מה ההבדל בין טאדיי פוגצ'אר שמנצח את הטור דה פראנס, לבין זה שמפרק את יריביו בטור של פלנדריה ובשאר הקלאסיקות? התשובה המפתיעה: קצת יותר משני קילוגרמים.
לכתבות נוספות בנושא:
התרסקות קשה לעודד קוגוט בבלגיה: שבר בעצם הבריח ובשורש כף היד.
הגיהנום מחכה: ואן דר פול ופוגצ'אר בקרב על ההיסטוריה בפריז-רובה.
"אין כמוהו ולא יהיה מישהו כמוהו שוב לעולם": בענף מתמוגגים מפוגצ'אר.
בעוד רוב רוכבי האופניים בפלוטון נאבקים לשמור על משקל מינימלי לאורך כל העונה, פוגצ'אר עושה את ההפך. בחורף הוא דווקא מעלה משקל. ולא סתם, אלא מוסיף מסת שריר שעבורו מותאמת במיוחד לקלאסיקות הקשות של האביב. כפי שהוסבר לעומק בכתבה בנושא במגזין האופניים VELO.
נגד הזרם – ובגדול
רוכבים מטפסים קלאסיים, כאלה שזוכים בגרנד טור, שואפים להיות קלים ככל האפשר. פוגצ'אר מגיע לפתיחת העונה "כבד" יותר. עם רגליים חזקות יותר, כתפיים רחבות יותר וליבה יציבה במיוחד.
פוגצ'אר במילאנו-סן רמו | צילום: Sprint Cycling
"זה לא אידיאלי להיות הכי קל בקלאסיקות", הסביר לאחרונה בראיון לל'אקיפ הצרפתי. "אני כבד בשני ק"ג – אבל זה בעיקר שריר". השינוי אולי נראה קטן על הנייר, אבל על האבנים המרוצפות של פלנדריה לדוגמה, הוא דרמטי. וייתכן שזה אותו כוח שיסייע לו לנצח לראשונה גם בפריז-רובה ביום ראשון הקרוב.
גובהו של פוגצ'אר הוא 1.76 מטר. משקל התחרות שלו בטור דה פראנס נע סביב 64 ק"ג. בקלאסיקות האחרונות, המשקל שלו מוערך בכ-66 ק"ג. הבדל של קצת יותר מ-3 אחוזים, אשר במקרה הזה הוא משמעותי במיוחד
פוגצ'אר מציג: כוח שמתורגם לניצחונות
במרוץ האחרון בפלנדריה, אותו ניצח בפעם השלישית בקריירה, היתרון הזה היה ברור לעין. בעוד יריביו הגדולים, אפילו הבכירים ביותר כמו מתייה ואן דר פול ורמקו אוונפול, נאבקו לשמור על יציבות על הקטעים הקשים, פוגצ'אר נראה נטוע באוכף.
הוא הצליח להפיק הספקים גבוהים במיוחד גם בשיפועים חדים ומרוצפי אבנים – ולהכריע את המרוץ בהתקפות עוצמתיות. היכולת לייצר כוח בישיבה, תוך שמירה על יציבות מלאה של הגוף, הפכה לכלי הנשק המרכזי שלו באביב.
פוגצ'אר לפני וינגגור בקטע ה-19 בטור השנה | צילום: Sprint Cycling
מאחורי השינוי עומדת גם מהפכה מקצועית. בתחילת 2024 החליף פוגצ'אר מאמן, ועבר לעבוד עם הפיזיולוג חאבי סולה. יחד עם צוות האימון של קבוצת UAE, הוא אימץ גישה חדשה: יותר עבודה בחדר כושר, אימוני כוח מתפרץ, תרגילי ליבה ואימונים בתנאי חום. הדגש עבר מבניית "רוכב קל" לבניית "רוכב שלם".
"קודם כל התמקדנו בהעלאת מסת שריר. כי מרוצים חד-יומיים דורשים יותר פיצוץ", הסביר אחד מאנשי הצוות. "רק בהמשך עברנו שוב להתמקדות בהרים".
התאמה מושלמת ללוח השנה
החוכמה הגדולה היא התזמון. פוגצ’אר לא נשאר "כבד" לאורך כל העונה. אחרי האביב, כשהוא כבר צובר ניצחונות בקלאסיקות, הוא חוזר בהדרגה למשקל תחרותי נמוך יותר. כזה שמאפשר לו לשלוט גם במרוצי הקטעים הגדולים. ובראשם הטור דה פראנס. כך הוא מצליח להיות גם רוכב קלאסיקות דומיננטי, וגם מטפס מהטובים בעולם. שילוב נדיר ביותר בעידן המודרני.
הסיפור של פוגצ’אר הוא לא רק כישרון יוצא דופן, אלא גם הבנה עמוקה של דרישות הענף. שינוי של קילוגרמים בודדים, עבודה ממוקדת על כוח ויציבות, ותכנון עונתי מדויק – כל אלה הפכו אותו לרוכב השלם ביותר בפלוטון כיום. וכשזה המצב, לא משנה אם מדובר בעלייה באלפים או באבני הריצוף של בלגיה – התוצאה בדרך כלל זהה.
