שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

דניאל קרן, מאמן מרחיק לכת

האם זהו מרוץ האקסטרים הקשה בעולם?

היא בהחלט קשוחה ועומדת בכל הקריטריונים להיות התחרות הקשה בעולם, דניאל קרן עם עוד ארבעה אנשי צוות התאמנו לקראתה שנה שלמה ויצאו למרוץ של 671 ק"מ

הפרק הראשון בסדרה | פרק 02


בעידן פריחת הספורט העממי והספורט התחרותי, אתגרי "הכאילו" כגון "הישרדות" ודומיהם, האתגרים למי שכבר התנסה באולטרה מרתון, באיש ברזל, בשחיית מים פתוחים הולכים ונעשים מורכבים וקשים יותר ויותר ובהתאם קטגוריית ה-Adventure Racing תופסת תאוצה עצומה בשנים האחרונות. תחרויות אלו אינן כפופות לסט חוקים ותקנון נוקשה, למעט אלו שמציבים מארגני התחרות שמבחינתם הכלל האולטימטיבי הוא: "כל המקשה הרי זה משובח". תחרויות אלו בדרך כלל מורכבות ממספר קטעי תחרות רצופים המשלבים פעילויות שונות: הליכה/ריצה, טיפוס צוקים, אופני הרים, ראפטינג, רכיבת סוסים, סאפ, סנפלינג, שייט והכול תוך כדי ניווט בעזרת מצפן ומפה.

כזו היתה תחרות ה-Eco Challenge שנערכה בפיג'י בסוף 2019. לאורך המסלול של 671 קילומטרים התחרות בה השתתפו 66 קבוצות מרחבי העולם התהדרה בשם World's Toughest Race – התחרות הקשה בעולם. יש מי שמתאר את התחרות הזו כתחרות ש"אוכלת איש ברזל לארוחת בוקר" (The race for those who have Ironman for breakfast).

התחרות היא בין קבוצות מעורבות גברים ונשים של ארבעה מתחרים ואיש צוות לוגיסטי, המתחרים תחת אותו דגל של מדינה. הקבוצה, חייבת להתחיל ולסיים את התחרות כיחידה אחת. אם אחד מחברי הקבוצה פורש או מסיבה כלשהי לא מגיע לקו הסיום כל הקבוצה נפסלת. לדרך יצאנו אלעד בנימין, אחד מספורטאי הסבולת המובילים בישראל אם לא המוביל ביניהם. מאחוריו אינספור הישגים כגון האולטרה מרתון של עמק המוות, מרתון הסהרה, ווסטרן סטייטס, ספרטתלון, ארץ' טו ארק הכולל את חציית הלה מאנש בשחייה, תחרויות איש ברזל וגם – האקו צ'אלנג' בפיג'י.

חברת צוות נוספת היא לינור קליגר-צרפתי מאושיות השייט בארץ ובעצמה אלופת העולם, בן אנוש שעל שמו רשומים שיאי גינס ושיאי עולם בשחיית מים פתוחים, וגם עמית ויינר, מפקד יחידת 669 בעברו וספורטאי תחרותי בניווט רגלי, אופנועים ואופני שטח ואני, דניאל קרן שטיפסתי לפסגת האוורסט, חציתי את מדבר סהרה בריצה, טיפסתי על צוק אל קפיטן ביוסמיטי פארק בקליפורניה, אולטרה מרתון באנטרקטיקה ואיש ברזל.

חברי המשלחת הישראלית. משמאל: עמית ויינר, לינור קליגר-צרפתי, בן אנוש, אלעד בנימין ודניאל קרן | צילום: באדיבות דניאל קרן

לאליפות העולם מגיעים ספורטאים מליגה אחרת. כאלה שהמציאו את המונח סבולת והביאו את המושג קצה גבול היכולת לרמות חדשות. הקבוצות המובילות יכולות להתחרות במשך 5 ימים ללא שינה, לחתור בקייאקים 12 שעות, לרכוב 200 ק"מ בשטח ולהמשיך לעוד שלושה ימי תחרות. בתחרות האקו צ'אלנג' שהשתתפתי בה בניו-זילנד לפני שנים רבות  לקבוצה המקומית היתה אסטרטגיית תחרות פשוטה: מתחילים ולא עוצרים עד קו הסיום. 5 ימים רצופים של תחרות. לאמריקאים המפונקים היתה אסטרטגיה אחרת: כל 24 שעות פעילות שעה אחת של שינה (אם אפשר לקרוא להנחת הראש על הברכיים ועצימת העיניים שינה).

לקו הזינוק מגיעות הקבוצות הטובות בעולם: אלופי עולם ברכיבת אופני הרים, אלופי עולם בקייאקים, אתלטים וטריאתלטים ברמה בינלאומית, לא אנשי ברזל כי אם אנשי פלדה עם חישורי טיטניום. ובכל זאת, בתחרות המפרכת הזו נכשלים בתחרות גם הטובים ביותר, משום שהכושר והיכולות הפיזיות הן דרישה מקדמית שמובן מאליו שמי שלא התכונן בדבקות ובהתמדה במשך שנה אז אין טעם שיעמוד על קו ההתחלה. הקושי המנתץ חלק גדול מהקבוצות מורכב ממשך התחרות השוחק גם את החזקים ביותר, גם בהיבט הפיזיולוגי ולא פחות מכך בהיבט הפסיכולוגי.

התמודדות עם קושי פיזי מאוד לא מתון בתנאי קור, חום ועייפות קיצוניים מצריך הרבה אורך רוח, סבלנות, ניסיון ושלווה. המרקם החברתי של קבוצה הופך לעתים לעדין ושברירי ביותר אחרי שניים או שלושה ימי תחרות. העייפות, הקור, הרעב והצורך לקבל החלטות עשרות פעמים ביום הופכות את היחסים הבין חברתיים לפצצת זמן. ויכוחים על מי אשם בטעות הניווט, תחושות קיפוח בסגנון "אני סוחב פי שניים יותר ציוד ממנו", האשמות הדדיות בסגנון "בגללך נצא מהתחרות" שואבות את אנרגיות חברי הקבוצה. מהר מאד ויכוח הופך לריב, דיון להטחת האשמות והמרקם הקבוצתי מתפורר. כשאין תמיכה חברתית, כשהקבוצה אינה מלוכדת הסיכויים לסיים את התחרות קטנים באופן ניכר.

היחיד והקבוצה נבחנות לא רק ביכולות הפיזיות שלהן | צילומסך יוטיוב

קצת כמו בספורט קבוצתי, הקבוצה מנצחת או מפסידה לא רק כפונקציה של היכולת האישית של שחקני הקבוצה, אלא גם כפונקציה של ההרמוניה הבין קבוצתית, כפונקציה של הדבק המלכד. בכדורסל הדבק המלכד צריך להחזיק 40 דקות, בתחרויות ה-Adventure Racing (בקיצור AR) צריך להחזיק בחום ובקור, בעייפות ובכעסים, ביום ובלילה במשך חמישה, שישה ולפעמים גם 10 ימים. בין יתר הדברים היפים של AR זה אחד הבולטים בניהם. הקבוצות נבחנות לא רק ביכולות הפיזיות שלהן. על כך אין עוררין. מדובר על חיות אדם, אנשים שנמאס להם מתחרויות איירונמן, שזכו כבר באליפויות, שהכושר שלהם עילאי. המבחן האמיתי הוא מבחן של האישיות. מבחן בתנאי קושי ומצוקה. מבחן לחברות, מבחן לסובלנות, לנדיבות ולעבודת צוות.

אנחנו למזלנו, שרדנו את התחרות בהרמוניה נפלאה שהשאירה טעם של עוד. הנה טעימה ראשונה מהתחרות שתשודר באמזון פריים. בפרק הבא נעסוק בשנה של ההכנות והאימונים לקראת הנסיעה.


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2 thoughts on “האם זהו מרוץ האקסטרים הקשה בעולם?

  1. Avatar אילת הגיב:

    באף מקום לא נכתב לאיזה מקום הגיעה הקבוצה הישראלית. אשמח לדעת

  2. Avatar ארז הגיב:

    הם לא סיימו. הקבוצה האחרונה שסיימה הייתה במקום 45.
    אבל! מרשים ביותר! אני לא חושב שמי מאיתנו היה שורד את השלב הראשון…
    אפילו להשתייך לקבוצה שהתחילה את המירוץ זה כבר כבוד ענק.

    https://obstacleracingmedia.com/ocr-news/eco-challenge-worlds-toughest-race-results-and-breakdown/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות