אני אתחיל בווידוי קטן: אני פחות מאנשי ה"לרוץ רק עם טייץ". לא בגלל נוחות, לא בגלל ביצועים וגם לא בגלל איזו אידיאולוגיה עמוקה במיוחד. פשוט מרגיש לי קצת חשוף מדי, ולכן בדרך כלל תמצאו אותי עם מכנס נוסף מעל. אבל, כשקיבלתי לבדיקה את טייץ הריצה Inferno של Jinga – החלטתי לתת לו הזדמנות כמו שצריך.
למבחני שוונג נוספים:
ה-Inferno מגיע עם רשימת הבטחות די שאפתנית – אוורור גבוה, קומפרשן, יציבות ובעיקר כמות אחסון שיכולה לגרום לחגורת הריצה שלכם להתחיל לחשוש למקום העבודה שלה. כ-70 ק"מ מאוחר יותר, כולל אינטרוולים, ריצות טמפו וריצה ארוכה אחת, כבר אפשר היה להבין די טוב מה יש כאן.
קודם כל – הקיץ הישראלי
Jinga מגדירה את ה-Inferno כטייץ שנבנה לריצות חמות, ובמקרה הזה לא היה קשה למצוא תנאי מעבדה מתאימים. קיץ ישראלי, חום, לחות, והרבה זיעה.
הטייץ בנוי מבד טכני קליל ומאוורר שמאפשר זרימת אוויר ונידוף לחות מהיר, ווכל זה מבלי להרגיש עדין מדי. הדבר הבולט ביותר במהלך הריצות היה שהוא כמעט לא "מחזיק" את הזיעה. גם כשהעצימות עולה והטייץ כמובן נרטב, לא קיבלתי את התחושה המעצבנת של בד שסופג לתוכו מים והופך בהדרגה לכבד ודביק יותר.
גם בריצות ארוכות, אחרי שעתיים של ריצה בלחות של חופי תל אביב, הוא נשאר נוח וקל משקל בזכות יכולות הנידוף הבאמת מצויינות שלו.
באזור החלציים נעשה שימוש בבד שונה ואטום יותר, כך שלמרות הבד המאוורר מאוד באזור הרגליים, אין כאן שום בעיית שקיפות. וכן, זו נקודה חשובה במיוחד אם אתם כמוני כשזה מגיע לבחירת הכיסוי.
אין בעיית שקיפות. צילום: ג'ינגה
דק, אבל מחזיק
החלק שהפתיע אותי יותר הוא הקומפרשן. במגע ראשון הבד מרגיש דק יחסית, ולכן לא בהכרח מצפים ממנו לתחושת תמיכה משמעותית. בפועל, ה-Inferno הוא טייץ הדוק מאוד, אבל בצורה טובה. לא כזה שגורם לכם להתחיל לחשב כמה דקות ייקח עד שתוכלו להוריד אותו, אלא כזה שפשוט אוסף ומחזיק את הכל במקום.
הקומפרשן הזה גם עושה עבודה טובה מאוד בשמירה על הטייץ במקום על הגוף. במהלך כל האימונים הוא לא החליק לשום מקום, הרגליים לא טיפסו כלפי מעלה ולא מצאתי את עצמי מסדר אותו תוך כדי הריצה.
לחובבי הג׳אנר יש גם שרוך במותניים, אבל מבחינתי הוא היה כמעט מיותר. הגזרה עצמה החזיקה מספיק טוב ולא הייתי צריך להשתמש בו. התפרים כמעט ולא מורגשים, והבד נעים ללא גירויים ושפשפות – ומי שיודע אני כבר לא מקל ראש בסעיף הזה. כנראה ש-DNF אחד מספיק לבן אדם לכל הקריירה.
כיסים עמוקים
אם הייתי צריך לבחור את היתרון המרכזי של ה-Inferno, זה כנראה היה האחסון. כמה שאני אוהב אחסון!! שני כיסי צד גדולים, כיס אחורי עם רוכסן וארבע לולאות גומי לאחסון ג'לים – שתיים בכל צד. מה אפשר לבקש יותר מזה?!
רצתי עם אייפון באחד מכיסי הצד, ובשלב מסוים פשוט שכחתי שהוא נמצא שם. הטלפון לא קפץ, לא משך את המכנס למטה ולא גרם לטייץ להסתובב או לזוז. הכיסים עמוקים מספיק כדי שלא לחשוש שמשהו ייפול מהם, ויש בהם מקום גם לג'לים/חטיפים וציוד נוסף. זה אולי נשמע כמו פרט קטן, אבל מי שניסה לרוץ עם טלפון בכיס גרוע יודע בדיוק כמה מהר הוא יכול להפוך למטרד.
בכיס האחורי עם הרוכסן שמתי את מפתחות הרכב. גם כאן, אחרי שסגרתי את הרוכסן שכחתי מהם לחלוטין. הרוכסן עצמו לא מורגש בזמן הריצה, והפתיחה והסגירה שלו פשוטות מאוד, ובגלל בד הקומפרשן השלט לא זז לשום מקום, לא קפץ והציק בגב, ואפילו לא עשה רעשים.
את לולאות הג'לים לא בחנתי בפועל במהלך הריצה, ולכן לא אגיד לכם שהן הדבר הגדול הבא בעולם תזונת הספורט, אבל מבחינת הגודל והמיקום, נראה שניתן להכניס בהן שני ג׳לים בכל צד, והרעיון בהחלט שימושי.
יחד עם שני כיסי הצד, מדובר בכמות אחסון מטורפת שמאפשרת לצאת גם לריצה ארוכה מאוד, ואפילו למרתון, עם כל הג'לים הדרושים, טלפון ומפתח, בלי חגורת ריצה.
כמות אחסון מטורפת. צילום: ג'ינגה
לא עשוי במידה אחידה
קיבלתי מידה S, שהיא המידה הרגילה שלי. בהיקף היא התאימה מצוין, אבל בגובה 1.67 מטר הרגשתי שהטייץ מעט ארוך מדי עבורי באזור הברך.
ה-Inferno מוגדר כטייץ שמסתיים מעל הברך, אבל במקרה שלי נאלצתי למשוך אותו מעט למעלה כדי שלא יציק במהלך הריצה. זה יצר גם חיסרון קטן נוסף: בגלל שמשכתי אותו מעט למעלה, לפעמים לקח לי רגע למצוא את הפתח של כיס הצד. ברגע שמוצאים אותו, השליפה פשוטה ונוחה, אבל ההתאמה הספציפית למבנה הגוף שלי הייתה פחות מושלמת.
לכן, אם יש לי המלצה אחת לפני הרכישה, היא למדוד. לא רק לבדוק אם ההיקף מתאים, אלא גם איפה בדיוק הטייץ מסתיים על הרגל. לרצים גבוהים ממני אני משוכנע שהבעיה הזו לא קיימת, אבל במקרה של מבנה הגוף שלי (רחב ונמוך) בהחלט הייתי מעדיף אותו מעט קצר יותר.
מבחן הכביסה
שבועיים של אימונים אולי לא מספיקים כדי לדבר על עמידות של שנים, אבל הטייץ עבר כביסה אחרי כל שימוש ולא הראה בינתיים שום שינוי בכלל. הבד לא איבד מהאלסטיות, הקומפרשן נשאר זהה, הכיסים לא התרחבו והגזרה לא השתנתה. עד כאן – בדיוק מה שהייתי מצפה ממוצר בטווח המחיר הזה.
אז למי הוא מתאים?
האמת? כמעט לכל מי שרץ. האוורור הופך אותו למעניין במיוחד לרצים שמתאמנים הרבה בקיץ הישראלי, הקומפרשן יתאים למי שאוהב תחושה הדוקה ותומכת, וכמות האחסון הופכת אותו למוצר שימושי גם לריצות ארוכות ולתחרויות, ומי ששונא חגורות ריצה עשוי למצוא כאן פתרון מצוין.
העיצוב עצמו מינימליסטי מאוד: שחור, לוגו של Jinga על הרגליים, בלי יותר מדי רעש וצלצולים. מי שמחפש טייץ צעקני או צבעוני כנראה לא ימצא כאן את מבוקשו. מי שמעדיף ציוד פשוט ונקי – דווקא כן.
מחירו הרשמי של ה-Inferno הוא 400 שקל, ובמועד כתיבת שורות אלה הוא מוצע ב-360 שקל. זה לא טייץ זול, אבל ביחס למחירים שאנחנו כבר רגילים לראות בשוק ביגוד הריצה, ובוודאי בהתחשב באיכות הבד, בקומפרשן ובעיקר בפתרונות האחסון, מקבלים תמורה נהדרת בעבור האגרה.
השורה התחתונה
ה-Inferno הצליח בעיקר במקום שבו הרבה טייצי ריצה נופלים. הוא עושה הרבה דברים בלי לגרום לאף אחד מהם להפריע לשני. הוא הדוק אבל לא מציק, מאוורר אבל לא שקוף, ומספק כמות אחסון מרשימה בלי שהציוד מקפץ בזמן הריצה.
עבורי ההתאמה לאורך הרגל לא הייתה מושלמת ב100%, ולכן בהחלט הייתי ממליץ למדוד לפני שקונים. מעבר לזה, אחרי כ-70 ק"מ בחום ובלחות, הדבר שהכי הפתיע אותי היה כמה מעט חשבתי עליו בזמן הריצה.
ובציוד ריצה, לפעמים זו אחת המחמאות הכי גדולות שאפשר לתת.
