עבור ספורטאי סבולת מולטי-דיסיפלינריים האביב והסתיו בישראל זה קצת כמו חנות ממתקים. יש כל כך הרבה אפשרויות, בכל כך הרבה מרחקים, אזורים, מסלולים, ופורמטים שלפעמים ממש קשה לבחור. מארגני האירועים אוהבים את התקופות האלו של בין קיץ לחורף ובין חורף לקיץ ובצדק רב. לוח התחרויות מוצף והרבה פעמים תאריכים קצת מתנגשים וצריך לתעדף ולקבל החלטות קשות. למה להירשם ועל מה לוותר הפעם.
במצבים כאלה, אני בדרך כלל שואל את עצמי האם עדיף לי להשתתף באירוע שהכי יקדם אותי ויחזק אותי במקומות שאני חלש בהם, או באירוע שהכי מתחשק לי להשתתף בו. ראש מול לב. אם אני בתקופה של הכנה לתחרות משמעותית הראש מקבל עדיפות על פני הלב. במצבים אחרים אני הולך עם הלב – באיזה אירוע הכי בא לי להשתתף.
בסופ"ש האחרון חרגתי ממנהגי והחלטתי להימנע מהבחירה הזאת ופשוט להשתתף בשני אירועים שונים בימים עוקבים. בדרך כלל זה קצת "תפסת מרובה לא תפסת" ואני לא בעד. לא לעצמי ולא לספורטאים שאני מלווה מקצועית. אתה מתחרה בחשש באירוע הראשון ולא מפסיק לחשוב על האירוע הבא, ואז באירוע השני אתה עייף פיזיולוגית ומנטלית מהאירוע הראשון ומשלם על זה.
ליאור זך מאור בסובב עמק | צילום: Sportphotography
שישי: חצי מרתון שטח בהוקה-סובב עמק
ביום שישי בבוקר התגלגלתי באוטו בירידה מנופית לבית לחם הגלילית במשך שתיים עשרה דקות והגעתי למתחם האירוע בחוות התבלינים. מיקום מושלם לאירוע סבולת עם חניה ותשתיות קבע מעולות. ומצד שני, לא באמצע יישוב וכדומה.
סובב עמק הוא מרוץ שטח צפוני ותיק מאוד שעבר כמה שינויים ומהדורות. במקור בהזורע ביוזמתו של שי חזן, אחר כך עין השופט, ובשנתיים האחרונות עמק יזרעאל-רמת ישי עם תמיכה מקבילה של שתי המועצות.
הגעתי עוד לפני הזריחה, אבל המקום היה שוקק למדי והמקצים הארוכים כבר היו בעיצומם. אספתי את ערכת המשתתף והלכתי להתארגן ולעשות חימום לקראת הזינוק. בדרך עוד הספקתי לפגוש כמה וכמה פרצופים מוכרים כולל מאיר קנר מהוקה, עידן מפיק התחרות, ויעל מקל, שתמיד מקבלת את פנינו ביחד עם אילן בשער הסיום של צ'אלנג' ישראמן.
ליאור זך מאור בסובב עמק. שלישי כללי ושני בקטגוריה | צילום: Sportphotography
היה לי קשה לשחרר בראש שאני אמור לזנק למחרת למרוץ גראבל קשוח בנגב והתלבטתי אם לרוץ רגוע ולהגביל את עצמי או ללחוץ ולהתמודד עם ההשלכות אחר כך. בסוף החלטתי לזרום, להתחיל ולראות איך הגוף מרגיש ומה המצב במרוץ. לרוץ טמפו מנוהל לפחות בהתחלה.
למרות השעה המוקדמת כבר היה חם והדגלים במתחם התנופפו בגאון מערבה, כלומר רוח מזרחית חזקה. כמה דקות לתוך המרוץ ראיתי מספר רצים שיצאו קדימה בקצב שבכל מקרה הוא גדול עליי במצבי הנוכחי. ריצה אף פעם לא הייתה החוזקה שלי, ובטח ובטח לא מאז הפציעה באגן-ירך. מצד שני אני תמיד אומר שאני הישגי ותחרותי. ואם אני משתתף באירוע אני מנסה להגיע מהר ככל האפשר לשער הסיום ובשאיפה גם במיקום טוב.
עשרה קילומטרים ראשונים בדרכי עפר שאני מכיר היטב בואכה רמת ישי, ואז כעביה ומשם לתוך הדובדבן של המסלול – סינגל הסוללים. מקטע יפה ומיוחד של כחמישה קילומטרים בחורש טבעי, סלעים לרוב, ובדרך כלל גם פרות ורוכבי אופניים. רצתי במאמץ אחיד והסתכלתי בעיקר על הדופק בגרמין. במרוץ כזה השונות בטופוגרפיה ובתוואי כל כך גדולה שהקצב הופך להיות קצת פחות רלוונטי כמדד.
ליאור זך מאור בסובב עמק | צילום: Sportphotography
כיף לרכוב בסינגל הסוללים וכיף לרוץ אותו. ביציאה מהסינגל לקחתי ג'ל ואמרתי לעצמי "קדימה נשאר עוד משהו בין רבע לשליש, תתחיל לחפור". עליה לכיוון מחלף זרזיר ומשם ירידה לאזור הסיום. רועי קלמר שהשתתף במרתון המלא (וניצח) חלף מולי ולא יכולתי שלא להתרשם מהקצב והסגנון שלו אפילו בעלייה. מרשים ממש, הלוואי עליי. מזל שאני טריאתלט ותמיד יכול להשתמש בתירוץ של "אנחנו גם שוחים ורוכבים אז ברור שלא נהיה כל כך טובים בריצה".
בקילומטר-שניים האחרונים כבר קצת ויתרתי לעצמי ושחררתי בגוף ובראש. ראיתי שאין לי כנראה סיכוי לעקוף מישהו וגם אין מישהו שסוגר עליי מאחור והתחלתי לחשוב על מרוץ הגראבל של יום המחר. מתחם הסיום היה הומה במסיימים ומעודדים והאווירה של העמק שאני כל כך אוהב. פשוט וכיף, פשוט כיף.
23 שעות להתאושש
עליתי הביתה ושמחתי שזאת נסיעה קצרה. גם כי אני שונא לנהוג אחריי תחרויות כשהרגליים תפוסות, וגם כי כל דקה קריטית כרגע, יש לי בדיוק עשרים ושלוש שעות עד הזינוק מחר לשקמה גראבל בצפון הנגב.
פרוטוקול התאוששות | צילום: ליאור זך מאור
את ההתאוששות חילקתי סכמטית להתאוששות "ביולוגית" והתאוששות "פיזיולוגית". ביולוגית זה העייפות הכללית, נוזלים ומלחים בתאים, וגליקוגן בכבד ובשרירים. פיזיולוגית זה השרירים, מפרקים, וכדומה. כל החלקים בגוף שאמורים לעבוד חלק ויעיל מחר ואני צריך לדאוג להם עכשיו.
דבר ראשון כשהגעתי הביתה היה להיכנס לכמה דקות לאמבטיית מים קרים בטמפרטורה של 7-6 מעלות (לא קרח). ואז מקלחת חמה וארוחת צהריים עם הרבה אורז לבן, קצת חלבונים ומלח. נזרקתי על הספה ועברתי על הרגליים ובעיקר על הנקודות הכואבות עם אקדח העיסוי. את הקפה והעוגה של שישי אחר הצהריים עשיתי בחצי שכיבה בתוך שרוולי הנורמטק הייעודיים, ולפנות ערב נתתי כמה דקות בסאונה יבשה. כל האמצעים שעמדו לרשותי היו בשימוש. הלכתי לישון בתשע וחצי וקיוויתי לטוב.
שקמה גראבל
קמתי בשעה לא סבירה אפילו בשבילי, התארגנתי בזריזות ויצאתי דרומה לרוחמה. את הזריחה כבר ראיתי במתחם התחרות אחריי שעתיים נסיעה. בחימום הרגליים הרגישו בסדר יחסית, ובעיקר כאבו לי המפרקים והאזור של הפציעה.
ליאור זך מאור בשקמה גראבל | צילום: פרטי
אם בשישי בצפון היה חם, אז בשבת בדרום כבר היה חם מאוד. רגע לפני הזינוק החלטתי למלא עוד חצי ליטר מים בשקית השתיה בגב של החולצה, וזאת אולי הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי באותו יום. התדריך של נימי כהן התחיל בזמן וזינקנו בזמן, תמיד מוערך ולא מובן מאליו.
סבלתי בזינוק כרגיל וניסיתי למצוא את האיזון בין מאמץ מנוהל לבין הרצון למצוא אנשים חזקים לרכוב איתם. במסלול כזה, ובמיוחד ביום עם כאלו רוחות, אין ספק שעדיף לא לרכוב לבד. השתלבתי בדבוקה קטנה, אבל אחרי כמה דקות הרגשתי שזה לא יעיל והרמוני והחלטתי לנסות לגשר לדבוקה אחרת שהייתה כמה מאות מטרים לפנינו.
חפירה בוואטים גבוהים וסגירה איטית עד שהגעתי אליהם. בעיקר חבר'ה צעירים מהקבוצה של בנימין שמידט מהשרון וגם יואב בר, שאיכשהו אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו רוכבים ביחד במרוצי הגראבל. מתישהו הגענו לניב ליבנר שסבל מתקלה טכנית במעביר האחורי ורכב בהילוכים סופר קשים בגבעות הלא נגמרות. ניב הפגין יכולת ונחישות מדהימה ובסוף גם סיים על הפודיום.
ליאור זך מאור בשקמה גראבל | צילום: Sportphotography
אחרי כשעה הרגליים הזכירו לי את סובב עמק מיום האתמול והתחלתי להרגיש התכווצויות רעות ממש. איזוטוני, מלחים, ג'ל, זה המצב וצריך לנהל אותו כי יש עוד הרבה קילומטרים לרכוב. באחת הגבעות הדבוקה קצת ברחה לנו ונשארתי רק עם יואב.
היה חם, רוח הפנים הייתה קשוחה, וסבלתי. כן, כן, זאת האמת. סבלתי. אבל הרמתי את הראש והסתכלתי על שבילי הגראבל האין סופיים של צפון הנגב ואמרתי "איזה יופי, מדהים". כמו שרואים בסרטונים מתחרויות הגראבל בחו"ל. צחי, נימי ואריק מגשימים לנו את חזון הגראבל שוב ושוב. פעם בגלבוע ופעם בנגב. ואנשים באים, מצביעים באופניים. אופני הרים או אופני גרבל, לצורך העניין זה לא ממש משנה. יש אירועים ויש סצנה. ויש כבר מסורת של שנה שלישית ברצף. מי היה מאמין.
נכנסנו לאזור שמורת פורה המקבילה לכביש בואכה בית קמה וחיכיתי לרגע שבו נפנה כבר את הכידון דרומה ואז מערבה. רציתי כבר לעבור מרוח פנים לרוח גב שתדחוף אותי בקילומטרים שעוד נותרו לי לרכוב לעבר שער הסיום. וואו איזה הבדל במאמץ. שמחתי לראות את הגדר של קיבוץ רוחמה ועוד יותר שמחתי לראות את שער הסיום.
ליאור זך מאור בשקמה גראבל | צילום: Sportphotography
כחלק מהמסורת והתרבות באירועי הגראבל מתחם הסיום מקבל פוקוס ומשמעות לא פחות אולי מהמרוץ עצמו. המבורגר ובירה לכל מסיים, אחלה עגלת קפה, מתחם זולה עם צל, ומלא הגרלות מדהימות כולל אפילו הגרלת אופני אורבאה גראבל. אף אחד לא ממש ממהר הביתה, ובצדק.
סיכום סופ"ש דאבל סבולת
שני אירועי סבולת-שטח באותו סוף שבוע, אחד בצפון והשני בדרום, אחד בריצה והשני ברכיבה. אחרי שנתיים קשות מכל הבחינות מתחילים לראות את החיוך חוזר לפנים, גם של המשתתפים וגם של המארגנים ונותני החסות. תענוג, שרק ימשיך ככה.
ליאור זך מאור בשקמה גראבל. על ראש הפודיום בקטגוריה | צילום: Sportphotography
