לפעמים מה שנראה כמו צעד קטן יוצר אפקט פרפר אמיתי. כך נולד המיזם החברתי "צעד קדימה", שמעניק לפצועי לחימה מסגרת של תנועה, ספורט וקהילה כחלק מתהליך השיקום. את המיזם הקימה ענת קוגן, רצה חובבת ומעורבת בקהילה, שהבינה על בשרה את הכוח של התנועה והחליטה לקחת את הנושא ובדיוק כמו שמו של המיזם, צעד קדימה.
לכתבות נוספות בנושא:
המסע שלא תכננתי: מאירוע מוחי וסרטן למרתון ניו יורק עם שלוה
המאמן רז אייזיקוביץ נפצע במלחמה, אך חולם לחזור לרוץ: "יש לי עוד הרבה דברים להשלים"
46 ק"מ לזכר ירוני: המסע המרגש של דבי וענת בהקפת מנהטן בשחייה
איך הכול התחיל?
"הכול צמח משיחה עם לירון, חבר קרוב שהוקפץ למלחמה", מספרת קוגן. "הוא ביקש ממני זוג נעלי ספורט כדי 'לחזור לעצמו' בתוך כל הטירוף, לפרוק מתחים, להרגיש שוב מי שהוא. רציתי לתת לו משהו מעבר, אז ארגנתי לו ולחבריו לצוות לא רק נעליים, אלא גם אוכל לקבלת שבת ותחושה שיש מישהו שחושב עליהם. משם זה התגלגל – לגדודים נוספים, ובהמשך גם לפתיחת מחלקת שיקום יום באיכילוב ובהמשך בתל השומר, כמיזם חברתי. משם הדרך כבר נסללה".
מקבלים נעליים, והרבה יותר | צילום: צעד קדימה
ספורט ככלי משנה חיים
שנה וחצי אחרי ההקמה, המספרים מרשימים: יותר מ-1,000 פצועים ופצועות השתתפו בפעילויות, כל פעילות עם כ-30 משתתפים בממוצע, במפגשים אינטימיים השומרים על יחס אישי. האירועים מתקיימים ברחבי הארץ, ומשלבים ריצה, יוגה, חשיפה לקור, סדנאות נשימה ותנועה, מוזיקה, שיתוף והכי חשוב: קהילה. "בכל פעם מחדש אנחנו רואים איך הספורט מחולל שינוי אמיתי", אומרת קוגן.
כך למשל, היא מספרת על בחורה שהגיעה עם חוסר אמון מוחלט בגופה, וסירבה אפילו לנסות לרוץ. "אחרי כמה מפגשים היא כבר עשתה אינטרוולים קטנים – והחיוך חזר לפנים שלה. היום היא מספרת שהפעילות החזירה לה לא רק את הכושר, אלא גם את הערך והביטחון". סיפור אחר הוא של בחור שהיה מאמן מקצועי לפני שנפצע, איבד את תחושת הזהות – ודרך המיזם מצא אותה מחדש: "היום הוא אפילו עוזר לאחרים".
צילום: צעד קדימה
הרבה מעבר לספורט
לדבריה של קוגן, העוצמה האמיתית של המיזם טמון בקהילה: "הכוח הגדול של 'צעד קדימה' לא נמצא רק בספורט עצמו, אלא בחיבור האנושי. מי שמגיע לאירועים מגלה שהוא לא לבד. נוצרים חיבורים, חברויות, תמיכה הדדית. גם מי שכבר עבר את השיקום המורכב וחזר לשגרה, חוזר לאירועים כדי לתת יד לאחרים וזה מעגל שמזין את עצמו. גם מבחוץ אנחנו מרגישים את החיבוק, ספקים רבים שתומכים במיזם הם בעצמם מילואימניקים או פצועים, ודווקא בגלל זה הם בוחרים לתרום ציוד, להעביר סדנאות או פשוט להיות שם".
החיבור האישי
באופן מפתיע, קוגן עצמה כלל לא הגיעה מהעולם הזה: "רק אחרי הקורונה התחלתי לרוץ, משם זכיתי לתת חזרה לאחרים בפרויקטים של אימון נוער בסיכון, ליווי נשים שלא רצו מעולם כמוני ל-10 ק"מ ועוד. רצתי שלושה מרתונים ביניהם האחרון עם משלחת שלוה תחת המאמן שלו ברוש, מרתון ניו יורק, חוויה עוצמתית".
ענת קוגן לפני מרתון פריז | צילום: פרטי
"מאז הבנתי את הכוח של קהילה ושל תנועה, והיום אני מתאמנת למרתון שיקגו, הרביעי שלי, אצל המאמן יניב פתאל ויחד עם הקהילה שסביבי כל צעד שלי מוקדש גם לחבר’ה במיזם. הם מלמדים אותי כל פעם מחדש מהי עמידה מול אתגרים. לראות אותם מגיעים לפעילות לעיתים מותשים או חסרי חשק ובסופה יוצאים עם אנרגיה אחרת לגמרי, זה מה שנותן גם לי כוח להמשיך. אני חוויתי גם אובדן אישי לפני המלחמה שגרם לי להבין את הכוח בלהאמין בחיים ולנוע".
תמיכה והעתיד
כיום המיזם מתקיים בזכות תרומות נקודתיות, שיתופי פעולה ותמיכה של מותגים, בהם On Cloud שתרמה נעליים מותאמות לפצועים: "בעתיד אנחנו רוצים לעשות קפיצה קדימה – אולי להפוך לעמותה רשמית, כדי להרחיב את הפעילות ולהגיע לעוד אנשים במסע השיקום".
גם אמבטיות קרח נכללות | צילום: צעד קדימה
בדרך הצטרפה גם דליה לוין כחלק מהצוות, ולצדן מתנדבים ואנשי מקצוע רבים – פיזיותרפיסטים, מנחי סדנאות, דיג'ייז – חלקם בעצמם פצועי לחימה או מילואימניקים: "זה יוצר רצף מרגש שבו כל אחד תורם מהניסיון והלב שלו".
ענת מתכוננת בימים אלה למרתון שיקגו ובוחרת להקדיש את המרתון לכל אותם פצועים ופצועות שלוקחים חלק במיזם. לסיום היא מודה לכל מי שתומך: "כי כל צעד קטן של כל אחד ואחת – הוא בעצם שינוי גדול".
