ביום ראשון האחרון, ערב שבועות, נהרו השחיינים למשחה דולפין אשדוד. המשחה סחף אליו בזרם חזק מספר שחיינים לא מבוטל של כ-600 משתתפים, שהפכו אותו למשחה הדולפין הגדול ביותר אי פעם.
לכתבות נוספות בנושא:
שיא משתתפים במשחה דולפין אשדוד, דניאל קציר ונטלי מקליס ניצחו ב-4 ק"מ
מקום 8 למתן רודיטי במקצה החדש באליפות אירופה בשחייה במים פתוחים
הישגים לישראל באולימפיאדת המאסטרס: מדליות זהב לדניאל קציר ושגיא כהן
המשחה פתח את העונה בליגת המשחים של שוונג, Shvoong Aquatic League ונערך בשיתוף פעולה עם עמותת דלפיס – עמותה ששמה לה למטרה לקדם את הקמתן של שמורות ימיות בישראל, למען היונקים הימיים. החזון של העמותה הוא קיום אוכלוסיות יונקים ימיים יציבות בישראל והכרה בסביבת מחייתן כמשאב לאומי חיוני. על אף שהעמותה טוענת בפה מלא כי מול חופי אשדוד שוכנת דרך קבע אוכלוסייה מרשימה של דולפין מהמין דולפין מצוי, באותו בוקר היונקים הימיים היחידים שראיתי במימי חוף הקשתות מפיקים קולות משונים, היו מצוידים במשקפת ובכובע שחיה.
משחה דולפין אשדוד | צילום: נועם אופק
בחסות הגלים, הים לא היה נקי במיוחד, עם המון חול שערבלו איתם גלי הכניסה בגובה של כחצי מטר וגרם לראות לקויה גם בעומק. יחד עם מספר מדוזות בודדות שניקדו את אדוות הגלים וגרמו לפניקה קלה לנוי בת ה-10, שנתקלה בהן לראשונה בחייה במקצה ה-2 ק"מ. נוי גוטפריד (א.ס. רמת השרון) ככל הנראה המשתתפת הצעירה ביותר במקצה ה-2 ק"מ, גרמה לי להיזכר בנחילי המדוזות שגרפתי בשנה שעברה במשחה הזה. לא מתגעגעת לתחושה החלקלקה, אבל עם הגעת הקיץ והתחממות המים, נראה כי הן יגיעו לבקר גם השנה.
בכל מקרה, מדוזה עדיפה מכריש לעניות דעתי. ובתור מגנט לכרישים, כאשר זינקתי למקצה ה-4 ק"מ ביום החזק ביותר של המחזור, שמחתי שהם לא עשו מספיק אימוני נפח ולא הצליחו להגיע דרומה עד חופי אשדוד.
התכוננתי היטב ואני מוכנה לשחות 4 ק"מ, אני מנסה לדרבן את עצמי, בעוד האמת היא שלא התכוננתי כלל באופן מיוחד, אלא אם רכישת בגד ים חדש נחשבת הכנה, והפעם האחרונה בה שחיתי מרחק של 4 ק"מ הייתה ככל הנראה לפני 355 יום במשחה דולפין אשדוד 2024. בשנה שעברה, אני נזכרת, החלטתי להגדיל בשקל תשעים בבוקר המשחה ממקצה ה-2 ק"מ למקצה ה-4 ק"מ. אני יודעת שזה לא ממש עוזר להפקה לארגון מראש, אבל אציין שמאוד נחמד הקטע הזה שניתן להירשם אפילו בבוקר התחרות.
הגולדנים במשחה דולפין אשדוד | צילום: ארז ארטנשטיין
הגענו למשחה כמשחה מטרה קבוצתי, במיוחד עבור הטריאתלטים המתחרים בקרוב בתחרויות הקיץ במרחק המלא או החצי. למה אתם שואלים? מה טריאתלטים יכולים להשיג בכזו תחרות? לא עדיף לנצל את ערב החג לאימון ריצה או רכיבה ארוך נוסף?
- התנסות בזינוק המוני (יחסית)
- שחיית נפח ארוכה ללא הפסקות כלל
- ניווט מאתגר (כולל לג של 900 מטר בין מצופים, ועוד שניים של 700 מטר!)
- תנאי ים מפתיעים ובלתי צפויים שנקבל ביום נתון
- ניסיון בלתי פוסק למצוא רגליים ולשרוד איתם
כל אלו יכולות קריטיות לטריאתלט שאין דרך טובה יותר לתרגל אותם מאשר בתחרות. ערב חג שבועות זה מועד אופטימלי וחגיגי שלא פוגע בשגרת האימונים השבועיים, והוא הקצפת שבדובדבן בלוק אימוני סופ"ש המפואר שפוגש את אנשי-הברזל-בהתהוות שלנו.
משחה זה פשוט תענוג, דרך נהדרת לחגוג את חג המים. בגד ים על הגוף, כובע ומשקפת בתיק. וזהו, אני מוכנה. כל כך קל. כל כך מעט מנהלות בהשוואה לטריאתלון בו צריך תואר בהנדסה כדי להצליח לארגן תיק מבלי לשכוח איזה פריט הכרחי, ולהגיע לסדר את שטח ההחלפה באישון ליל לפני הזינוק.
משחה דולפין אשדוד | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
עם הישמע הצופר והזינוק למשחה אנחנו רצים בדילוגים אל גלי הכניסה של כחצי מטר שעושים רושם גרוע יותר מבחוץ מאשר מתוך הגל. הים ממשיך לעבוד, בסוול קופצני עולה ויורד לאורך המשחה ללא הפסקה. אחרי מעל עשור של טיסה ב-F-15i, אני לא נוטה לחוש בחילות. מצד שני הים והאוויר מייצרים תחושות שונות מאוד אחד מהשני. אחרי שתי צלעות אני מתחילה לחוש בבחילה קלה בכל פעם שאני מוציאה את הראש קדימה לחפש את המצוף הבא.
ואיפה המצוף הזה באמת? הצלע הצפונית היא הארוכה ביותר והקשה ביותר לניווט עם מרחק של 900 מטר בין המצופים. למזלי אני עדיין מצליחה לשבת על דבוקה עם לא מעט רגליים טובות שמובילות אותי בבטחה מול הרוח הצפונית-מערבית והזרם הנגדי לעבר המצוף הנכון בלי סטייה כמעט. איך אני אוהבת רגליים של שחיינים, לעומת אלו של טריאתלטים. הם בועטים בקצב קבוע ומייצרים בועות נעימות שניתן להרגיש גם כשמתרחקים מעט.
המצב לא היה כה טוב עבור חבריי לקבוצה, שהתקשו למצוא את המצוף הצפוני-מערבי, וניווטו בתחילה למצוף הצפוני-מזרחי במקומו. ממליצה להוסיף בצלעות הארוכות האלו עוד מצופי ביניים כדי לסייע בניווט ולמנוע תסכול לא נדרש (והבנתי מההפקה שזו בדיוק התוכנית לשנה הבאה).
משחה דולפין אשדוד | צילום: ארז ארטנשטיין
בסיבוב הראשון עדיין נותרו לי רגליים לשבת עליהן, אך הן הולכות ומאיטות, כך שאני מחליטה לעזוב אותן ולהמשיך לבד להקפה השנייה. השעון רוטט בכל 500 מטר, ואני מבינה לקראת סיום ההקפה הראשונה של המצופים, שהשחייה שלי היום תהיה מפנקת בעוד כחצי קילומטר. מכווינה את המוח לבלות עוד כמה מאות מטרים בתוך המים.
אני מתחילה את ההקפה הנוספת, שאני ממאנת לקרוא לה ההקפה ה"קצרה", מעט לאחר זינוק מקצה ה-2 ק"מ שמנקד לי את המסלול בכובעים ובמצופים ביניהם אני מנווטת בבטחה עד המצוף הצפוני. אך בסיבוב השני קו הבניינים של חוף אשדוד שנשקף אליי בכל נשימה בצלע הדרומית מפתה אותי להתקרב אליו, יחד עם סירה שעומדת כג"ג בחלק המערבי ומחזיקה מצוף צהוב גדול ועגול. הטעות הזו עולה לי בכמה עשרות מטרים בונוס, עד שאני מבחינה בקרקעית מתקרבת ומחליטה לזנוח את הספינה המבלבלת הזו לטובת המצוף הצהוב המשולש, אליו אני אמורה להגיע כדי לסיים את ההקפה השנייה.
את היציאה מהים במשחה הזה אני זוכרת כמאתגרת במיוחד, הגלים מושכים אותי אחורה שוב ושוב ושער הסיום ממאן להתקרב. הניווט לסיום פשוט בשל המבנה הארוך בעל קשתות, שהעניק לחוף את שמו העממי "חוף הקשתות". שמו הרשמי, דרך אגב, הוא "חוף גנדי", על שם השר רחבעם (גנדי) זאבי.
נעה כפרי במשחה דולפין אשדוד | צילום: נועם אופק
אני משתמשת במיטב יכולתי ההידרודינמית הלא רבה לגלוש עם הזרם ולא להיסחף אחורה בכל פעם שמסתיים הגל. לבסוף זה מצליח ואני מקבלת בוק של לוויתן קטן מאת ארז ארטנשטיין המוכשר בריצה לקו הסיום (שם דווקא מחליטה להיעמד שחיינית בפוזות שונות ולהסתיר לחלוטין את כל המסיימים האחרים בקטע לא חברי). אני לא מכירה את ארז באופן אישי, אבל הוא שלח לי כן באופן אישי אלבום עם כל תמונותיי מהמשחה באיכות גבוהה. כזה יחס אישי מעולם לא קיבלתי באף אירוע מלבד החתונה שלי!
מתחם הסיום מפנק עם אפרסקים, בננות וקרטיבים במבחר טעמים – קרטיב פטל זה טעם חדש? לא זכור לי שזה היה קיים בקייטנה העירונית נס ציונה. הקרטיבים מסתובבים ומגיעים ממש עד קו החול לכיוון השחיינים שיוצאים מקו הסיום מלאי חול על השפם, לשמחת הצלמים האורבים בכל פינה. אני מצטרפת לתור למקלחות בחוף שמעולם לא עמד כל כך בסבלנות עם החלפת חוויות וחיוכים הדדיים, כששחיינים מצליחים לזהות גוון בגד ים איתו בילו בשעה האחרונה מתחת למים.
משחה דולפין אשדוד | צילום: אופיר נוימן
על הפודיום הרגשתי היטב בחסרונן של הנשים, שאיפשר לי לזכות במקום ראשון ואחרון בקטגוריה. היו מעט מדי שחייניות למרחק 4 ק"מ, איפה אתן? לבשו בגד ים ובואו! חיסרון נוסף שהורגש הוא של חברתי מאיה מנדל, שכמנהגה קוטפת את המקום הראשון הכללי במרחק הארוך בכל משחה ומשחה בהליכה, או בעצם בתנועות ארוכות. מאיה עברה לבדוק את בריכת היארדים בבוסטון, שם היא מעדיפה לשכשך בימים אלו משום מה על פני הריצה היומית לממ"ד. אני מקווה שאת לו"ז הביקורים במולדת היא תקבע להבא לפי עונת המשחים של הסתיו שלפחות נצליח לראות את זיו פניה על החוף.
את המקומות הראשונים קטפו במקצה ה-4 ק"מ דניאל קציר (Easy Swim) בזמן של 57:56 דקות, מיכאל הרשקוביץ (א.ס רמה"ש) ויונתן רבין (בני הרצליה) בפוטו פיניש על קו הסיום (שניהם בזמן של 1:00:16 שעות). אצל הנשים, הניצחון נרשם על שמה של נטלי מקליס מרמה"ש, גיל הירש (בני הרצליה) ושחף אדיר (א.ס רמה"ש). במקצה ל-2 ק"מ ארז לוי הוכתר כמנצח, לפני לידור רחמן ומיכאל לוטוחין. אצל הנשים ניצחה נורית מקליס, שהשלימה דאבל משפחתי, לפני אורה זרמון ורוני גולדנברג המקומית.
המשחה הבא בליגה מתרחש ממש עוד מעט בכף כרמל ב-20 ביוני. נתראה בחיפה עיר מולדתי!
לסיקור המנצחים במשחה
לתוצאות המלאות של המשחה
נעה כפרי במשחה דולפין אשדוד | צילום: ארז ארטנשטיין
