מי שרץ בפארק הירקון או בטיילת תל אביב בשעות הבוקר המוקדמות, מכיר את המראה הזה היטב. דבוקות רצים שדוהרות קדימה כגוש אחד, מסודרת כמו פלוטון אופניים ממושמע, כתף אל כתף ובטורים צפופים. בין אם אלו רצי "המדרגות" שבולטים בתחום לאחרונה, ובין אם קבוצות אחרות. במשך שנים נהוג היה להתייחס למבנה הזה בעיקר כמחויבות חברתית. כוח מנטלי של ביחד ומסגרת נוחה להכתבת קצב. אלא שמחקרים עדכניים מאששים באופן רשמי – שזה לא רק חברתי – רצי הדבוקה נהנים מיתרון פיזיקלי דרמטי. בעולם שבו איש כבר אינו מזלזל ברוח, המדע מוכיח שההשפעה של הדרפטינג על הגוף גדולה, עמוקה ומורכבת בהרבה ממה ששיערו בעבר.
לכתבות נוספות בנושא:
- היעד הבא שלכם: מרוץ מדבר במצפה רמון מציע חוויה בלתי נשכחת
- שדרן על המסלול: רץ חצי מרתון תוך כדי ששידר ברדיו – בדרך לשיאי גינס
- מעבר לקילומטרים: כיצד ריצה למרחקים ארוכים מעצבת את האופי והחוסן
המלכודת הפיזיולוגית: 6.13% עליה בהספק על כל אחוז של גרר
נקודת המוצא למחקרים המודרניים הונחה במחקר פיזיולוגי פורץ דרך שפורסם ב-2022 בכתב העת המדעי היוקרתי Journal of Applied Physiology. החוקרים ביקשו לענות על שאלה בסיסית: מהו המחיר המטבולי האמיתי שהגוף משלם על התנגדות אוויר אופקית?
המדידות במעבדה הניבו יחס בלתי-פרופורציונלי שהפתיע את המומחים:
-
על כל תוספת גרר השווה ל-1% בלבד ממשקל גופו של הרץ, ההספק המטבולי ברוטו מזנק ב-6.13%.
-
עבור רץ עילית קל משקל (כ-52 ק"ג) הנע בקצב של כשעתיים למרתון (כ-21.1 קמ"ש), הגרר האווירודינמי אינו מטרד שולי – הוא אחראי לבדו לכ-7.8% מסך כל הצריכה האנרגטית של הריצה.
המשמעות האנרגטית הזו מתורגמת ישירות ללוח השעונים. דרפטינג אופטימלי מלא לאורך מרתון שלם שווה חיסכון בלתי נתפס של 3:42 דקות עד 5:29 דקות, תלוי בקצב הריצה.
מנהרת הרוח של פרופ' בלוקן: מודל ה-45
הקפיצה המדעית המשמעותית הבאה הגיעה מקבוצת המחקר של פרופ' ברט בלוקן מאוניברסיטת Heriot-Watt – מחוקרי האווירודינמיקה המובילים בעולם הספורט, המוכר היטב ממחקריו בתחום האופניים.
במחקר חדש שפורסם לפני חודשים ספורים (אפריל 2026), בלוקן וצוותו ביצעו הדמיות דינמיקת נוזלים חישובית (CFD) מורכבות בשילוב מבחנים במנהרת רוח. אלו בדקו לא רק רץ בודד הנצמד לגבו של פייסר, אלא מבנים דינמיים של דבוקות ענק המונות עד 45 רצים בו-זמנית.
המחקר חשף שני מנגנונים מרכזיים:
-
הקלה קבוצתית כוללת: דבוקה צפופה אינה רק מגינה על הרצים שבמרכזה, אלא יוצרת מעין "גוף אווירודינמי משותף" שמשנה את פיזור הלחצים סביב כלל הקבוצה. הלחץ הגבוה בחזית נספג בשכבה הראשונה, אך זרימת האוויר שמאחוריה הופכת חלקה יותר.
-
אפקט המבנה נטו): מעבר לחיסכון הבסיסי של הסתתרות מרוח פנים, עצם התנועה במבנה גיאומטרי מתואם הוסיפה חיסכון זמן ישיר של 30 עד 40 שניות לרצי העילית על המסלול.
העובדה שסבסטיאן סאווה שבר את מחסום השעתיים בריצת מרתון רשמית (1:59:30 בלונדון) ואיתו גם יומיף קג'לצ'ה (1:59:41) תוך הישענות כמעט רציפה על מבנה דרפטינג צפוף לאורך חלקים נרחבים בריצה, היוותה למעשה תיקוף חי ומדויק למודלים של בלוקן וצוותו.
ומה עם דרפטינג במהירויות של הרץ החובב?
הספקנים נוטים לטעון כי כוח הגרר האווירודינמי תלוי בריבוע המהירות, ולכן במהירויות של רצים חובבים (סביב 10 עד 13 קמ"ש) ההשפעה כמעט מתאפסת. אלא שצוות המחקר של Heriot-Watt הדגיש במפורש כי החובבים נופלים כאן בהבנה המתמטית:
-
נכון שעוצמת הגרר הרגעית נמוכה יותר במהירות מתונה, אך משך החשיפה לגרר ארוך פי שניים ושלושה. רץ שמסיים מרתון ב-4 שעות שוהה מול הרוח כפול זמן מרץ שסיים בשעתיים.
-
המחקר מצא כי דרפטינג פשוט מאחורי רץ בודד בלבד מקזז 20 עד 30 שניות במרתון עבור רצי קבוצות גיל.
-
עבור רץ שמכוון לסאב-4 לדוגמה, אותן 30 שניות הן לפעמים בדיוק קו התפר שבין שבירת יעד המטרה לבין תסכול עמוק בסיום.
המדריך הפרקטי לדרפטינג: איך לתרגם את הפיזיקה למסלול?
הממצאים של בלוקן ושל כתב העת לפיזיולוגיה מאפשרים לנסח עקרונות פעולה טקטיים ברורים ליום המרוץ ולריצות הנפח:
-
תנועה בטור עורפי ולא במקביל: מחקרי ה-CFD הראו שריצה זה לצד זה מייצרת מחסום רחב שמגדיל את שטח הפנים הכולל והגרר עבור כולם. תנועה בטור עורפי, שבה כל רץ יושב בשובל של קודמו, מקטינה את צריכת האנרגיה באופן אקספוננציאלי.
-
אל תתפתו לבריחות סולו ברוח: הובלת דבוקה מול רוח פנים גובה מחיר מטבולי של מעל 6% לכל שבריר גרר. הישארו בתוך "הבטן" של הדבוקה או בעקבות מכתיב הקצב (פייסר) ושמרו על האנרגיה לקילומטרים המכריעים.
-
המרחק האופטימלי: בניגוד לרכיבת אופניים שבה מרווח הביטחון זעיר ומסוכן, בריצה טווח של חצי מטר עד מטר מהרץ שלפניכם מעניק את מרבית אפקט שבירת הלחץ, תוך שמירה על שדה ראייה מלא ונחיתת רגליים בטוחה.
השורה התחתונה ברורה: אותה ריצה צפופה וממושמעת שרואים אצל "המדרגות" אינה רק עניין של מורל קבוצתי. מדובר ביתרון מדעי מוכח שמוריד מהשעון שניות ודקות יקרות – הרבה יותר ממה שאי פעם חשבנו.





















