלט.
סמית' פותח חזק מדי
נתחיל מקייל סמית'. קייל הוא טריאתלט ניו זילנדי מצוין שמגיע בעיקר מהמרחקים החצי ארוכים. הוא ספורטאי חזק מאוד במרחק חצי איש ברזל וגם במרחקים של T100. למעשה, קייל עשה איש ברזל מלא אחד בלבד בעבר, בשנת 2022. ומאז התמקד בעיקר במרחקים הקצרים יותר.
לכתבות נוספות בנושא:
כל ק"מ שווה תרומה: קהילת הרצים בישראל נרתמת למען הנזקקים.
תנינים על המסלול?! השחייה בתחרות הטריאתלון בוטלה מסיבה חריגה.
טלפונים סלולריים ומשקפיים חכמים בחוץ: החוקים החדשים באיירונמן.
אתמול הוא פתח את המרוץ בצורה פשוט מדהימה. קייל הוביל את התחרות מיריית הפתיחה. הוא יצא ראשון מהמים, המשיך להוביל גם ברכיבה, וירד לריצה כשהוא עדיין בפרונט ובפער של כ-5 דק' מכל מי שמאחוריו. גם בריצה הוא המשיך להוביל את המרוץ עד בערך קילומטר 21. אבל כאן מגיע החלק המעניין באמת.
View this post on Instagram
קייל עבד בעצימות מאוד מאוד גבוהה לאורך כל המרוץ. הקצב וההספקים שבהם הוא התחרה היו דומים יותר למה שאנחנו רואים במרחקים כמו חצי איש ברזל או T100, ופחות למה שבדרך כלל מחזיקים במרחק של איש ברזל מלא.
ופה מגיע החוק האכזרי של המרחק הזה. כאשר אתה עובד בעצימות גבוהה מדי לאורך שעות, בסופו של דבר הבום מגיע. באיש ברזל כמעט בלתי אפשרי להימנע מזה. המרחק כל כך ארוך, והעומס הפיזיולוגי על הגוף כל כך גדול, שגם אם אתה מצליח להחזיק שחייה, רכיבה וחלק גדול מהריצה בקצב גבוה, בסופו של דבר העייפות המצטברת של הגוף מתחילה לדבר.
וזה בדיוק מה שקרה לקייל. בסביבות קילומטר 21 בריצה התחילו להגיע התכווצויות קשות והוא התחיל להידרדר אחורה. מהספורטאי שהוביל את המרוץ במשך שעות, הוא מצא את עצמו בסופו של דבר מסיים במקום ה-11.
View this post on Instagram
זכרונות מרות
דבר דומה כמו שקרה לקייל סמית' קרה לי גם, לפני 11 שנים בצ'אלנג' רות בגרמניה. הייתי ילד צעיר באופן יחסי. פתחתי את הרכיבה בקצב מסחרר. גבוה יותר ממה שהייתי אמור, עם חלום לעשות סאב-11. בקילומטר ה-120 ברכיבה, התחילו לי התכווצויות קשות מאוד, שהפכו לכיבוי כללי של מערכת העצבים ולחוסר שליטה כללי על הגוף.
הפולסים החשמליים שעברו לי ברגליים היו כל כך כואבים, שצעקתי מכאב בצד הדרך. הדרך היחידה לסיים את התחרות הייתה להתגלגל עוד 60 ק"מ וללכת חלק ניכר מהמרתון. מעבר לכך, החל אצלי תהליך של היפונתרמיה, שזה דילול מלחים בגוף, אי יציאת שתן לאורך כל התחרות, ותשישות מסוכנת. איכשהו, אחרי 12:37 שעות הגעתי לקו הסיום במצב לא טוב בכלל, ומיד פוניתי לטיפול רפואי.
איש ברזל זה לא צחוק חברים. ניהול תחרות חייב להיות מדויק ומבוקר בכל היבט.
התקלה של כריסטיאן בלומנפלט
הסיפור השני מגיע מבלומנפלט, הנורווגי המטורף. אחד הספורטאים הכי חזקים שיש כיום בעולם הטריאתלון, גם על הנייר וגם בשטח. אבל גם אצלו המרוץ לא הלך חלק. בשלב מוקדם יחסית של הרכיבה הוא סבל מתקלה טכנית באופניים: האיירובר הימני שלו נשבר. מה שאומר שהוא רכב את רוב 180 ה-ק"מ עם איירובר שמאלי בלבד!
View this post on Instagram
מי שמכיר את המרחק הזה יודע שזה לא רק עניין טכני. כשאתה רוכב מרחק כזה בתנוחה שאינה התנוחה הרגילה שלך, הגוף משלם על זה מחיר. זה משפיע על השרירים שעובדים, על היציבות על האופניים, על הדיווש, על אופן פיזור הכוח, ועל הדרך שבה הגוף מתנהל לאורך שעות.
וההשפעה הזו מגיעה איתך גם לריצה. בלומנפלט אומנם ירד מהאופניים במקום השלישי, אבל כשהגיע לריצה היה ברור שמשהו לא עובד כמו בדרך כלל. הריצה שלו הייתה איטית יותר מהקצב הרגיל שלו, והתקלה ברכיבה השפיעה פיזיולוגית ושרירית על הגוף שלו. בסופו של דבר הוא סיים את המרוץ במקום השישי, כשעל הנייר הוא המנצח בכל תחרות אליה הוא מזנק.
המסקנה עבורנו
הדבר החשוב ביותר שאפשר ללמוד משני המקרים הוא שאיש ברזל מלא הוא לא "זבנג וגמרנו". זה לא מרחק שבו אפשר לבוא ולהתפוצץ על הקצב ולקוות לטוב. זה מרחק שצריך להיות מתוכנן ומנוהל בקפדנות, בהספקים הנכונים, בקצבים הנכונים, ובניהול עומס מדויק לאורך כל היום.
כי במרחק כזה ארוך, גם עצימות מעט גבוהה מדי לאורך זמן, וגם תקלה קטנה בציוד יכולות להשפיע על הגוף בצורה משמעותית ולשנות לחלוטין את התוצאה של המרוץ. וזה בדיוק מה שעושה את המרחק הזה כל כך אכזרי… וכל כך מרתק.
עטורי הניצחון והתהילה
בסופו של יום – המנצח באיירונמן ניו זיולנד היה טרבור פולי האמריקאי, שניצח בשנה שעברה גם את איירונמן לייק פלאסיד. פולי היה הכי יציב על המסלול וניצח הרבה הודות למרתון של 2:35:42 שעות. זמנו הסופי היה 7:46:44 שעות. במקום השני סיים פייר לה-קור הצרפתי. ספורטאי שהגיע הרגע מהמרחק האולימפי וזה איש הברזל הראשון שלו. הוא הגיע 1:42 דקות אחרי פולי.
View this post on Instagram
השלישי שסגר את הפודיום הוא האמריקאי הוותיק מאט הנסון, עם מרתון של 2:34 גבוה. הוא היה הרץ המהיר ביותר על המסלול. ספורטאי שכמעט ופרש בעונה הקודמת מטריאתלון מקצועני. הוא סיים על 7:50:39 שעות, 24 שניות לפני ג'ק מודי המקומי.
אצל הנשים, קאט מת'יוז השיגה את הניצחון עם 8:28:55 שעות. מי שזכתה שלוש פעמים בתואר סגנית אלופת העולם של איירונמן רוצה השנה לעלות מקום אחד למעלה על הפודיום. והיא בהחלט פתחה היטב את העונה. האנה ברי סיימה שנייה עם 8:39:57 שעות ולוטה ווילמס ההולנדית שלישית עם 8:41:20 שעות.
תמרה ג'ווט הקנדית סיפקה את הריצה המרשימה ביותר עם 2:42:40 שעות במרתון. היא הלכה והתקרבה אל המובילות, אך נותרה בסופו של דבר מחוץ לפודיום לאחר שסיימה 1:22 דקות מאחורי וילמס.
הכותב: לירן להב | טריאתלט ומאמן טריאתלון וריצה. לטיפים נוספים מלירן לחצו כאן.
