מאת:אלי סט

 כמעט חצות, הטלפון מצלצל…
"רק אחד יכול לצלצל בשעה כזו", אומרת אראלה, זוגתי מזה 46 שנים ותוך כדי כך מרימה את השפופרת ופולטת פנימה: "נבו"…
הבעת פניה של אראלה משתנה והיא מוסרת לי את השפופרת. בצד השני אמיר. לוקח לי כמה שניות להזכר בגרפיקאי שופע הרעיונות, שלא חסך בעצות מועילות, בתחילת דרכי ככתב טיולים. "בימים ההם", מציין אמיר, "רכיבה  על אופניים לא היתה טרנדית כמו היום, וכשקבענו להפגש חשבתי לעצמי מי זה ה"קוקו" שמתעקש לכתוב מסלולי טיול לרוכבי אופניים דווקא?, בינתיים גם אני נדבקתי בחיידק, יש לי זוגיות נהדרת עם "טרנר פלאקס" ויש לי, כמובן, את שלושת הספרים שלך. בכל הזדמנות אני משוויץ בקשר שבינינו".
"מה גורר אותך לטלפן אלי בשעת השפל של תפקודי המוח שלי?" אני שואל,
"אני מדפדף ב"צלול", עונה אמיר, "ושמתי לב שעברו בדיוק עשר שנים מאז הטיול הראשון שלך. הייתי חייב לציין את המאורע".

"צלול", היה מגזין משובח של הוצאת "מפה", שהזמין אותי לכתוב עבורו מסלולי טיול באופניים. הראשון שבטיולי התפרסם באוקטובר 1998 ונקרא "הגשרים של מחוז ירדן", בעקבות שם ספרו המפורסם ("הגשרים של מחוז מדיסון") של רוברט וולר. אולי פספסנו קצת בתאריך אבל עשר שנים, זו בהחלט סיבה למסיבה ותוך כדי חגיגה נוכל גם לבחון מה קרה מאז לגשרים.

גשר בנות יעקב העותומני

מהמרכז המסחרי "אלונית", שליד גשר החצבני, לצד כביש מס’ 99 (קרית שמונה – חורשת טל), יוצאים, דרומה, עד מהרה פונים מזרחה ומדוושים לאורך הגדר של קיבוץ "הגושרים", עד כביש מס’ 918 (חורשת טל – גדות). מדרימים בשולי כביש זה ואחרי גשר הבניאס פונים ל"שביל נחל חרמון" והוא שביל אופנים מוסדר עליו מדוושים עד קיבוץ שדה נחמיה. ממשיכים בגדה המזרחית של הירדן, חולפים על פני כפר בלום, חוצים את כביש מס’ 977 (צומת הגומא – להבות הבשן) עד גשר "יסוד המעלה". חוצים את הירדן וממשיכים בגדה המערבית עד גשר "הפקק", חוצים את הירדן וממשיכים בגדה המזרחית עד גשר "בנות יעקב", חוצים את הירדן וממשיכים בגדה המערבית של הירדן ההררי, עד הישוב הקהילתי כרכום, בכניסה אליו גולשים אל הירדן ומסיימים ב"גשר הדודות", שם פוגשים ברכב ומשלימים טיול אביבי של כ- 43 ק"מ. נכון, קצת כאב הלב לראות את מעוט המים בירדן, אבל מאידך הפריחה בעיצומה ומסוף ינואר אפילו חלוצי התורמוסים כבר פורחים.
הניווט הפעם כל כך פשוט שלא ראינו צורך לצרף מפה.

אזור הירדן מצפון לכנרת
נקודת מוצא גשר החצבני בכביש מס’ 99
מפות סימון שבילים  החרמון, הגולן ואצבע הגליל (מס’ 1)  
עונה מומלצת כל השנה
אורך מסלול 43 ק"מ
רווח אנכי מירבי 250 מטרים
רמת קושי קל-בינוני
  
איך מגיעים? נוסעים בכביש מס’ 99, למרכז המסחרי "אלונית", שליד גשר החצבני, בקטע שבין קרית שמונה לבין חורשת טל. מכינים את האופניים והציוד, לא שוכחים מים, אבוב חליפי, כלי תיקון וטלפון סלולארי. חובשים קסדה וביציאה מהמרכז המסחרי מאפסים את מד המרחק פה נקודת המוצא  .
שימו לב, בשבתות וחגים שערי קיבוץ הגושרים סגורים, לכן מומלץ להתחיל את הטיול בנקודה מס’ 3  ליד גשר הבניאס בכביש 918. 

גשר החצבני סמוך לנקודת המוצא

      
מנקודת המוצא בנ.צ. 20782921, יוצאים דרומה בכביש המוביל אל שטח חקלאי.
בק"מ 0.2 מסעף. פונים שמאלה (מזרח) בהמשך הכביש, לעבר קיבוץ הגושרים.
בק"מ 0.6 ליד מגרש חניה נצמדים לגדר הקיבוץ וממשיכים לאורכה.
בק"מ 1.0 בפינת פרדס, הדרך חסומה. נכנסים שמאלה בשער אחורי של הקיבוץ ומיד פונים ימינה וממשיכים לאורך הגדר, הפעם מבפנים.
בק"מ 1.4 שער נוסף. יוצאים ימינה ומיד שמאלה (מזרח), בדרך סלולה לאורך הגדר.
ליד הגדר, בתוך הקיבוץ, לא תאמינו, זורם נחל. אמיתי. קורן שמו, שפעם, לפני שקם הקיבוץ, שפע, אפילו הפעיל טחנת קמח וזרם דרומה, בין החצבני לדן. כשהשטח שבין החצבני לדן הפך חקלאי הוטה הנחל וכיום הוא מוזרם אל הדן.
בק"מ 1.5 ליד לול, מסעף. פונים ימינה (דרום), בהמשך הדרך הסלולה ועד מהרה מדוושים לרגלי סוללת עפר התוחמת מאגר מים.
בק"מ 1.8 מסעף. פונים שמאלה (מזרח) ומתרחקים מהמאגר. 
             
בנ.צ. 20972916, כביש מס’ 918 (חורשת טל – גדות). פונים ימינה (דרום), בשולי הכביש.

 

            
בנ.צ. 21022913, מיד אחרי גשר על הבניאס פונים ימינה בירידה קצרה לעבר מחסום בתחילתו של "שביל נחל חרמון". עוברים ליד המחסום ואחריו השביל מוביל אתכם. 
כידוע, אני מתעקש לקרוא לנחל בשמו: "בניאס". מדינת ישראל הרשמית קוראת לו חרמון, ובכך היא,
לטעמי, מוחקת הסטוריה ותרבות. אני, פשוט, לא חלק מזה. ואתם תמשיכו לדווש לאורך הנחל היפה הזה ותקראו לו כפי שתקראו. 
בק"מ 8.1 שער אחורי של קיבוץ שדה נחמיה. השביל עוקף את הקיבוץ מימין, צמוד לגדר.
בק"מ 8.8 השער הראשי של הקיבוץ. ממשיכים דרומה בכביש הכניסה לקיבוץ. 

גשר יוסף

                
בנ.צ. 20802875, בקצה כביש הכניסה לשדה נחמיה פונים ימינה על המדרכה וזו מובילה למנהרה שתחת הכביש. אחרי המנהרה, בתחילת "טיילת עמי" מעיפים מבט לשעה 5 ורואים את "גשר יוסף".
"גשר יוסף", הוא הגשר הראשון על הירדן לאחר שהתאחדו הדן, הבניאס והחצבני. מיום שהבריטי הקים פה גשר הוא נקרא "ג’סר שייח יוסוף", על שם אבי חמולת בדואי ביצות החולה ("ע’וארנה").
השם "גשר יוסף" נשאר והיום הוא מציין את זכרם של יוסף רוזנפלד ויוסף שלימנס, חברי קיבוץ עמיר, הסמוך, שנפלו במלחמת השחרור.
אנו ממשיכים דרומה, על "טיילת עמי" בגדה המזרחית של הירדן ומכבדים את זכותם של משתמשים אחרים בטיילת.
בק"מ 10.0 גשר הולכי רגל בין כפר בלום לעמיר. ממשיכים בגדה המזרחית, בדרך חקלאית.

התעלה המזרחית

              
בנ.צ. 20902835, כביש מס’ 977. חוצים בזהירות וממשיכים בגדה המזרחית.
עברנו ע"י גשר. אין לו שם רשמי, אבל תושבי האזור קוראים לו "גשר להבות". למעשה גשר זה אינו עובר מעל הירדן. הירדן, במסלולו המקורי פנה מכפר בלום לדרום מערב, לעבר "נאות מרדכי". הגשר לידו עברנו, אם כן, אינו עובר מעל הירדן אלא מעל "התעלה המזרחית", והיא אחת משתי התעלות שנחפרו כדי לייבש את החולה.
ביצות החולה נוצרו כתוצאה משיפוע, כמעט אפסי של פני השטח. הסחף, שהביא אתו הירדן, סתם
את האפיק, הירדן התפתל ומצא אפיק חדש, שוב נסתם וחוזר חלילה וכך נוצרו הביצות. ייבושן
התאפשר ע"י הסדרת זרימה רצופה בשתי תעלות שנחפרו ע"י מחפרים צפים.
אנו ממשיכים בגדה המזרחית.
בק"מ 22.7 ניתן להבחין, מימין לדרך, במפגש שתי התעלות. 

                       
בנ.צ. 20862742, "גשר יסוד המעלה". חוצים וממשיכים דרומה בגדה המערבית.
גשר "יסוד המעלה" הוא גשר יצוק מבטון, חדש יחסית, שנבנה לציון 120 שנות המושבה הותיקה. 
בק"מ 25.0 מזרחית לקיבוץ חולתה, בחלק מהמפות מופיע "גשר חולתה" ובאחרות "גשר החמישה".
אם אתם לא רואים גשר, אל תתפלאו. עד שהוקם גשר "יסוד המעלה" היה כאן גשר ביילי, שבשנים האחרונות לקיומו היה רעוע וממש מסוכן למעבר. שם רשמי לא היה לו. תושבי האזור קראו לו "גשר דרדרה" ואילו השם "גשר החמישה" נקבע על ידי יחידת הנדסה, ששיפצה את הגשר, לזכר לוחמיה שנפלו במלחמת יום הכיפורים. מאחר והגשר כבר לא איתנו, חבל להתפלפל בשאלת שמו.

            
בנ.צ. 20912718, "גשר הפקק" חוצים וממשיכים דרומה בגדה המזרחית, בדרך עפר מסומש"ת שחור. 
"גשר הפקק" הוא שמו העממי של הגשר. כמו שכבר צויין החולה יובשה ע"י חפירת שתי תעלות, באמצעות מחפרים צפים. כדי שהמחפרים יצופו היה צורך להעלות את מפלס החולה וזאת עשו ע"י 
"פקק", כלומר ע"י סתימת ערוץ הירדן סמוך למקום הגשר. השם הרשמי שלו – "גשר ש"נ" (ראשי תבות של "שביתת נשק") וכל כך משום שהגשר סימן את פינת השטח המפורז עליו הוסכם עם
הסורים, לאחר מלחמת  השחרור, בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו ברודוס. 
בק"מ 29.7 ליד "בית המכס התחתון" כביש מס’ 91, פונים ימינה בשוליו.
בק"מ 30.0 גשר "בנות יעקב" במעבר הותיק של הירדן. את גשר האבן העותומני, שהיה לרגלי בית המכס התחתון, וששריד מהקשת המזרחית שלו עדין קיים, החליף גשר ביילי בריטי. אחרי מלחמת 
יום הכיפורים הוסיפו לידו עוד גשר ביילי שהוחלף לפני כשנה בגשר בטון ואת בן זוגו סגרו, אבל השאירו "לכל מקרה".
אגב, אחרי מלחמת ששת הימים הוחלף הגשר הבריטי בגשר "שלנו", ובמהלך עבודות הבניה "נעלם"
המצבה שהיתה לידו. אם מישהו יכול לעזור לנו לאתרה תבוא עליו הברכה.
מהגשר ממשיכים במעלה הכביש דרומה.

בנות יעקב – הגשר הסגור             
בנ.צ. 20882680, בעיקול חד של הכביש, הכניסה לירדן ההררי. פונים שמאלה (דרום) לדרך סלולה מסומש"ת אדום ועד מהרה רואית משמאלנו את "תל עטרת" והוא שרידי המבצר הצלבני "שסטלט", ששמר על מעברות הירדן.
בק"מ 33.6 נקודת תצפית מרהיבה על הירדן ההררי ובימי ראות טובה אפילו על הכנרת. 
בק"מ 34.1 מסעף. ממשיכים ישר בדרך השומרת על קו הגובה, המסומש"ת אדום. 

 

גשר כפר הנשיא

                  
בנ.צ. 20862648, מסעף וגם פה צריך להמשיך ישר (דרום) בדרך השומרת על קו הגובה, המסומש"ת אדום.
מי שעדין רעב לגשרים יכול לגלוש שמאלה כ- 700 מ’ במורד די תלול עד ל"גשר כפר הנשיא". החזרה למסלול, נא לא לשכוח, כ- 700 מ’ בעליה לא קלה.  

בנ.צ. 20712589, צומת הכניסה לישוב הקהילתי כרכום. פונים שמאלה (מזרח) במורד כביש צר, מסומ"ש אדום. 

           
בנ.צ. 20862597, סיום לחוף ירדן, במקום שפעם היה מה שנקרא "גשר הדודות".

הגשר הרומי על החצבני – חלום לימי שלום

עוד גשר באותו מחוז
הגשר הרומי על החצבני, דרומית לע’גר, שהגישה אליו אסורה בשל קירבתו לחיזבאללה.