מי שעוקב אחרי כתיבתי יודע שאני מלין על כך שכבר שנים איננו מצליחים לעבור את הרף של עשרה אתלטים במקצועות האצטדיון באליפות אירופה באתלטיקה, ולא מצליחים לשלוח רביעיית שליחים. אבל במבט קדימה, אני הולך לתת כאן תחזית אופטימית. לדעתי, אנחנו יכולים לשלוח לאליפות אירופה ב-2028 17 אתלטים ועוד רביעיית שליחים. אני מניח שחלקכם חושבים שאני פנטזיונר, אבל כרגיל אצלי הכל מגובה בנתונים.
לכתבות נוספות בנושא:
- טיגסט אספה תיעדר חצי שנה לאחר שקרעה את גיד האכילס במרתון ברלין
- "פרויקט 6": מה גרם לאליסון פליקס לחזור למסלול בגיל 40?
- אוקטובר הגדול: כל המרוצים של שוונג לחודש הקרוב
קודם כל, קצת מספרים. השנה השתתפו באליפות אירופה 17 מדינות בסדר הגודל שלנו (12-5 מיליון תושבים), כולל ישראל. 13 מהן שלחו לפחות 18 נציגים במקצועות האצטדיון, לא כולל שליחים. אותנו ייצגו תשעה אתלטים בלבד.
אבל, מסקירה של האתלטים שהשתתפו השנה ואתלטים אחרים שהגיעו למרחק סביר מהתוצאה הנדרשת ונמצאים בקו התקדמות, אני טוען שיש פוטנציאל ש-17 אתלטים יעמדו בקריטריונים לאליפות הבאה. כל זה בהנחה שהקריטריונים והמכסות לא ישתנו והרמה לא תעלה בצורה משמעותית במקצועות הרלוונטיים לנו.
מי היה חושב לפני שנתיים שישפר ככה את שיאו. שגיא למדיאל | צילום: רועי כפיר, איגוד האתלטיקה
תשעת הראשונים באצטדיון האתלטיקה
נתחיל מהאתלטים שהשתתפו השנה. חמישה מהם קבעו השנה שיאים אישיים: מתן עברי, שגיא למדיאל, גל ארד, דרג'ה צ'קולה (עם אופציה גם ל-5,000 מ') וזמנו מוצ'ה (שמתכוון להתרכז במכשולים). המבוגר שבהם הוא גל ארד בן ה-27. אז אם הם ישמרו על רמתם או ישפרו במעט את שיאיהם הם יבטיחו את מקומם.
אליהם יש להוסיף את יונתן קפיטולניק ואדוה כהן, להם היתה אמנם עונה פחות טובה (ונקווה שזו ירידה זמנית לצורך עלייה), אבל רמתם מספיקה כדי להגיע לאליפות אירופה.
גם לעומרי שיף היתה עונה פחות טובה כי הוא ניסה להתאמן בארה"ב עם סיום לימודיו במכללה וזה לא הוכיח את עצמו. אבל מאז שחזר לארץ הוא התקדם משמעותית. מאמנו, אסף לוזון, מאמין שהוא עוד ישפר את שיאו הישראלי.
אם נוסיף את בלסינג אפריפה שקבע את הקריטריון האוטומטי אבל לא השתתף עקב פציעה, אנחנו מגיעים לתשעה אתלטים. לצורך הדיון איני כולל במועמדים את אסטל ולאנו שסיימה בשנה שעברה את המכללות, ניסתה להמשיך בקריירה בארצות הברית, אך ירדה ביכולתה.
עונה פחות טובה, אבל הרמה מספיק גבוהה. אדוה כהן | צילום: European Athletics
שמונת הנוספים
- רומי טמיר (23), קפיצה לרוחק – דורגה השנה במקום ה-35 באירופה, כאשר רק 30 השתתפו באליפות. היא שיפרה השנה את שיאה האישי מ-6.30 מ' ל-6.48 מ', וחסרים לה רק חמישה ס"מ כדי לשבור את השיא הישראלי. היא הוכיחה יציבות עם 8 תוצאות של 6.30 מ' ומעלה. אם תתקרב ל-6.60 מ', מקומה בטוח. זה לא בשמיים.
- מנחם חן (26), הדיפת כדור ברזל – התקדם תוך שנה וחצי בצורה חסרת תקדים. מ-16.80 מ' לשיא ישראלי של 19.41 מ', ודורג 31 באירופה. אם יצליח לנפק חמש תוצאות בטווח של 19-19.50 מ', ייכנס בוודאות.
- עמנואל אקה (21), 100 מ' – שיפר השנה את שיאו ב-12 מאיות, ל-10.36 שניות. כדי להגיע לאליפות יצטרך סדרת תוצאות של 10.30-10.40 שניות.
- אדיסו גואדיה (24), 10,000 מ' – קבע 27:59 דקות, כשהקריטריון הישיר היה 27:50.
מנחם חן | צילום: ארקנסו סטייט
- אורון קרניבסקי (22), איל עוזיאל (21), ודור חיון (28), 110 מש' – שלושה רצים שיכולים עם שיפור קטן עד משמעותי להצטרף לשגיא למדיאל, שהגיע לאליפות השנה בזכות השיא הישראלי 13.77 שניות וריצה של 13.65 שניות עם רוח מעל המותר. קרניבסקי קבע 13.78 לאחר ששיפר את שיאו ב-21 מאיות. עוזיאל קבע 13.94 שניות עם שיפור של שלוש מאיות. חיון חזר אחרי היעדרות של שנה עקב ניתוח וקבע 13.9 שניות, רק מאית משיאו האישי. כמובן שרק שלושה יכולים להעפיל בסופו של דבר.
- ג'וש (ג'ושוע) הראל (18), קפיצה לגובה – הישראלי שנולד וחי בארה"ב החל השנה לייצג אותנו באליפות העולם לנוער בהצלחה ועלה לגמר. הרמה השנה באירופה הייתה כל כך מביכה שהשתתפו רק 27 במקום 30. האחרון שבהם הגיע עם שיא אישי של 2.19 מטר, רק סנטימטר מעל שיאו של הראל. השאיפות של הראל הן הרבה מעבר לזה והוא מקווה לא רק להגיע לאליפות אירופה, אלא לעלות לגמר. ואולי אפילו מעבר לזה.
- נועה לוי (31), 400 מטר משוכות – אחרונה חביבה היא מישהי שאם תגיע לאליפות אירופה אצטרך לאכול כובע (בשמחה רבה). לפני שנה כתבתי בהתפעלות שהיא ממשיכה להתקדם למרות שסביר שלא תגיע לאליפות אירופה. השנה היא הוכיחה שהיא לא פסימית כמוני ושיפרה את שיאה האישי ב-84 מאיות ל-57.47 שניות. בניגוד למקצועות אחרים, במקצוע הזה הייתה התקדמות גדולה באירופה, והקריטריון התקדם בכארבע עשיריות. לכן, היא רחוקה כרגע יותר משנייה מלהבטיח את מקומה. אבל עם הנחישות שלה – הכל יכול לקרות.
שואף גבוה. ג'ושוע הראל | צילום: מכבי ת"א
אלה שיכולים עוד להפתיע
כמובן שבנוסף לשמות האלה יכולים לצוץ אתלטים מפתיעים. אם לפני שנתיים מישהו היה אומר שאורון קרניבסקי עם 14.35 ושגיא למדיאל עם 14.36 ישפרו את שיאיהם בשש עשיריות תוך שנתיים, היו חושבים שהוא הוזה. אולי יהיו גם כאלה.
עוד אתלט שלא כללתי הוא נועם ממו, שלפי הציפיות של מאמנו היה אמור להגיע כבר השנה לאליפות אירופה (תוצאה של 1:46 דקות ב-800 מטר היתה מספיקה, ושיאו משנה שעברה הוא 1:46.81 דקות). הוא עבר משבר השנה והצליח להשתפר רק ב-400 מ'. נקווה שבשנה הבאה יחזור לעצמו ויהפוך למועמד לאליפות.
נקווה שיחזור לעצמו. נועם ממו | צילום: רועי כפיר
שליחים
בקרוב אקדיש כתבה מפורטת לנושא השליחים ב-4×100 מ'. אמנם לרוב המדינות בסדר הגודל שלנו לא היו נציגות בשליחים, אבל אני טוען שזה מקצוע שלאחרונה מאד השתפר אצלנו ויש לנו פוטנציאל גדול.
אציין עובדה פשוטה: סכום הזמנים של זמני העונה של ארבעת הראשונים השנה עומד על 41.40 שניות, ואילו הנתון המקביל של הרביעיה המיתולוגית שקבעה את השיא הישראלי – 38.81 שניות ב-1999 – הוא 41.50 שניות. אני טוען שעם אימונים מסודרים של הרביעיה ניתן היה השנה להגיע ל-39.2 שניות. הזמן שהספיק כדי להגיע לאליפות אירופה.
יעד שאפתני
החיים (וגם האתלטיקה) לא מסתדרים תמיד לפי התקוות. יש פציעות, משברים כאלה ואחרים ופרישות, ולכן ברור לי שהנתונים האלה הם רק פוטנציאל. אבל, בהינתן המצב הזה, אם לא יהיו לנו לפחות 12 אתלטים באצטדיון ורביעיית שליחים, זו תהיה אכזבה מבחינתי. באוגוסט הבא נפרסם סקירת מעקב ואז נראה האם אנחנו בכיוון.
בשיחה עם יו"ר איגוד האתלטיקה, עמי ברן, הוא אמר שהיעד הזה שאפתני, ראוי ואפשרי. הוא הדגיש שהמבחן יהיה כמובן לא רק בהגעה חד פעמית, אלא ביצירת מערכת שתצליח לשחזר את זה פעם אחר פעם. אליפות אחת יכולה להיות הצלחה. רצף של אליפויות הוא כבר מערכת.
