מתישהו בשנות התשעים נכנסה למיינסטרים דיסיפלינת רכיבה חדשה בשם "אופני הרים". הטריאתלון כבר היה קיים אז, הוא "הומצא" כשני עשורים מוקדם יותר. זה לא לקח הרבה זמן לפני שמישהו עלה על רעיון לשלב ביניהם. לעשות טריאתלון הכולל שחיה, רכיבה, וריצה, רק בשטח.
שחייה בים או באגם כרגיל, ואז רכיבת שטח אמיתית כנהוג בתחרויות אופני הרים, וריצת שטח אמיתית כנהוג במרוצי שטח. המרחקים שנקבעו ומאז די התקבעו ניסו לנרמל את הזמנים לטריאתלון אולימפי מסורתי בכביש. 1.5 ק"מ שחייה, 30 קילומטרים רכיבת שטח (במקום 40), ואז עשרה קילומטרים של ריצת שטח. בפועל, כתלות בקושי הטופוגרפי של הרכיבה והריצה ובקושי הטכני שלהן, למרבית המתחרים מדובר בתחרות ארוכה יותר מטריאתלון אולימפי קלאסי. לא ארוכה אולי כמו חצי איש ברזל אבל משהו באמצע, בין לבין. כך שמדובר באתגר סבולת די ארוך ולרוב קשה למדי. בדיוק כמו שהרבה ספורטאי מאסטרס חובבים אוהבים.
בדומה לאיש הברזל, טריאתלון השטח הראשון התקיים בהוואי ושמו המקורי היה "אקווטרה" שבהמשך השתנה לשם "אקסטרא" (XTERRA) כחלק משיתוף פעולה מסחרי עם חברת הרכב "ניסן". בעקבות ההצלחה של התחרות הראשונה התפתח בהדרגה סבב תחרויות בינלאומי ונוסדה אליפות העולם בטריאתלון שטח. עד הקורונה האליפות התקיימה בכל שנה בסוף אוקטובר במאווי בהוואי.
ליאור זך מאור בקו הסיום ב-XTERRA יוון | צילום: פרטי
הקשר שלי לטריאתלון שטח
את הקשר שלי לתחום הסבולת התחלתי מאופני הרים. בסוף שנות התשעים נסעתי לבקר חבר טוב שגר באוסטריה. הוא סיפר לי שהוא התחיל לרכוב על אופני הרים ושזה ספורט מדהים. לא היה לו קשה לשכנע אותי לנסות וחזרתי ארצה עם זוג אופני הרים חדשים בקרטון. התחלתי לרכוב ומשם התגלגלתי בהדרגה גם לטריאתלון. למעשה את הטריאתלון הראשון שלי שהיה באילת עשיתי עם אופני הרים. פשוט זה מה שהיה לי אז. אבל היו גם תחרויות טריאתלון ודואתלון בשטח באותה תקופה.
דואתלון רמת השרון לזכר ניר פורז, שהיה אירוע מרשים ומשמעותי מאוד בלוח התחרויות השנתי, כלל מקצה אופני הרים בשדות התותים המוכרים לנו ממרוץ אייל. החול תמיד היה אתגר רציני גם ברכיבה וגם בריצה. המנצחים זכו בכרטיסי טיסה מתנת אלעל וגם שאר הפרסים היו מכובדים למדי.
"טריעתלית" הייתה תחרות טריאתלון עם מקצה שטח שנערכה באזור עתלית לזכר ד"ר גיא דוד וגם בה יצא לי להשתתף בזמנו. שחייה בים, רכיבה וריצה באזור ברכות הדגים של נווה ים. בהמשך נערכו דואתלונים ברמת הגולן ובשפלה, וכמה שנים מאוחר יותר היה מקצה משולב רכיבה+ריצה בשטח עם מיקום משוקלל באירוע הדזרט צ'אלנג' בים המלח.
ליאור זך מאור בטריאתלון השטח בעתלית לפני 25 שנה | צילום: פרטי
כל האירועים האלה לא החזיקו מעמד ולא שרדו. יכול להיות שהשוק לא היה מספיק בשל לאירועי מולטי ספורט בשטח. להבדיל מהיום, מרבית הטריאתלטים בזמנו היו "רק" טריאתלטים. הם רכבו בכביש והאופציה של שטח ואופני הרים אפילו לא עלתה במוחם כנראה.
אני אישית אומנם המשכתי לרכוב שטח כל השנים והשתתפתי כמה פעמים באפיק ישראל, בסמרתון, ואפילו בקייפ אפיק בדרום אפריקה. אבל הענף העיקרי שלי היה טריאתלון ארוך בכביש, ובעיקר איש הברזל. בטריאתלון בשטח לא השתתפתי מעל עשרים שנה.
ואז נכנסתי לסבב
באביב 2022 מצאתי סוף סוף חלון זמן פנוי ונסעתי להשתתף בפעם הראשונה בטריאתלון שטח מסדרת "אקסטרא" הבינלאומית באגם גארדה באיטליה. סיימתי על הפודיום בקטגוריה והעפלתי לאליפות העולם שהתקיימה בדולומיטים באיטליה בסתיו באותה שנה. לפני שנתיים השתתפתי בתחרות נוספת מהסבב בצ'כיה, ובאפריל האחרון התחרתי במהדורה היוונית. סיימתי על הפודיום וקיבלתי את הזכות להשתתף שוב באליפות העולם.
אחרי כמה שנים באיטליה, השנה אליפות העולם של סבב טריאתלון השטח תתקיים בניו מקסיקו ארצות הברית. הפעם, אני הולך על זה ואעמוד שם על קו הזינוק בחודש אוקטובר. בסדרת הכתבות הקרובה, בשיתוף גרמין ישראל, אחשוף את הקוראים להכנות שלי לתחרות, ציוד, ביגוד, תזונה, ואימונים, וכמובן אדווח מהתחרות עצמה.
