לפני חודשים לא רבים, בראיון שערכתי איתו לעיתון "הארץ", הוא סיפר לי על התקוות להיות אלוף ישראל באופני כביש. לפני פחות משבועיים ההזדמנות לחיות את החלום הגיעה. הוא קיבל בדיוק את המסלול המתאים לתכונותיו כרוכב "מטפס"- רווי בעליות. אך ביום הזינוק, הוא עמד על הקו לבד לחלוטין, וללא קבוצה. כשסוף סוף זינק, כל תכניותיו וחלומותיו התפוצצו יחד עם התקרים שהכריעו בשבילו את המרוץ. למרות ביש המזל, אילן קולטון שמח על הניצחונות שהשיג עד כה, ומפרגן לשותפו יואב בר שסיים את האליפות במקום השני.
מאת:אילן גולדמן
הוא זינק לאליפות, שבועות ספורים אחרי שנאלץ לשוב מספרד, בעקבות נפילה במרוץ, "שזיעזעה" את מוחו ותכניותיו. הוא השאיר מאחור את יואב, השותף הנצחי לדרך, אחרי ששניהם "כרתו" ברית כי יעשו זאת ביחד. " גרנו בספרד- בעיר ויגו והתאמנו בתנאים מצויינים. המגורים היו ברמה ולא היינו צריכים לעשות דבר מלבד לרכב", הוא מספר על שהותו שם. "כן, זה לא קל להסתדר כספורטאי במקום שאתה לא דובר את שפתו, אבל זו פשרה שהיינו מוכנים לעשות כדי להתקדם. הרגעים הכי קשים מבחינתי היו אחרי הנפילה, כשפוניתי אל בית החולים. כשראיתי שרמת הרפואה וחוסר היכולת לתקשר מתחילים להשפיע, בעצת משפחתי והרופאים בארץ החלטתי לארוז ולחזור לישראל". מבחינת קולטון זה היה המעשה ההגיוני ביותר לעשות, למרות שידע שזמן בחו"ל ייתן לו את המהירות והכוח אותם הוא צריך כדי להתמודד בהצלחה במרוץ האליפות.
"אחרי התקר השני כבר הבנתי
שזה לא הולך לקרות היום"
הוא הרגיש שמסלול האליפות התאים לו ככפפה חלקה. הרבה עליות היו על המסלול, והרי שהוא רוכב קל משקל שכבר הוכיח ברמה הארצית, כי הוא יודע "לשנס רגליים" ולטפס כשצריך. אך למרות זאת, דווקא ביום החשוב מכל, "מגדל הקלפים" שבנה קולטון במהלך העונה התרסק קליל. הוא סבל משני תקרים אחרי שכבר היה בחבורת החוד שהובילה את המרוץ. " הכל היה מסודר לי בראש, המסלול, המתחרים החזקים ואפילו קו הסיום", הוא נזכר. "הדבוקה איתה רכבתי היא זאת שממנה יצא אלוף ישראל. "כשהתקר הראשון אירע, עוד הייתה לי תקווה. כשקיבלתי את את התקר השני הבנתי – היום, זה לא הולך לקרות. זה היה כל כך מתסכל. מילא להפסיד מרוץ שאין לך מה לתת ברגליים, אבל להפסיד מרוץ בגלל תקלות טכניות זה שיא השפל.של רוכב."
קולטון במדי הקבוצה הספרדית
צילום: יואב בר
קולטון רואה עצמו כמפסיד הגדול ביותר ביום האליפות. מבחינתו, "האחרים נשארו שם להלחם ואילו הוא לא". במהלך כל הראיון הוא מריץ במוחו את התסריט של מה היה קורה אם (לא היה קורה התקר)." אני מדמיין שאנחנו מגיעים לעלייה אחרי 8-9 הקפות, אני רואה על מד הוואטים (מד שמודד את כמות הוצאת הכוח לדוושות) את המספר 400, ואני מרגיש שאני מסוגל עוד ופשוט ממשיך לנסוע". קולטון האמין על פי התסריט שבנה, כי אחרי 3 שעות של מרוץ "כולם כבר יהיו גמורים". "אין מה לעשות אחרי 8 פעמים שאתה עולה את העלייה 'החונקת' הזו, כולם כבר נמצאים על סף שבירה." אבל ניב ליבנר, מנצח המרוץ ואלוף ישראל בשנתיים האחרונות, הכין תסריט משלו. קצת מנוגד לזה של קולטון. ניב ניצח את המרוץ אחרי שהוביל את רובו מלפנים. וכפי שתיארה זאת אחת מרוכבות העילית בארץ שנכחה במקום, "ניב שלט במרוץ מתחילתו ועד סופו".
"לפעמים צריך לעבוד קשה עשר שנים
כדי להפוך לכוכב בין לילה"
מדבריו של קולטון קל לדמיין, כי הוא "על הרמה" של אופני הכביש שנים רבות. אך הדבר רחוק מלהיות נכון. את טעמו של האספלט הוא גילה רק בשנת 2007, כשבא כרוכב שטח לרחרח באליפות ישראל לכביש. "באותה תחרות 'קיבלתי בראש קשות', אבל לאט לאט זה שאב אותי פנימה", הוא נזכר באותה התחרות. קריירת השטח של קולטון בן ה-21, החלה בבית שבמשגב, כבן טיפוחיו של מאמן אופני ההרים הידוע אופיר גל און. "בתחילת הדרך, לא הייתי יותר מאשר רוכב בינוני ואני ומודה לגל און על שהאמין בי בתור נער צעיר. יש משפט שהוא אמר לי אז שלא עוזב אותי עד היום: 'לפעמים צריך לעבוד קשה 10 שנים כדי להפוך לכוכב בין לילה'."
קולטון- "מגיע מהשטח"
צילום: אילן קולטון
וקולטון אכן עובד קשה. הוא יודע שכדי להצליח בענף הכביש צריך לצבור מהירות, וכמה שיותר ממנה. בדיוק בשביל זה, כבר עומדת על סדר היום נסיעה נוספת לספרד. קולטון הוא חייל במשרה מלאה, ולמזלו יש לו מפקד "נהדר אשר מתיר לו נסיעות לחו"ל כשצריך ואפשרות לשמור על שגרת אימונים קפדנית". את אופני השטח הוא כבר זנח לחלוטין ואופני הכביש הפכו להיות בן לוויתו הקבוע. " אני נהנה יותר בכביש. שקט ושלו לי על הכביש. זה רק אני, האופניים והמחשבות", הוא מספר על החוויות מרכיבותיו. רגעי השלווה של קולטון על אופני הכביש לוו גם במעט סערות. בשנת 2010 הוא כבר ראה איך הוא הולך לפרוש מעולם האופניים, אחרי עונה לא מוצלחת. "פשוט הייתי רוכב בינוני. מאחורי כבר היו 6 שנות רכיבה, ולא ראיתי את זה הולך לאן שהוא. חשבתי מתי זה כבר יגיע בשבילי. ברגעים קשים זכרתי את משפטו של גל און, ופשוט המשכתי לקוות כי הפריצה תגיע". הרגע ששינה את הכול בשביל קולטון היה הרגע בו החליט להמשיך בענף. "עכשיו אני אתן לזה ניסיון אמיתי, אנסה ללכת על זה בכל הכוח", אמר לעצמו הילד והחל להתאמן ולנצח.
בשביל לרדוף אחרי חלומו, עבר קולטון מקבוצת הבית שלו במשגב למגרשם של "הילדים הגדולים" בתל אביב. במרוץ הראשון איתם (טור בערד) הוא זוכר כי התקשה בגלל הטקטיקה וההתנהלות המקצועית. "יצאתי מהטור מגובש ובשל נפשית כדי להבין עם עצמי שזה מה שאני רוצה לעשות. מנגד הבנתי שהפיכתי לרוכב כביש תיקח זמן, ועלי להוריד את הראש וללכת עם הדרך והאמת שלי". אך בדרך לחיפוש האמת קולטון עזב את קבוצתו החדשה בתל אביב (או הועזב – תלוי את מי שואלים) ושכר את שירותיו של מאמן זר, אשר "מספק את תכנית האימונים גם לניב ליבנר." כששאלתי את קולטון לגבי נסיבות העזיבה של קבוצתו בתל אביב, הבחור הצעיר השתהה עם תשובתו ארוכות. " זה לא הסתדר מקצועית", ענה לי לבסוף. "הייתי צריך להמשיך בדרך שתקדם אותי אל עבר המטרות שלי בצורה הטובה ביותר", הוא שחרר לבסוף. "כרגע מתפתח מהלך שאני מקווה ללכת עליו ולצאת לדרך חדשה. בינתיים אני רשום בקבוצתי הספרדית".
קולטון- "הולך עם הדרך שלו"
"שמעתי כבר שחושבים עלי שאני סנוב,
אני בוחר להמשיך הלאה"
לא ברור אם זו נחישותו או העובדה כי הוא לקח מאמן זר שיעשה את העבודה, אך אם תלכו לרחרח בדבוקה המקומית, יהיו אלו שיתארו אותו כסנוב. קולטון יודע כי יש המתייגים אותו ככזה, אך הוא בוחר "לרכב קדימה". "שמעתי כבר כל מה שחושבים עלי, אבל אני בוחר להמשיך הלאה. תמיד יהיו אנשים שיחשבו עליך דברים כאלו או אחרים", הוא אומר.
בחודשים האחרונים קולטון זוכה לתמיכה נוספת, הפעם מהמין הנשי. חברתו החדשה יובל רוכבת באופן תחרותי גם היא, ובאמתחתה תואר אלופת ישראל באופניים. הוא מספר כי אחרי האליפות המאכזבת שלו, הכתף החשובה הגיעה ממנה. "כשהגעתי לקו הסיום הייתי הרוס, למזלי יובל הייתה שם בשבילי. בזכותה, וגם בזכות יואב, הרגעים הקשים חלפו מהר. רק לראות את יואב מסיים כפי שסיים, העביר לי רטט בכל הגוף והחזיר את האופטימיות. אני עוד צעיר", הוא אומר. "אני מסתכל קדימה ויהיו עוד הרבה מרוצים. לא הכול מסתכם באליפות ישראל. אני רק מקווה שאלו שהלכו איתי עד כה, כמו יואב, צחי, החברה מסיגמא וכל התומכים הנהדרים הכוללים את ההורים שלי, ימשיכו להאמין בי כפי שאני מאמין בעצמי". מבחינתו של אילן, הדרך לאליפות 2011 הייתה רק תחילתו של חלום שלא התגשם. חלום ממנו נאלץ להתעורר לפני הזמן. עכשיו הוא מתחיל לחלום מחדש. שנה אחרת, אליפות אחרת. "אולי נדע את סופו של החלום ביוני 2012, אין לדעת." הוא אומר לי בסוף הראיון.
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
