פריצת השנה: פטר סאגאן
זו
לא היתה השנה הראשונה של פטר סאגאן בדבוקה (חמישית למעשה) ולא הראשונה
בדבוקה הבכירה (רביעית למעשה), אפילו לא השנה הראשונה בה פטר סאגאן היה
למנצח סדרתי של מרוצים נחשבים ויוקרתיים, אבל זו היתה השנה בה הוא הפך
למפלץ זולל הישגים וכאלו שהרבה יותר רואים.

נכון שכבר בשנת 2012 הוא
סיים את הטור דה פראנס עם החולצה הירוקה ולאחר שניצח בשלושה קטעים, ובסה"כ
הוא רשם 18 ניצחונות ותארים, אבל בשנת 2013 הוא רשם כבר 24
ניצחונות ותארים. למרות שניצח "רק" קטע אחד בטור דה פראנס הוא שוב סיים
בירוק. עם 22 ניצחונות במרוצי דרג הוא סיים את העונה עם הניצחונות הרבים
ביותר כשהוא מקדים את מארק קאוונדיש (מקום שני) בשלושה ניצחונות ואת מרסל
קיטל (מקום שלישי) בששה ניצחונות.

עכשיו תחשבו על זה – בשנת 2013 הוא סיים שני לקאנצ'לארה בסובב פלנדריה. רק בשנת 2014 הוא יחל
להתרכז (כמטרות על) במרוצים הקלאסיים הגדולים והוא כבר הצהיר שהוא יגיע
כדי לנצח על דרכי האבנים המרוצפות. בואו ניפגש בסיכום שנת 2014.

הנקודה הישראלית של השנה – 1
בעיניים
שלי אירוע השנה בענף האופניים הישראלי אינו אחד, אלא כמה זהים – הישראלים
והישראליות בקבוצות הדרג המקצועניות ושובם של חלקם לישראל במהלך השנה.

הטפטוף
החל עם יציאתו של ניב ליבנר לאמורה אוויטה בשנת 2011. לראשונה מאז שנת
1984 שרוכב ישראלי (אז יהודה גרשוני) מקבל חוזה בקבוצה מקצוענית מדורגת.
מאז ועד ליבנר נרשמה רוכבת ישראלית אחת ואף רוכב שרכבו ברמות הקצה של ענף
האופניים העולמי.

בשנת 2012 היה רוכב ישראלי בדרג הבכיר (רן מרגליות –
סאקסו בנק) לצידו של מנצח טור דה פראנס והרוכב הטוב בעולם אז (אלברטו
קונטאדור) ותחת ניהולו של מנצח טור דה פראנס בעברו (ביארן ריס). ניב ליבנר רכב בקבוצת דרג גם השנה. בשנת 2013 הצטרף אל ליבנר אנטון
מיכאלוב.

מרגליות לא מצא חוזה חדש במהלך שנת 2013. ליבנר הודיע שהוא שב
לישראל ללמוד, והוא עוד ירכב לעיתים בקבוצת דרג (יש לו חוזה לשנת 2014
באותה קבוצה). מיכאלוב הפך פיזיותרפיסט ואת החלום להיות רוכב דרג הוא הניח מאחריו, לפחות נכון לשנת 2014 הבאה עלינו לטובה.

בגזרת הנשים גם נרשמה פריחה בשנת 2013. מיכל אלה, רותם גפינוביץ ודניאלה לוי רכבו בקבוצות מקצועניות.

לטובת התמונה הרחבה אזכיר גם את הישג השיא של שלומי חיימי – רוכב אופני שטח ישראלי ראשון שעלה עד למקום ה- 50 בדירוג העולמי.

שנת
2013 הציגה התקדמות מרשימה של רוכבים מישראל לקבוצות מקצועניות. עם סיומה של השנה יש הרגשה של
נסיגה לאחור, לקראת 2014 באוויר ונקווה שתישאר שם עם בוא האביב.

הנקודה הישראלית של השנה – 2
אם דיברנו על נקודות אופטימיות אז את שובו של ד"ר יוני ירום לקדנציה שנייה כיו"ר איגוד האופניים אציין ככזו של שנת 2013.

המהלכים
אותם הוא הוביל לקראת סיום השנה מעידים כי לא רק בודדים או בודדות היוצאים
לחו"ל יהיו התפתחות ענף האופניים בישראל ובתקווה לשינוי מגמה של שנים רבות
לאחור ובה ענף האופניים הישראלי סבל קשות מהליכה, או שמא רכיבה לאחור.

באחת
השיחות של הכנת הכתבה הזו אמר לי רוכב ישראלי בכיר: "מזל שאת אליפות ישראל
עוד הצליחו לארגן". הוא התכוון לאליפות מרוץ הכביש וזו אמירה המעידה יותר
מכל על ענף האופניים הישראלי אשר היה לקרעי סצנה קורעת לב עבור אוהביה.

שנת
2013 הסתיימה בבחירה של מנכ"ל חדש ושונה מקודמיו, בחירת שני מאמנים חדשים
(אילן אולמן בכביש ואביעד יזרעאל לשטח) ובעלי חשיבה שונה מזו שהושרשה בעבר,
שינויים במבנה האיגוד והתנהלותו ולו רק למען התקווה האופטימית ראוי
ששינויים אלו יהיו חלק מהבחירות לסיכום 2013 ובתקווה שבסיכום 2014 תהיה
חדשנות והתקדמות ולא נפילה אל נבכי הישן שהושרש במקומותינו שנים רבות מדיי.

אירועי השנה בישראל
אפיקישראל, גראן פונדו גלבוע חרמון, גראן פונדו ירושלים ובמידה גם רכיבת השנטי
הביאו לסצנת רכיבת האופניים של ישראל משב מרענן ומעורר תקוות. ענף
האופניים הישראלי סובל שנים ממיעוט מרוצים, אלו שכבר מתקיימים הם כמעט
מחתרתיים ומעטים משתתפים בהם וקהל הוא מחזה נדיר באירועים אלו.

אפיק
ישראל, גראן פונדו גלבוע חרמון, שהפך לצמח חרמון, וגראן פונדו ירושלים הראו
שאפשר גם אחרת, שיש תקווה להמונים ולאלופים באותה הדבוקה ושכנראה זו הדרך
לפיתוח ענף האופניים הישראלי והוצאתו מהמחתרת. בעיקר זה הראה שהאופק מבטיח
וכמעט בהיר כשהאנשים הנכונים עושים את המהלכים המתאימים.

הכנסתי את
רכיבת בית השנטי למשוואה ולמרות שהוא היחיד בו לא היה שילוב של מרוץ. במשך
שנים רבות היה לרוכב אופני הכביש הישראלי, זה של הפנאי ולא של הדבוקה
התחרותית, את סובב כנרת, גלגלים של תקווה ורכיבות הזיכרון כאירועים בהם
יכול היה לרכב בדבוקה המונית. ברכיבת השנטי הוכח עד כמה הביקוש לרכיבות
כאלו הוא אדיר וכיבד אותו בנוכחות מנצח אירוע האופניים הגדול בתבל, הנחשב
לאירוע הספורט השנתי הגדול ביותר. בבואו של אוסקר פריירו לרכיבת השנטי היה
סוג של הצהרה לחיבור שבין הרכיבה שאינה תחרותית לתחרותית. זה כבר היה לפני,
כשקבוצת סאקסו בנק ביקרה בישראל עם אלברטו קונטאדור וביארן ריס (שני מנצחי
טור, אחד פעיל). משמח שיש לכך המשכיות.

שורות אלו נכתבו מספר ימים
לפני אירוע גראן פונדו ים המלח שהיה אמור להיערך ב- 2013 ובגלל מזג אוויר
נדחה לסוף השבוע הראשון של 2014 ואילולא הדחייה כנראה שהיה נכנס לבחירה
הזו.

הקטע המשעשע של השנה – האוטובוס של אוריקא גרינאדג'.
האוטובוס של קבוצת אוריקא גרינאדג' נתקע בשער הסיום של הקטע הראשון בטור דה פראנס 2012.

זה
יכול היה להסתיים בצורה טראגית, אבל אם לוקחים בחשבון כי כל הנזק הסתכם
בתאונה אופיינית לקטע של השבוע הראשון בטור דה פראנס, אפשר להכריז על זה
כקטע הקומי של השנה.

רק חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו דבר כזה היה קורה בארץ חמדת, התקשורת היתה עושה מזה התרחשות של ארץ זבת.