מרתון לרנקה שהתקיים ביום ראשון האחרון הפך לאחד מאירועי הריצה הבינלאומיים עם הנוכחות הישראלית המרשימה ביותר שראינו. יותר מ-400 רצות ורצים מישראל הגיעו לקו הזינוק בעיר הקפריסאית, מהם כ-100 שהתחרו במרחק המלא, והפכו את העיר לחגיגה כחול-לבן. עם הישגים מרשימים, מזג אוויר אידיאלי, מסלול מהיר במיוחד והרבה רוח קבוצתית ומשפחתית – הישראלים השאירו חותם על המרוץ הבינלאומי.
הישגים בולטים כחול-לבן
במרתון המלא היו לא פחות מתשעה ישראלים וישראליות שעלו על הפודיום בקטגוריות הגיל השונות. עוד 6 עשו זאת בחצי המרתון, 8 במקצה 10 ק"מ ו-2 נוספים ב-5 ק"מ. נוכחות ישראלית מרשימה שאי אפשר לפספס, במרוץ בו לקחו חלק כמעט 10,0000 רצות ורצים מכל העולם.
View this post on Instagram
בקרב הגברים, דסלין אסהנגה היה המהיר ביותר מבין הישראלים עם זמן של 2:50:10 שעות, שהעניק לו את המקום ה-11 הכללי ואת המקום השני בקטגוריית הגיל 44-40. מיקי חסידים סיים שני מבין הישראלים בזמן 2:51:35 (מקום 13 כללי ושלישי בקטגוריה), וממש אחריו חצה את הקו אור אפשטיין עם 2:51:41 (מקום 14 כללי).
בקרב הנשים, הישראלית המהירה ביותר הייתה ליטל פרנקנשטיין שסיימה בזמן של 3:18:46 שעות, מקום תשיעי כללי ושלישי בקבוצת הגיל 44-40. אחריה הגיעה איילה ולדמן עם זמן של 3:29:01 ומקום שני בקטגוריית 54-50.
"חוויה גדולה מהחיים"
קבוצת Fly with Lee, שלחה 17 רצות ורצים למקצי ה-10 ק״מ וה־21 ק"מ. המאמנת לי מזרחי מספרת על סוף שבוע שלא יישכח: "החוויה שלנו במרתון לרנקה הייתה גדולה מהחיים. הרגשנו כל רגע בגוף וגם בלב. זה היה הרבה מעבר לריצה. המסלול שטוח, נוח ומזמין, כזה שמלווה את קו החוף עם רוח נעימה. מזג האוויר הקייצי פשוט האיר לנו פנים ויצר אווירה מושלמת".
קבוצת Fly With Lee במרתון לרנקה | צילום: פרטי
מזרחי מדגישה גם את התרומה של חברת ג’נסיס ספורט באמצעותה יצאה הקבוצה למרוץ,לתחושת הביטחון והפינוק: "חברת ג’נסיס דאגה לכל פרט קטן וגדול. המלון היה מצוין – חדרים נוחים, צוות שירותי ודאגה אמיתית לצרכים של רצים לפני מרוץ גדול. הרגשנו עטופים ומוכנים"
אבל מעל הכול, הדגישה מזרחי את הכוח הקבוצתי: "כל אחד הגיע עם הסיפור שלו, והפכנו למשפחה אחת. צחקנו, התרגשנו, חיזקנו אחד את השני. הייתה גאווה לייצג את המדינה ואת הקבוצה שלנו על המסלול היפה של לרנקה. בשבילנו זו הייתה חגיגה של קהילה וחברות".
"הרגיש כאילו אנחנו במגרש הביתי שלנו"
מאמן Dan4Run, דן ישראלי, שסיים בעצמו על ראש הפודיום של קטגוריית 59-55, מספר על תנאי המסלול והחוויה הישראלית-קפריסאית המיוחדת. הקבוצה שלו – 18 רצות ורצים במקצי המרתון והחצי – יצאה גם היא באמצעות ג'נסיס ספורט. הקבוצה אף הקדישה את השתתפותה לזכר הנופל סג"מ איתי יעבץ – טריאתלט לשעבר שנהרג במהלך הפסקת האש.
קבוצת Dan4Run לזכרו של איתי יעבץ במרתון לרנקה | צילום: פרטי
"למרוץ לרנקה יש יתרונות של מרוץ בוטיקי – כמות קטנה יחסית של משתתפים, מסלול מישורי מאוד לאורך הים ותנאים שמאפשרים תוצאה טובה. יום לפני היה חשש מרוח חזקה, אבל ביום המרוץ מזג האוויר היה פשוט מושלם". ישראלי מפרט על ניהול המרוץ: "הזנקה בשבע בבוקר, קריר, בלי רוח. כל 2.5 ק"מ תחנת מים, ובקילומטרים 25, 30 ו־35 יש גם ג'לים. אחרי 9:30 החום עלה, אבל זה כבר לא השפיע על הרצים המהירים"
למרות שלא תכנן לרוץ מהר, הוא הפתיע את עצמו: "לא כיוונתי לריצה מהירה בגלל תקופת אימונים קצרה, אבל סיימתי ב-2:57 שעות, מקום 23 כללי וראשון בקטגוריה. ליוויתי גם מתאמן בן 19 ל-Sub3, ועוד מתאמן בן 67 שסיים את המרתון הראשון שלו – וזה היה מרגש במיוחד".
דן ישראלי עם יחזקאל מזרחי ואופיר עמר משדרות | צילום: פרטי
על החוויה הישראלית הוסיף: "האווירה הייתה מדהימה. ישראלים עם דגלים, חולצות, שירה. הרגיש כאילו אנחנו במגרש הביתי שלנו. למרות התקופה הקשה באירופה – קיבלנו המון אהדה".
שלושה דורות, שלושה פודיומים
אחד הסיפורים האנושיים היפים של המרוץ הגיע ממשפחת סהר-סגרון: ארבעה בני משפחה שיצאו יחד למרוץ – הסבא אייל, הסבתא מירב, הבת לילך והנכד גיא – ושלושה מהם על על הפודיום בקבוצת הגיל שלהם. ככלל, הביקוש לשילוב חופשה משפחתית עם מרוץ הולך וגובר, וכמו בלרנקה ישנן חבילות דומות ללימסול, סלוניקי ורודוס.
לילך סהר סגרון משתפת על החוויה: "יש רגעים שהם הרבה יותר מהמדליה. אצלנו זאת הייתה חוויה שנבנתה מהתרגשות, מצחוק ומאימונים שהפכו לשיחות עומק. כולנו התכוננו יחד, כל אחד בקצב שלו, אבל עם אותה מטרה – ליצור זיכרון משפחתי שלא שוכחים".
משפחת סהר-סגרון במרתון לרנקה | צילום: פרטי
ההתרגשות החלה כבר בהגעה: "הגענו ללרנקה יום לפני, אספנו את הערכות, טיילנו בעיר, והרגשנו שהמרוץ כולו נפתח רק בשבילנו. אנרגיה בינלאומית שמתערבבת עם חיבוק משפחתי ענק. בבוקר המרוץ, כשעלתה השמש מעל הים ידעתי שזה הולך להיות יום גדול. כל אחד רץ במקצה שלו – אבל בעצם כולנו רצנו יחד".
התוצאות המרשימות לא איחרו להגיע: לילך עצמה סיימה במקום השלישי ב-10 ק"מ לגיל 39-35, אימה מירב סהר סיימה שלישית לגיל 64-60 במרתון המלא והבן גיא בן ה-10 בלבד (המתאמן בקבוצת האתלטיקה של הפועל חיפה) סיים במקום השני ב-5 ק"מ עד גיל 15. אייל סהר היה קרוב גם בעצמו לפודיום כש סיים רביעי לגיל 64-60 בחצי המרתון.
המדליות של משפחת סהר-סגרון | צילום: פרטי
"שלושה פודיומים במשפחה אחת – מי היה מאמין?", מתרגשת לילך: "אבל הפודיום האמיתי היה בכלל החוויה. לסיים, להסתכל אחד לשני בעיניים ולדעת שעברנו את המסע הזה יחד – זו מתנה שלא שוכחים".
לרכישת חבילות והרשמה לחצי מרתון ברלין, חצי מרתון וינה וחצי מרתון ולנסיה לחצו כאן
הכתבה בשיתוף ג'נסיס ספורט
