כשרצי חצי המרתון במרוץ מדבר מצפה רמון חצו את קו הסיום ביום חמישי האחרון והחלו לחפש מים, פחמימות ומנוחה, דודו דאנו רק התחיל להתחמם. דאנו, המוכר כאחד מרצי האולטרה-מרתון המובילים בישראל, סיים את המקצה במקום הרביעי הכללי וגרף את המקום הראשון בקבוצת הגיל שלו. עבור רוב האנשים מדובר בהישג שיא, אך עבור דאנו זו הייתה בסך הכל תחנת מעבר בלוח אימונים חסר פשרות.
לכתבות נוספות בנושא:
- עם דגל ישראל ושמות חבריו שנפלו: הישג לאסף איילון ב-UTMB בניס
- ספרטתלון היסטורי: 8 מסיימים ישראלים ושיא מסלול מטורף
- אוקטובר הגדול: כל המרוצים של שוונג לחודש הקרוב
"לרוץ במדבר זה כמו ללכת לטיפול טוב ולחזור הביתה ריק ומלא מחדש", הוא מספר לשוונג דקות לאחר שחצה את שער הסיום. עבורו ועבור שותפו לאימונים אליהו טלקר (שסיים במקום השלישי הכללי במרוץ), קו הסיום היה רק הזנקת ביניים. השניים המשיכו לרוץ אל תוך הלילה המדברי ועד הזריחה.
הסיבה לקילומטראז' הבלתי נתפס הזה יושבת בקצה השני של הגלובוס. בנובמבר הקרוב ימריא דאנו לאחד האתגרים הקיצוניים ביותר בעולם הריצה. מרוץ "המדבר האחרון". אולטרה של 250 קילומטרים על הקרח של אנטרקטיקה.
להילחם במה שלא טוב
אז מה מביא רץ ישראלי, שמורגל בחום של מדבריות העולם – כולל חציית מדבר נמיביה בטמפרטורות של 56 מעלות – לבחור דווקא ביבשת הקפואה? על כך הוא משיב בחיוך: "קודם כל, לא כל אחד הולך לשם. אני בגישה שמשהו שכולם עשו – אתה גם יכול לעשות. משהו שלא עשו – תעשה אתה. השנאה הכי גדולה שלי היא קור. אני הולך להילחם במה שלא טוב לי".
הדרך לאנטרקטיקה עוברת דרך עוד ציון דרך יוקרתי במיוחד. רגע לפני שהוא עולה על המטוס ליבשת הקרח, ייצג דאנו את נבחרת ישראל באליפות העולם בריצות בקיארד. פורמט אכזרי שבו רצים הקפה של 6.7 ק"מ בכל שעה עגולה. עד שנשאר רק הרץ האחרון שעומד על הרגליים. התחרות תיערך ב-17 באוקטובר בעמק חפר, ויחד עם דאנו עוד 14 רצות ורצים חזקים בנבחרת.
דודו דאנו במרוץ מדבר | צילום: נועם אופק, שוונג
כאלוף ישראל בבקיארד פעמיים ברציפות, דאנו צפוי להוביל את הנבחרת. "אני לא אלך עד הסוף באליפות העולם. אני חייב לשמור על הגוף שלושה שבועות לפני אנטרקטיקה", הוא מודה בכנות ספורטיבית. "אבל בהחלט אדחוף חזק קדימה ואמשיך כמה שיותר. עד הנקודה שבה ארגיש שאני עדיין שומר על עצמי לקראת תחרות המטרה שלי".
דודו דאנו: "אם מישהו לוקח ממך משהו – זכית"
בשטח הכינוס במצפה רמון קשה היה להתעלם מהנוכחות של דאנו. שורה של רצים צעירים ו-ותיקים ניגשו אליו. ללחוץ יד, לבקש תמונה ולספר לו כמה הדרך שלו נותנת להם השראה ברגעים הקשים של המסלול ובחיים בכלל.
"אני מודה שזה קודם כל מביך אותי", הוא אומר בצניעות אופיינית של לוחם. "אבל זה גם מה שממלא. זו זכות גדולה. אם מישהו לוקח ממך משהו, אם נתת למישהו כוח – זכית".
דודו דאנו במרוץ מדבר | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
מעבר ליכולות הפיזיות הפנומנליות ולשעות האימונים האינסופיות, יש כוח מניע אחד שלוקח את דאנו קדימה בכל צעד. כלוחם ימ"מ ותיק, שממשיך לבצע שירות מילואים משמעותי וממושך גם היום, הוא לעולם אינו רץ לבד. אל כל קו זינוק – במצפה רמון, בבקיארד ובקרוב גם באנטרקטיקה – הוא מתייצב כשאיתו דגל ישראל מיוחד שעליו מוטבעים שמות חבריו לנשק שנפלו בקרב.
"אני רץ למען אחי גיבורי התהילה," הוא אומר, והטון הופך חד ומדויק. "החבר'ה שלי שנהרגו הגנו על המולדת הזו בדמם. הם איתי בכל מקום. אני לא אעצור – למענם, לזכרם, ואני אמשיך בתנועה. אבל אני רץ גם למען החיים, לא רק למען המתים. הדגל הזה יונף באנטרקטיקה עם כל הכוח, בשמחה ובאהבה".
דודו דאנו ובנו במרוץ מדבר | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
