טאדיי פוג'צאר המשיך השבוע את השנה הנהדרת שלו. בתחילת השבוע הוא רשם זכייה ראשונה באליפות אירופה, שמצטרפת לניצחון באליפות העולם, זכייה בטור דה פראנס, שני מונומנטים (והשלישי בדרך) ותחושה כללית שאם לא מדובר בנג"ש שרמקו רוכב בו, פוגי פשוט בלתי מנוצח. כתוצאה מכך, גוברים הקולות שרואים בו את "העז", ה-GOAT – הגדול בכל הזמנים. מנגד, רבים עדיין נעמדים על רגליים אחריות ומגיבים כמו במם הידוע: "שב! שב!". אז בואו נבדוק את הנושא לעומק.
לכתבות נוספות בנושא:
תיראו מופתעים: ניצחון 19 העונה לפוגצ'אר, אחרי מופע סולו נוסף באיטליה
פרשנות: איך ייראה עתידה של ישראל פרמייר טק אחרי השינוי הדרסטי?
"אם מישהו יודע איך לנצח את פוגצ'אר, אשמח לשמוע": אוונפול והבלגים מיואשים
פוגי, נער הפלא של ענף האופניים המודרני, כבר בן 27. רשימת הניצחונות שלו כבר מצדיקה עמוד ויקיפדיה. בקצרה: ארבע זכיות בטור דה פראנס, זכייה בג'ירו איטליה, ארבעה ניצחונות באיל לומברדיה, שלושה בליאז'-בסטון-ליאז', שלוש פעמים אלוף הסטראדה ביאנקה, פעמיים אלוף עולם, פעמיים המנצח בטור של פלנדריה, ועוד היד נטויה. 106 הניצחונות שלו מציבים אותו כבר בטופ 25 בהיסטוריה, והוא כאמור רק בן 27.
טאדיי פוגצ'אר מנצח בטור דה פראנס | צילום: Sprint Cycling
כמו כל דבר בצבא, את הקריירה שלו, עד כה, אפשר לחלק לשלושה חלקים, פלוס קדימון.
קדימון: תחילת הדרך המבטיחה
הוא היה צעיר מבטיח שניצח בגיל 19 בטור ל'אווניר, ה"גרנד טור" של הצעירים, כשהוא מקדים רוכבים כמו טימן ארנסמן, ג'ינו מדר המנוח, ז'ואאו אלמיידה ופליקס גאל. הקפיצה הגדולה שלו היתה שנה לאחר מכן, כששבוע לפני יום הולדת 21 שלו סיים במקום השלישי בוולטה אספניה, אחד הצעירים בהיסטוריה מבחינת פודיומים בגרנד טור.
חלק 1: תחילת השליטה
הקדימון הסתיים שנה לאחר מכן, בפסגת הפלאנס דה בל פי. לקראת הטור דה פראנס ההוא דובר על כך שפוגי מועמד לחולצה הלבנה של הרוכב הצעיר ביותר, אבל רק אם האלוף המכהן אגן ברנאל ייכשל. ברנאל הפצוע פרש, והכל היה מוכן לניצחון של פרימוז' רוגליץ'. אבל (יומיים לפני יום הולדת 22 שלו) פוגי הדהים את העולם, ניצח בנג"ש ההררי בהפרש עצום וזכה באופן מדהים בחולצה הצהובה. עידן פוגי החל.
2021 הייתה עונה מצוינת: ניצחון קליל בטור, זכיה ראשונה במונומנטים, טור האמירויות, טירנו-אדריאטיקו, ארד אולימפי. הוא היה דומינניטי וחזק, והיה ברור שהוא הולך לשבור שיאים על ימין ועל שמאל.
טאדיי פוגצ'אר | צילום: Shutterstock
חלק 2: הנפילה הזמנית
עידן פוגי נמשך עד הקול דו גראנון. ויסמה עשו את הבלתי יאומן וניצחו את פוג'צאר בטור. השנתיים הטובות התחלפו בשנתיים הרעות. ניצון שני בלומברדיה לא היה תחליף. פוגי של תחילת 2023 היה רוכב בלתי מנוצח, עד שנפצע בליאז'-בסטון-ליאז'. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: הפסד בנג"ש ו"אני מת" בקול דה לה לוז. הכישלון בטור צבע הכל.
חלק 3: עידן חדש
ואז, בתחילת שנה שעברה, קיבלנו כבר תופעה. לא רוכב טוב, לא רוכב דומיננטי, רוכב היסטורי. כבר שנתיים שפוגצ'אר לא מנצח, הוא מביס. אין לו מתחרים. בטור, בג'ירו, במונומנטים, בחד יומיים, באליפות העולם. בהרים, בנג"ש בגרנד טורים. והוא לא מנצח בקטן. בריחות של עשרות קילומטרים, פער עצום מרוכבי על, והכל נראה בלי מאמץ.
אי אפשר לראות אותו דוהר עשרות קילומטרים לבדו, מגדיל את הפער בכל דיווש, בלי להתפעל. ולא, זה לא משנה אם מולו מתמודדים וינגגור, אוונפול או ואן דר פול. זה לא משנה אם מדובר בהרים הגבוהים של הטור או בטיפוסים החדים של הרונדה. מעולם לא היה כדבר הזה.
טאדיי פוגצ'אר אחרי הזכייה באליפות העולם | צילום: Albinfo, Wikimedia
קניבליזם
או שבעצם, כן היה. ההשוואה המיידית היא תמיד לקניבל, אדי מרקס. ה"פוגיסטים" ממהרים לומר שאי אפשר להשוות את מה שהיה אז, והרמה מולה התמודד מרקס, לתחרותיות של היום. הוא היה מקצוען מול חקלאים, נוהגים לומר. אז אומרים.
מרקס לא רק התחרה נגד כמה מהשמות הגדולים בהיסטוריה, שורת הסטטיסטיקה שלו גם עדיפה על של הסלובני בכל דבר מלבד לומברדיה. הניצחונות, הזכיות בגרנד טורים, בקטעים, במונומנטים (מרקס זכה בכולם וההפסדים בסן רמו ורובה בהחלט עומדים לרעת פוגי) באליפויות עולם ועוד. הדומיננטיות דומה, אבל הקילומטראז' של מרקס פשוט לא משאיר מקום לוויכוח. כרגע.
אדי מרקס ברכיבת ראווה בבלגיה ב-2015. עדיין הגדול ביותר | צילום: Shutterstock
הדירוג ההיסטורי
פאוסטו קופי אמנם קצת חלש יותר במספרים, תוצאה של עידן אחר ומלחמת עולם, אבל הוא היה כל כך דומיננטי, שעליו נאמר שמודדים את ההפרש בינו לבין שאר הרוכבים באמצעות שעוני הכנסייה ולא שעוני עצר. מעריכים שבין 1949 ל-1952 רכב 3,000 ק"מ לבדו בראש מרוצים. Take That פוגי.
אתר Procyclingstats, שמציג נוסחה מתמטית יותר לחשב מיהם הרוכבים הטובים בהיסטוריה ומנסה להתעלם מרחשי לב, מדרג את פוגי במקום השמיני. מרקס כמובן בראש, אבל לפני פוגי יש גם, בין השאר, את מלך הקלאסיקות שון קלי ואת שני הצרפתים הדגולים ברנאר הינו וז'אק אנקטיל, שניים שזכו בשלושת הגרנד טורים, הישג שבלעדיו קשה להחשיב את פוגי הטוב בכל הזמנים.
פרשני בייסבול משתמשים בשלל סוגי סטטיסטיקה כדי לקבוע האם שחקן מסוים זכאי להיכנס להיכל התהילה של הענף. בין השאר בודקים הישגים, דומיננטיות וסטטיסטיקה לאורך זמן. בינתיים, לפוגי פשוט אין מספיק קילומטרים על הכביש בשביל להיחשב הטוב מכולם. לא בהישגים, לא בדומיננטיות ולא בסטטיסטיקה.
אבל, וזה אבל גדול, אם ימשיך ככה עוד שנתיים-שלוש, יהיה קשה לטעון שהוא לא השני הטוב בכל הזמנים. לפחות.
