כשחצה את קו הסיום בטיילת האנגלית המפורסמת של ניס, מותש לחלוטין, שלף אסף איילון את דגל ישראל. על הדגל התנוססו ארבעה שמות: אופק רוסו, רגב אמר, איתי מרציאנו ואיתי פרסון ז"ל – חבריו שנפלו במלחמת "חרבות ברזל". עבור איילון, מרוץ ה-100 מייל של Nice Côte d'Azur by UTMB לא היה רק אתגר סיבולת גופני קיצוני, אלא מסע זיכרון אישי לאורך 171 קילומטרים הרריים.
שילוב אכזרי בין האלפים לים התיכון: מה כלל המסלול?
מרוץ ה-UTMB בריביירה הצרפתית נחשב לאחד המאתגרים והטכניים בסבב העולמי. מקצה ה-100 מייל זינק מאזור אורון, והוביל את הרצים במסע מפרך שנע מפסגות אלפיניות מושלגות בגבהים של מעל 2,500 מטרים, דרך רכסים סלעיים ושבילים טכניים תלולים, ועד לירידה לעבר חופי הים התיכון.
בסך הכול נדרשו הרצים לטפס 9,200 מטרים של טיפוס מצטבר. שווה ערך ליותר מטיפוס מלא לפסגת האוורסט. המסלול כלל עליות תלולות עם שיפועים קיצוניים של מעל 30%, ירידות טכניות תלולות שפירקו את השרירים, ומעבר חד בין טמפרטורות קיצוניות. מקור מקפיא בלילות האלפיניים ועד לחום מתיש באזורי החוף.
View this post on Instagram
הקושי הבלתי נתפס של המסלול בא לידי ביטוי בנתון הבא: כ-42% מהמזנקים נשברו ונשרו בדרך, ולא הצליחו לראות את קו הסיום.
ניהול מרוץ מופתי: זינק מאחור, וטיפס למקום ה-94
תוצאת הסיום של איילון מעידה על חוסן מנטלי יוצא דופן וטקטיקה מושלמת. הוא עצר את השעון על 32:49:32 שעות, כשהוא חוצה את קו הסיום במקום ה-94 הכללי (מתוך למעלה מ-950 מזנקים) ובמקום ה-49 בקטגוריית הגיל שלו (34-20).
הנתון המרשים עוד יותר הוא ניהול הקצב. אל תחנת הרענון הראשונה הגיע איילון רק במקום ה-532. בשקט, בסבלנות ובקור רוח, כשהוא נתמך באביו שליווה אותו לאורך שמונה תחנות סיוע, החל לעקוף בזה אחר זה מאות רצים שנשחקו בקצב המהיר או התפרקו פיזית. עד שהתברג בטופ 100 הכללי, כולל רצי העילית.
אסף איילון: "הבנתי שזה המשחק של הגדולים"
בסיום המרוץ שיתף אסף בשיחה עם שוונג בתחושות ובמקורות העוצמה שהחזיקו אותו ברגעים הקשים ביותר: "אני רץ כבר שלוש שנים, ואף פעם לא האמנתי שאגיע להישג כזה. לא הייתה נקודה שבה חשבתי שלא אסיים. אבל אחרי 40 ק״מ הבנתי שהמרוץ הזה הוא המשחק של הגדולים. השטח היה טכני וקשוח, והייתי חייב להישאר מרוכז בכל צעד. כשהלילה ירד זה נעשה קשה יותר".
View this post on Instagram
עוד שיתף: "נשאתי 4 ק"ג של ציוד חובה ואבא שלי ליווה אותי בשמונה תחנות. ראיתי שאני עוקף רצים, אבל המטרה שלי הייתה תמיד להישאר בתנועה. כשקשה, חשבתי על החברים שלי שנפלו במלחמה – אופק רוסו, רגב אמר, איתי מרציאנו ואיתי פרסון. ובקו הסיום הנפתי דגל ישראל עם השמות שלהם עליו".
העובדה שאסף איילון רושם הישגים לאחר כל כך מעט זמן בעולם האולטרה, מעוררת הערכה. למרות גילו הצעיר יחסית בנוף שבו בדרך כלל שולטים רצים מנוסים, איילון הפך לאחד השמות המבטיחים בסצנת הסיבולת הישראלית. בקריירה הקצרה אך העמוסה שלו הוא כבר הספיק להרשים באתגרים המפרכים ביותר.
בגיל 24, הוא הספיק לסיים במקום השלישי במרוץ הבקיארד אולטרה ישראל לאחר שהשלים 32 הקפות (למעלה מ-214 ק"מ של ריצה רצופה ללא שינה!). הוא גם התברג בצמרת מרוצי הרים בארץ, כולל מקום שני במקצה הארוך של "מרוץ הרי הגעש", לצד אתגרי סולו כמו הקפת הכנרת בריצה (61 ק"מ) ועוד הישגים נוספים. גם בטריאתלון הראה את יכולתו לאחר שניצח בקטגוריית הגיל שלו בישראמן האחרון, וסיים שלישי מקבוצות הגיל במקצה המלא עם 11:02:56 שעות.
המרוץ של הגדולים. תמונה באדיבות אסף איילון.
כבוד כחול-לבן גם במקצה ה-100 ק"מ
איילון היה הישראלי היחיד שהתמודד עם מקצה ה-100 מייל המפלצתי, אך הוא לא היה הנציג הישראלי היחיד בסוף השבוע בניס. במקצה ל-100 קילומטרים (שכלל אף הוא כ-5,400 מטרים של טיפוס), רשם שחף סגינר מקבוצת סולוס הישג נהדר כשחצה את קו הסיום בזמן של 21:26:34 שעות, וסיים במקום ה-32 בקטגוריית הגיל 39-35.
