במשך שנים ניסיתי 'לפצח' את עולם הריצה לבדי. יצאתי למסלול עם המוזיקה שלי, נלחמתי בנשימה, אבל תמיד נעצרתי באותם מחסומים פיזיים ומנטליים. רק כשהצטרפתי לראשונה לקבוצת ריצה, הבנתי מה היה חסר לי. פתאום,  כשהתחלתי לרוץ בקבוצה, המרחקים שנראו דמיוניים הפכו לאפשריים. והשעון המעורר הפסיק להיות אויב.

לכתבות נוספות בנושא:
כלי לבריאות ואריכות חיים: למה כל כך חשוב להתאמן על הספרינט שלכם.
מיוחד לפסח: 10 המכות שכל רץ מכיר.
לא לשכוח לנוח: 5 כללי זהב למנוחה והתאוששות בתכנית האימונים.

זה לא רק הקצב המשותף – זו הקהילה שנבנית בין הצעדים. החברות שנוצרת על האספלט ובריצות השטח, והתחושה של 'פיקדון הדדי' – הידיעה שיש מי שמחכה לך ומי שסופר אותך. הם אלו שיוצרים את המוטיבציה ברגעי המשבר. בקבוצה, ההתקדמות האישית של כל אחד מאיתנו הופכת להישג של כולם. המדע, כפי שתראו מיד, מגבה בדיוק את התחושה הזו.

לנעול נעליים, לצאת מהדלת ולהתחיל לצבור קילומטרים… עבור רצים מתחילים, המשימה הזו נראית לעיתים כמו טיפוס על האוורסט. הקושי הפיזי, הנשימה הכבדה והמאבק המנטלי מול ה"קול הפנימי" שקורא לנו לחזור לספה. אלו הם המחסומים העיקריים בשבועות הראשונים.

אייל כטוני | צילום: פרטי

אבל מתברר שיש "קיצור דרך" מנטלי שיכול לשנות את התמונה מקצה לקצה: הקבוצה. לא מדובר רק בחברה נעימה או בשיחה תוך כדי ריצה, אלא במנגנונים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים עמוקים שנחקרו לאורך עשרות שנים.

1. אפקט קלר: אף אחד לא רוצה להיות "החוליה החלשה"

כבר בראשית המאה הקודמת גילה הפסיכולוג הגרמני אוטו קלר תופעה מרתקת. אנשים המבצעים משימה פיזית כחלק מקבוצה, משקיעים מאמץ רב יותר מאשר כשהם לבד. המחקר הראה שהמשתתפים בעלי היכולת הנמוכה יותר בקבוצה "מתחו" את גבולות היכולת שלהם כלפי מעלה כדי לא לעכב את השאר.

עבור הרץ המתחיל, זהו כלי עוצמתי. המוח מגייס משאבים שפשוט לא היו זמינים בריצת סולו, רק כדי לשמור על הקצב המשותף.

2. הקלה חברתית: הקסם שבנוכחות האחר

עוד לפני קלר, הבחין נורמן טריפלט במחקרו שרוכבי אופניים משיגים תוצאות טובות יותר כשהם רוכבים לצד אחרים מאשר כשהם לבד מול השעון (במנותק מנושא הדרפטינג כמובן). התופעה, המכונה "הקלה חברתית", מסבירה כיצד נוכחות של רצים נוספים מעלה את רמת העוררות של מערכת העצבים, מה שהופך את פעולת הריצה לפחות מאומצת ויותר "טבעית".

צילום: Shuttersotck

3. סנכרון קבוצתי וסף הכאב

מחקרים מאוניברסיטת אוקספורד שנערכו בהקשר של ריקוד קבוצתי, הראו שפעילות גופנית קבוצתית מעלה את סף הכאב שלנו. החוקרים גילו שסנכרון התנועה עם אנשים אחרים גורם למוח להפריש כמות גדולה יותר של אנדורפינים. התוצאה היא ירידה במדד המאמץ הנתפס (RPE). בהשלכה לעולם הריצה – אתם רצים באותו דופק, אבל התחושה הסובייקטיבית היא שהרבה יותר קל לכם.

4. ריצה היא "מחלה" מדבקת

מחקר רחב היקף שניתח נתונים של מיליוני רצים מצא שריצה היא מדבקת מבחינה חברתית. כשחבר לקבוצה רץ קילומטר נוסף או מגביר מהירות, זה יוצר אפקט דומינו דיגיטלי ופיזי. כזה שדוחף את שאר חברי הקבוצה לשפר את ביצועיהם.

קבוצה חזקה, גם במיגונית | צילום: אייל כטוני, RunForce1

לסיכום – היתרונות של לרוץ בקבוצה

הכוח הסינרגטי של לרוץ בקבוצה מהווה מנוע צמיחה אדיר, שהשפעתו על הרץ אינה פחותה מזו של המאמן. מניסיוני עם רצים בכל הרמות, מחובבנים ועד מרתוניסטים, נוכחתי לדעת כי גם קבוצת ריצה היא מקרה קלאסי שבו השלם גדול מסכום חלקיו. האפקט הזה בא לידי ביטוי לא רק בביצועים משופרים. אלא גם ביכולת לשמר התמדה לאורך שנים, ובתהליך המטמורפוזה המרתק שעובר כל רץ בבניית זהותו הספורטיבית.

הכותב: אייל כטוני | מאמן ריצה וכושר ובעלים במועדון RunForce1