48 שעות רצופות, כמעט בלי שינה, בתנאי מזג אוויר קיצוניים. ובסופן פנינה צדיקריו מסיימת על הפודיום. רצת האולטרה הישראלית השלימה אתמול (ראשון) הישג מרשים במיוחד, כשסיימה מרוץ 48 שעות בצ'כיה עם 284.621 קילומטר. בדרך למקום שלישי כללי ושני בין הנשים. עבור צדיקריו, מדובר בהתנסות ראשונה במרחק הזה. והיא כבר הוכיחה שהיא שייכת לרמות הגבוהות.
48 שעות של טירוף
בניגוד למרוצים "רגילים", באולטרה מסוג זה, בו הזמן הוא היעד ולא המרחק, הסיפור האמיתי מתחיל כשנדמה שכבר אי אפשר להמשיך. "נרשמתי למרוץ כדי לבדוק איך ארגיש אחרי 36 שעות. כשעדיין נשארות עוד 12 שעות לסיום", סיפרה צדיקריו לשוונג בתום המרוץ. "כאן מתחילה המלחמה – ניצחון מנטלי, נחישות והתמודדות עם כל קושי וכאב".
במהלך המרוץ היא התמודדה עם שורה ארוכה של אתגרים. עייפות קיצונית, חוסר שינה, שלפוחיות קשות, כאבי שרירים ואיבוד מלחים – לראשונה בקריירה – כתוצאה מהחום הכבד.
פנינה צדיקריו במהלך המרוץ בצ'כיה | צילום: פרטי
"ביום היה חום קיצוני, ובלילה קור עז", תיארה. "בשעות הקטנות של הלילה מצאתי את עצמי כמעט לבד על המסלול, בתנועה מתמדת – אני והירח המלא".
גם המסלול לא עשה הנחות
המרוץ התקיים על מסלול מעגלי, בדומה לספרטניון הישראלי שרבים מהרצים המקומיים מכירים. מדובר בפורמט שמעמיס מנטלית לא פחות מפיזית. הפעם, המסלול כלל גם אלמנטים לא שגרתיים ולא בדיוק מסלול מהיר ושטוח לחלוטין. בין היתר, חצייה של מסילת רכבת במהלך כל הקפה.
השילוב בין תנאי השטח, מזג האוויר והעייפות המצטברת הפך את האתגר למורכב במיוחד. גם עבור רצה מנוסה כמו צדיקריו.
רצה שהגיעה מאוחר – וטסה רחוק
למי שלא מכיר, הסיפור של צדיקריו יוצא דופן גם בקנה מידה של עולם האולטרה. היא החלה לרוץ רק בגיל 42. ומאוד מהר גילתה שהמרחקים ה"רגילים" פשוט לא מספיקים לה. בתוך זמן קצר עברה מ-10 ק"מ למרתון – ומשם לעולם האולטרה.
פנינה ואלי צדיקריו בצ'כיה | צילום: פרטי
כיום, בגיל 51 וכסבתא טרייה, היא כבר אחת הרצות הבולטות בישראל בתחום, עם שורה של הישגים מרשימים בארץ ובעולם. בין היתר סיימה שלוש פעמים את הספרטתלון – המרוץ האגדי מאתונה לספרטה. היא הפכה לישראלית הראשונה אי פעם שעושה זאת שלוש פעמים ברציפות, וב-100 אחוזי הצלחה.
מי שמלווה אותה לאורך הדרך הוא בעלה אלי. הוא גם משמש כאיש הצוות והמלווה הצמוד שלה במרוצים. תפקיד קריטי במיוחד באולטרה, בו לעתים לצוות המסייע תפקיד לא פחות חשוב מאשר לרצה עצמה.
"רוח לחימה מטורפת וגאווה ישראלית"
מעבר להישג הספורטיבי, צדיקריו מדגישה את המשמעות האישית והלאומית של הריצה. "הגעתי חדורת מטרה – 48 שעות של ניצחון מנטלי, רוח לחימה מטורפת, סיפוק, גאווה ועוצמה נשית", סיכמה.
פנינה צדיקריו עם הדגל בצ'כיה | צילום: פרטי
היא התייחסה גם לתקופה המורכבת שבה התכוננה לתחרות: "התאמנתי ליד הבית, קרוב למרחב מוגן, עם חוסר ודאות אם בכלל נצא לתחרות". ובסיום: "דגל ישראל הונף בגאווה ובעוצמה רבה. זה ניצחון וגאווה ישראלית".
למרות ההישג המרשים, צדיקריו כבר עם הפנים קדימה. היעד הבא: הספרטתלון 2026 – בפעם הרביעית ברציפות. "עשינו זאת בענק. עוד תקרת זכוכית נשברה", היא אומרת. "אין דבר העומד בפני הרצון". אחרי 48 שעות של ריצה כמעט רצופה, נראה שעבור פנינה זה לא רק משפט – אלא דרך חיים.
