הטיפוס לפסגת אורסייר מארלט הוא לא בדיוק הקשה ביותר בטור דה פראנס. רק שבעה קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 6.7%. מחר (רביעי) הרוכבים יגיעו אליו יום לפני הטיפוס לאלפ דואז, המפורסם ממנו בהרבה. אבל במרוץ שבו ההרים הם לא פחות גיבורים מהרוכבים, אורסייר מארלט סיפק את אחד הרגעים האייקוניים בהיסטוריה של הטור, ואת אחד הגיבורים הטראגיים שלו – לואיס אוקניה. "גלגלי ההיסטוריה" חוזרים לסיפורו של רוכב מקולל.
לכתבות נוספות בנושא:
- שבוע שובר רגליים באלפים: מה נותר לרוכבים עד לסיום הטור דה פראנס?
- סערה בפלוטון: האם בדיקות הפתע הליליות הובילו להתרסקות של וינגגור?
- טור דה פראנס, קטע 15: אוונפול ניצח את פוגצ'אר באלפים ועלה למקום השני
קריירות של רוכבי אופניים בחצי הראשון של שנות ה-70' נמדדות אחרת. ככה זה כשאתרע מזלך להתמודד מול אדי מרקס, הרוכב הטוב בכל הזמנים. אבל, אוקניה לא רק שלא פחד מהקניבל, הוא אפילו הביס אותו. אבל בעוד מרקס מקבע את מקומו בענף, אוקניה המקולל נשכח.
מנהג פרדות לאלוף: הילד שלא פחד ממרקס
הוא נולד שלושה חודשים לפני סוף מלחמת העולם השניה למשפחה קשת יום, בכפר כ-150 ק"מ מזרחית למדריד. כשהיה נער, המשפחה עברה לצרפת, שם עבד כנהג פרדות, עד שהצליח לחסוך מספיק כסף לקנות אופניים. "זה היה אחד הימים המרגשים בחיי", סיפר לימים.
בגיל 18 החל להתחרות, ובאחת התחרויות קיבל זר מנצחים מנערה בת גילו, ולימים אשתו. ב-1968 חתם בקבוצת Fagor הספרדית וזכה באליפות ספרד, שבאותה שנה נערכה באופן יוצא דופן כמרוץ נגד השעון . זמן קצר לאחר מכן נולד לו בן. החיים נראו נהדרים, ואז אביו מת מסרטן ואוקניה נאלץ לכלכל את אמו וארבעת אחיו. כבר אמרנו שהוא היה מקולל?
אוקניה היה מטפס מצוין ושען טוב, אבל טקטיקן חלש בהרבה. הוא סיים שני בוולטה של 1969, לאחר שיצא למתקפה בהרים אבל בסוף נשבר והפסיד זמן רב לרוז'ה פיניון, אלוף הטור ב-67'. "עשיתי טעות כשאמרתי לו שאני לא במצב טוב", הודה. חודש וחצי לאחר מכן התרסק בטור דה פראנס ופונה לבית החולים. הקללה ניצחה שוב.
ב-1970 הוא עבר לקבוצת BIC הצרפתית וסיים שני בפריס-ניס אחרי מרקס, שהגדיר אותו לאחר מכן כיריבו העיקרי. הוולטה באותה שנה היה מרוץ מוזר מלא באירועים משונים על הכביש ומחוצה לו. בקטע למדריד, ג'וני שלק (אביהם של פרנק ואנדי) רכב כל כך מהר, שהמארגנים נתפסו לא מוכנים בקו הסיום וביקשו משלוש נשים בקהל להעניק את הפרסים למנצחים. כל זה לא שינה לאוקניה, שניצח בוולטה בזכות היתרון שלו בקטעים נגד השעון.
המטרה הבאה היתה הטור. והסרת הקללה. אבל זה לא ממש עבד. ב-1970 הוא אמנם ניצח בקטע אחד, אבל חלה וסיים רק במקום ה-31, יותר משעה אחרי הקניבל. שנה לאחר מכן יחסי הכוחות התערערו, והכל התחיל בפוי דה דום האגדי. כשהר הגעש עטוף בערפל, אוקניה יצא לבריחה. ומרקס לא הצליח להגיב. אמנם בסוף הקטע ההפרש ביניהם היה רק 15 שניות, אבל ההרגשה היתה שמשהו השתנה.
היום שבו עולם האופניים נעצר: הרגע של אורסייר מארלט בטור דה פראנס
שלושה ימים לאחר מכן יחסי הכוחות השתנו לגמרי. בקטע של 134 ק"מ באלפים, שהסתיים באורסייר מארלט, אוקניה תקף בלי רחמים, ומרקס הגדול נשבר. הוא סיים כמעט תשע דקות אחרי הספרדי. עולם האופניים היה בהלם. לנצח את מרקס היה נדמה כבלתי אפשרי, על אחת כמה וכמה להביס אותו ככה. אבל לצערו של אוקניה, את מרקס היה אפשרי לנצח, לא את הקללה.
כמה ימים לאחר מכן הדבוקה הגיעה לפירנאים, אוקניה רק היה צריך להישאר על הרגליים כדי לזכות בחולצה הצהובה. אבל זה לא קרה. מרקס יצא להתקפה אחר התקפה, עד שבאחת מהן נפל. אוקניה שרכב אחריו לא הצליח לעצור ונפל גם הוא. מרקס קם מהר והמשיך לרכוב. אוקניה התעכב, וכשקם יופ זוטומלק פגע בו והוא נפצע. מרקס רכב לניצחון, אוקניה פונה לבית החולים.
אדי מרקס. סיים הפעם כמפסיד | צילום: Gorgio Lotti, Wikimedia
שנה לאחר מכן, כשהוא במקום השני בטור, אחרי מרקס, לקה בדלקת ריאות ופרש. "זו קללה", אמר. ב-1973 סיים שני בוולטה, אחרי מרקס כמובן. כשהטור של 1973 החל, חתול שחור עבר על הכביש, והפיל רוכב GC אחד. אתם כבר יכולים לתאר את מי… אבל הפעם, הוא הצליח לקום, ואף להפוך לספרדי השני שזוכה בטור. הוא ניצח בשישה קטעים, כולל שוב בפוי דה דום וניצח בהפרש של כמעט 16 דקות. אוקניה נכנס לספרי ההיסטוריה באופן שבו תמיד חלם. הבעיה היחידה – הקניבל נעדר באותה שנה.
אוקניה השיג מספר תוצאות טובות לאחר מכן, כולל מקום שלישי באליפות העולם ושני בוולטה, אבל הטור היה הניצחון הגדול האחרון שלו. הסגנון האגרסיבי והתאונות הרבות השאירו חותם בגוף. וגם הקללה כמובן. במהלך שחייה עם רוכבים נוספים הוא עמד על אבן חדה ונחתך לו גיד. במרוץ הכנה קטן לקראת הטור של 1974 הוא התרסק ונמנע ממנו להגן על התואר. "כשהייתה תאונה לא היה צריך לשאול מי נפצע, זה תמיד היה לואיס", אמר ברנאר טבנה, פעמיים אלוף הטור. חברו לקבוצה של אוקניה, מייקל רייט, אמר שהוא היה "כמעט מקולל".
"הוא לא רכב כדי לנצח, הוא אהב את הקרב"
"הבעיה הכי גדולה של בעלי היתה שהוא לא רכב כדי לנצח", אמרה אשתו של אוקניה ז'וסיאן לביוגרף שלו. "הוא אהב את הקרב. הוא אף פעם לא הקשיב, הוא פשוט עשה מה שהוא רצה. אם היה חושב על דברים לפני, היו רשומים על שמו הרבה יותר ניצחונות".
ב-1977 הוא פרש, אבל הקללה לא הסתיימה רק מפני שירד מהאופניים. ב-1980 החליט להשתתף בראלי והתרסק ונפצע. מצבו הבריאותי הידרדר והוא חלה בסרטן. הוא סבל מדיכאון, ולאחר שמזג האוויר פגע ביבול הגפנים שלו האו הסתבך בחובות. מרקס הצליח לשכנע יבואן בלגי להזמין כמות גדולה מהיין של אוקניה, אבל זה לא היה מספיק. ב-1994, בגיל 48 בלבד, אוקניה שם קץ לחייו והתאבד.
למרות הכל, הוא השאיר חותם גדול על ענף האופניים, וייזכר כמי שהצליח להביס את מרקס הגדול בשיאו, על הכביש שמוביל לפסגת האורסייר מארלט. או כפי שכתבו בל'אקיפ, "לדבר על מרקס מבלי להזכיר את אוקניה זה כמו לדבר על השמש מבלי לומר מילה על הצל שהיא מטילה".
